 |
/images/archive/gallery/856/793.jpg נזיר שאולין בהופעת ראווה ברוסיה
רויטרס  |
|
|
|
|
|
|
| החוכמה היא לא לנצח בכל המערכות אלא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה. עומר ברקמן על הקשר ההדוק בין אמנויות הלחימה לרפואה הסינית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
על פניו עלולות אמנויות הרפואה הסיניות ואמנויות הלחימה הסיניות להיראות כדבר והיפוכו - זאת עניינה בתיקון נזקים וזאת עניינה ביצירתם. אך שתי האמנויות נקשרות זו בזו והולכות יד ביד לאורך ההיסטוריה, לא רק בקווים מקבילים כי אם מצטלבים ממש: לא פעם יוחסו לגדולי הלוחמים יכולות ריפוי, ולמרפאים יכולות לחימה. הדבר אינו מפתיע אם מבינים ששתי אמנויות אלו הן ענפים שהתפתחו מגזע אחד – הפילוסופיה הסינית. ישנם ענפים נוספים שמסתעפים מאותו הגזע, כמו אמנות סידור הפרחים או הקליגרפיה, אך הקישור בין אמנויות הרפואה והלחימה הדוק הרבה יותר כיוון ששתיהן עוסקות בגוף האדם.
 |
| צורה לנו |
|
באמצעות תרגול חוזר של ה''קאטה'', רצף תנועות נוקשה ומוגדר, מנצח אמן הלחימה את השעמום, העצלנות, התסכול וחוסר הריכוז. ככה זה: הדרך חכמה מן ההולך בה |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
הפילוסופיה הסינית מסבירה את טבע העולם באמצעות תיאוריית היין והיאנג וחמשת האלמנטים. גוף האדם, לפי התורה הזאת, הוא דוגמא פרטנית של הטבע עצמו – אותם כוחות ועקרונות הקיימים בטבע, פועלים גם בגוף האדם ובתפקודו. הרפואה הסינית מאמינה בריפוי המחלה באמצעות האנרגיות הטבעיות של החולה. לפי תורה זאת, מחלה נוצרת רק כאשר יש חוסר הרמוניה עם הטבע. הזרימה המחזורית של ה" צ'י" מחזיקה את הגוף בחיים וכל עוד היא נעה ללא הפרעה, נמצא הגוף בבריאות טובה, לא יֶחֱלֶה ולא יִפָּגַע. מטרת הטיפול, לפיכך, היא מעין עבודת "אינסטלציה" - לשחרר את החסימה ולאפשר את הזרימה.
הרפואה המערבית לעומת זאת, שהתפתחה דרך אמנות הניתוח, מתבוננת תחילה ברמת התא, אחר כך ברמת האיבר וכמעט לעולם לא תתבונן ברמת הגוף כולו. הרפואה הסינית לעומת זאת רואה בתסמינים של המחלה השתקפות של הפרעה בגוף כולו, והנפש, מהבחינה הזאת, אינה נפרדת מהגוף. כך למשל אותו הטיפול יכול לרפא מחלות עור וגרון כואב (גוף) ובו בזמן גם להגביר את יכולת הביטוי של המטופל (נפש).
"כדי לבדוק את מהלך המחלה יש לחקור האם האדם אמיץ או עצבני ופחדן."
(ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב)
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/856/795.jpg
הקיסר הצהוב  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
מיומנויות הצ'י
|
|
|
 |
|
|
|
בחלוקה גסה ניתן לסווג את הרפואה הסינית לשלושה סוגים.
• שיטות "פסיביות", בהן המטופל הוא סביל והמטפל פעיל וההשפעה היא מבחוץ פנימה. השיטות המקובלות הן אקופנטורה, מוקסה, מסאז' ושיאצו (שהיא פיתוח יפני לרפואה הסינית).
• שיטות "חצי אקטיביות", בהן המטופל נוטל חלק מסוים בטיפול עצמו (הכנת התרופה, למשל) וההשפעה היא מבפנים החוצה. השיטות המקובלות הן צמחים ודיאטה.
