 |
/images/archive/gallery/858/515.jpg מתוך ''יוסף וכותנת הפסים המשוגעת''
Tristram Kenton © The Really Useful Group Ltd 2007''  |
|
|
|
|
|
|
| כשאנחנו מתלהבים מההצלחה שלנו אנחנו בעצם מבקשים מהעולם לזרוק אותנו לאיזה בור, שיאפשר לנו לדייק את האנרגיה שלנו מחדש - וזה מה שקרה ליוסף. פרשת שבוע בודהיסטית |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פרשת "וישב" מפגישה אותנו עם דמותו המרגשת והמרתקת של יוסף. בעיני יוסף הוא אחד הגיבורים הגדולים של המקרא, אחד מאלה המגיעים להבנה העמוקה ביותר של האלוהים, כמו גם של האדם. יוסף הוא גם גיבור מאוד אנושי - לצד הגבהים הרוחניים שאליהם הוא מגיע, יש לו נטייה מאוד ארצית לגאווה - הוא רואה עצמו גבוה מאחרים. סיפורו של יוסף מאפשר לנו לפתוח פרק חדש בקריאה של פרשת השבוע ברוח התובנה הבודהיסטית.
 |
| קרב פנים אל פנים |
|
תסלחו לי אבל לחשוב על האל כנצחי זה כמעט לאנוס את המקרא. האלוהים שאיתו יעקב אבינו הולך מכות שייך יותר לפנתיאון ההודי |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
שבועות ארוכים שאני חוצב בסלע המונותיאיסטי. לקראת כל שבת אני קורא את הפרשה ומתיישב אל המחשב כדי לספר לכם שסיפורי בראשית אינם מגלים את סודו של האל האחד. שלאלוהים פנים רבות, שפוגשים אותו לבד, מתוך מקום של אובדן ומתוך רצון לזכך את הדרך. טענתי כי אלוהים אינו יכול להיות כל-יכול, מושלם ואחד. תיארתי את "האלוהים" ככוחות העמוקים והנסתרים של הבריאה, אותם יכול האדם לגלות ברגעים של חסד.
מצאנו הרבה מובנים שבהם יש למושג האלוהים משמעות עמוקה וחשובה, אך נדמה לי כי קשה להתחמק מאמירתי הבסיסית כי האלוהים "האחד" אינו קיים. האחד, כך ניסיתי לטעון, מסמל את הניסיון האנושי לסדר את מה שבהכרח נפלא יותר, גדול ומורכב יותר. אפילו שאפשר להמשיך ולפתח את הנושא הבלתי נדלה הזה, הבשילה השעה לתאר את המציאות המופלאה והבלתי נסבלת שלנו באופן יותר חיובי. כלומר, השבוע אני רוצה לדבר לא על מה שלא קורה בתנ"ך או בעולם, אלא על מה שכן קורה.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/858/511.jpg
מאיגרא רמה לבירא עמיקתא  |
|
|
|
|
 |
|
 |
|
שום דבר לא הווה מעצמו
|
|
|
 |
|
|
|
לתורה הבודהיסטית שאני רוצה להציג השבוע קוראים "התהוות מותנית" או "היווצרות תלויה" (בסנסקריט – pratītya-samutpāda). היא אומרת כי כל מה שישנו מופיע וקיים באופן תלוי. שום דבר אינו הווה מעצמו, אלא קשור בסיבתיות המניעה אותו – בתנאים שלו. כך, למשל, הכתיבה שלי עכשיו תלויה בnrg-, בכם, בארוחת הבוקר שלי, במצב ההכרתי שלי כרגע, במחשב ועוד באינספור גורמים. למעשה אין כאן כלל את "פרשת השבוע" או את הכתיבה שלה - יש כאן אוסף אינסופי של תנאים וסיבות שמצטרפים יחד כדי ליצור את ההווה המתהווה.
בפרשת השבוע הנוכחית אני מעוניין לדבר על דמותו של יוסף. אבל סיפורו של יוסף נמשך על-פני שלוש פרשות שונות. הוא קורה בהקשר מסוים – של ספר בראשית, וכבר פורש בדרכים רבות מספור שמשפיעות על האופן בו אנחנו מבינים אותו היום... ואני עוד רוצה לעשות לו קריאה "בודהיסטית"! ובכל זאת, התפקיד שלי כאן הוא לבודד את הסיפור של השבוע, לדבר על המשמעות
"שלו" בנפרד מכל שאר הדברים שמרכיבים אותו.
כמובן, שהמשימה שלי נידונה לכישלון, שהרי אצליח בה רק אם אצליח לרמות אתכם. רק אם נצליח יחד להתבונן בסיפור בצורה השונה מטבעו הממשי, התלוי, נוכל לומר "עליו" דבר בעל ערך. מצד שני, אם לא ננתק אותו, אין לנו על מה לדבר.
אפשר גם לציין עוד הרבה מאוד גורמים השותפים במפגש המאוד עכשווי שלנו סביב דמותו של יוסף. כל מי