• שיטות "אקטיביות", בהן המטופל עצמו הוא גם המטפל ונדרש ממנו להיות פעיל לאורך הטיפול כולו. ההשפעה בשיטות אלה היא גם מבחוץ פנימה וגם מבפנים החוצה. השיטות המקובלות הן התעמלות וצ'י קונג.
ה"צ'י קונג" הוא שם כללי לתרגילים שנועדו, באמצעות תרגול פיזי, להגביר ולשפר את זרימתו של הצ'י בגוף. אחת ההשפעות היוצאות מכך היא שיפור הבריאות וריפוי מחלות. הפירוש המילולי של השם הוא "מיומנות צ'י" ובעצם כל פעילות שמפעילה את הצ'י נקראת בשם זה. מתוך כלל סוגי הצ'י קונג ישנם אלה המלמדים את הגוף כיצד להוציא כוח. עניינם אינו רק בבריאות של הגוף, אלא גם כיצד ניתן להפעיל את הכוח הפנימי של הגוף ולתרגמו לכוח פיזי - אלו הם אמנויות הלחימה הסיניות הפנימיות. באמנויות לחימה אלו מאמינים שתנועה או תנוחה מדויקת, שמאפשרת הוצאת
כוח, היא זאת שגם מבחינה רפואית השפעתה היא הטובה ביותר. באמנויות אלו לכל תנועה ותנוחה קיים גם אפקט בריאותי מלבד האפקט הלחימתי שלה. ומדוע לקשור את הוצאת הכוח לעניין הרפואי? ההבדל העקרוני בין הצ'י קונג הבריאותי ובין אמנויות הלחימה הוא בקיום אמצעי חיצוני ואובייקטיבי לבדיקה עצמית. בריאות טובה קשה למדוד, וודאי שקשה לבודד אותה מגורמים אחרים, אך יכולת לחימה היא דבר שקל לראותו ולפיכך גם לשפרו. בתרגול של לחימה ניתן לבדוק עקרונות של עבודה נכונה ותוצאות הבדיקה הן מיידיות.
להבדיל מאמנויות הלחימה החיצוניות, בהן הוצאת כוח מתבססת על פיתוח שריר ומאסה, באמנויות הלחימה הפנימיות מתבססים על אנרגיית הגוף והתרגול נועד לחזק ולשפר את זרימתה. ניתן לומר שבאמנויות הלחימה הפנימיות, תרגול רצף מסוים של תנועות יהיה לא רק תרגול לחימתי, אלא גם תרגול בריאותי, כלומר טיפול. ככל שתנועה תיעשה בצורה מדויקת יותר, נכונה יותר, כך ערכה יהיה גדול יותר בשני מישורים אלה. זוהי גם אחת הסיבות שלדיוק נודעה חשיבות מיוחדת בתרגולן של אמנויות אלו, וככל שהתלמיד מתקדם בהן, הוא נדרש לרמת דיוק גבוהה יותר. אימון, לפי שיטות אלו, הוא דבר שבונה את הגוף ולא הורס אותו. אמן לחימה יהיה בריא וחזק גם בזקנתו.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/856/796.jpg
סון טסו  |
|
|
|
|
|
|
|
|
האין זה מאוחר מדי?
|
|
|
|
|
|
|
ככל שנזדקק פחות לרפואה וללחימה, כן ייטב. שכן שתיהן שואפות לתקן מצבים של אי-הרמוניה שעדיף שכלל לא יתרחשו. ברפואה, האידיאל הוא שהמטופל כלל לא יחלה (רפואה מונעת) ובלחימה, שהעימות לא יגיע לכלל מאבק. לפי המסורת הסינית, מחלה נחשבת כשלון של הרופא ומלחמה נחשבת כשלון של המצביא. שתי האמנויות גורסות שהרופא שהציל את החולה על ערש דווי, והגנרל שהציל את מדינתו מאבדון בקרב דמים נואש, שניהם אינם הטובים במקצועם.
"מתן תרופות למחלות שכבר התפתחו ודיכויו של מרד שכבר פרץ, דומה להתנהגותם של אותם אנשים שמתחילים לחפור באר אחרי שחשו צימאון, ולאותם אנשים שמתחילים ליצוק כלי נשק אחרי שנכנסו לקרב. האם אין זה מאוחר מדי לפעולות האלה?"
(ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, פרק שני)
רפואה ולחימה נשענות על עקרונות של עשייה דרך אי-עשייה (וו-ווי), כלומר השגת תוצאה מרבית במאמץ מזערי. השאיפה היא לפתור מצבים בדרך האופטימאלית. בשתי האמנויות נעשה שימוש בכוחותיו של האדם שניצב מולך (יריב או מטופל) לטובת המטרה. ברפואה הסינית לא מאמינים בתיקון בעיות על ידי התערבות חיצונית, אלא נותנים למטופל את היכולת והכלים כדי לעקוף את הבעיה ובסופו של דבר להשתלט עליה, בדומה לאופן שבו הלוחם ישתלט על יריבו בקרב. אמן הלחימה הנעלה מצליח להשתלט על אויבו מבלי לגרום לו נזק. הרפואה הסינית היא הוליסטית מטבעה וכך גם אמנויות הלחימה הסיניות. התרגול מביא את הגוף למצב שקט והרמוני ומאפשר לו לפעול בצורה טבעית כנגד הבעיות מהם הוא סובל.
"באמנות המלחמה, למעשה, הדרך המועילה ביותר היא לקחת את ארצו של האויב שלמה ולא נפגעת. למוטטה ולהחריבה – אין זו דרך טובה ביותר. וכן מוטב לקחת צבא שלם בשבי מלהשמידו, לקחת חטיבה או גדוד או פלוגה מלהשמידם. מכאן, כליל-המעלות אינו שתהיה נלחם ומנצח בכל מערכותיך. כליל-המעלות הוא לשבור את התנגדות האויב בלא מלחמה".
("חכמת המלחמה", סון טסו)
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחרור ומיקוד
|
|
|
|
|
|
|
בבסיס שתי האמנויות המפתח לפתרון הבעיה הוא ידע. עקרונות, כמו זה האומר כי האדם האכזר ביותר הוא גם האדם הרגיש ביותר, באים לידי ביטוי באופן דומה. כלומר, לפעמים כריתת איבר תציל את כל הגוף כמו שלפעמים הקרבת חייל אחד תציל גדוד שלם. הקזת דם עשויה לרענן את הגוף כמו שמפקד חדש עשוי לרענן את רוחו של החייל. בשתי האמנויות מאמינים שנפש בריאה נמצאת בגוף בריא. ההתייחסות לאדם היא כמכלול של דברים, ולא כאוסף שלהם. הרופא הסיני אינו "מכונאי" של יד, רגל או אוזן, והלוחם הסיני יודע שהבעיה שמולו היא מורכבת הרבה יותר מאשר האגרוף או הבעיטה שמופנים כלפיו. לפי הרפואה והלחימה הסיניות, הגוף והנפש אינם נפרדים זה מזה, אלה להפך, קשורים זה בזה ומשפיעים אחד על השני בצורה מתמדת. גם בלחימה וגם ברפואה, לכוחות הנפש מיוחסת חשיבות מכרעת בפתרון המצבים.
בשתי האמנויות, גם אם קיים בהן תרגול יחידני, הבדיקה העצמית וההשתפרות מתבצעת דרך תרגול על המציאות, שפירושו עבודה עם אדם אחר (יריב או מטופל) והיכולת להרגיש אותו. בשתי האמנויות קיימת צורה בסיסית (קאטה) המתורגלת שוב ושוב ונותנת למתרגל את מגוון הטכניקות הבסיסיות ואת היכולת לפעול היטב גם בצורה לא מודעת, במגוון של מצבים משתנים. הרגשת היריב או המטופל נעשית בעזרת טכניקות של שחרור ומיקוד. תחושה זו היא חוט מקשר בין שתי האמנויות ומהווה את יכולת ההקשבה הנדרשת על מנת לפתור מצבים הן ברפואה והן בלחימה. פיתוח רמת ההקשבה והתחושה משמעו פיתוח רמת האישיות, שכן הפועל היוצא הוא ריסון האגו.
"האימון בכל אמנויות הלחימה ואמנויות הריפוי מתחיל בהבנת הצורה הבסיסית... דרך לימוד הצורה הבסיסית וחזרה עליה אפשר להגיע לרמה הטכנית של רבי האמנים הגדולים... מה שלאו צ'ה כינה "אי הפעולה בטבע" הוא היעלמותה של המלאכותיות מכל מעשיו של האדם... הבנת אמנויות הלחימה המזרחיות, הכוללות גם את אמנויות הריפוי, מתחילה באימון יומיומי בצורה הבסיסית, אימון שעצם החזרה עליו יוצרת את הצורה".
(ריוקו אנדו, "טאו שיאצו")
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/647/113.jpg
כך עושים צ'י קונג vanessapr, Flickr |
vanessapr, Flickr |
כך עושים צ'י קונג |
|
|
|
|
|
|
|
לא ניתן לסחור רק בצד אחד של המטבע
|
|
|
|
|
|
|
גם באמנות הרפואה הסינית וגם באמנות הלחימה הסינית מכירים באנרגיה של הגוף (צ'י) ובזרימתה (מרידיאנים), אם כי אין אחד שיודע להגדירה לפי כללי המדע המערביים. בבסיס הרפואה הסינית עומדים חמשת האלמנטים שמסמלים קטגוריות של תפקודים ואיכויות. התנועות באמנות הלחימה בנויות לתרגל את חמשת האלמנטים הללו ולחזקם. הבריאות עומדת בבסיס של אמנות הלחימה והיא אחת מתוצאות האימון. לפי תיאוריה זו, קיימות נקודות בגוף (נקודות דיקור) ודרך אותן נקודות אפשר לרפא את הגוף ואפשר גם להזיק לו, למרות שמציאת נקודות אלה תהיה עניין שונה מול יריב מקפץ מאשר מול מטופל שוכב. כמו שהמכונאי יידע טוב מכולם כיצד לקלקל מכונית, באלגנטיות וללא סימנים מרשיעים, כך הרופא הסיני והלוחם הסיני ידעו טוב מכולם איך להזיק או איך להועיל לאדם. על מנת שגוף האדם יתפקד כשורה, על יסודות היין והיאנג שלו להיות מאוזנים ואיזון זה עומד בבסיס שתי האמנויות ומשמש מפתח לפתרון הבעיה.
"הטאו היא הדרך שהחכמים חיו לפיה ופשוטי העם התפעלו ממנה. ציות לחוקי היין והיאנג פירושו חיים, אי ציות פירושו מוות. הצייתנים ישלטו בעוד המורדים יחיו בחוסר סדר ובלבול. כל דבר המנוגד להרמוניה עם הטבע נחשב לאי-ציות ופירושו מרד בטבע. לכן החכמים לא טיפלו באנשים שכבר חלו. הם הדריכו את אלו שעדיין לא חלו. הם לא רצו לשלוט באלו שכבר מרדו, הם הדריכו את אלה שעדיין לא מרדו".
(ספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, פרק שני)
קל להיווכח כי הדמיון בין שתי האמנויות הוא רב. אותו מטבע אשר עומד בבסיסן הוא המהות של הפילוסופיה הסינית והמטרה אותה סימנו לעצמן הן אמנות הרפואה הסינית והן אמנות הלחימה הסינית - להביא הרמוניה לעולם. לוחם טוב עשוי להיות רופא טוב ולהפך. כמו שראינו, שתי האמנויות הללו שלובות זו בזו ולא יכול להתקיים דיון שלם רק באחת מהן, כמו שלא ניתן לסחור רק בצד אחד של מטבע. אמנות לחימה היא חלק בלתי נפרד של רפואה סינית, וההיבט הרפואי הוא חלק בלתי נפרד של אמנות לחימה סינית.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מתרגל אמנויות לחימה סיניות משנת 1995.תלמידו של מאסטר יחיאל ניר מלחי, מדריך במרכז הישראלי לטאי צ'י ומדריך מוסמך לאמנויות לחימה מטעם מכון וינגייט.veomer@walla.co.il | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
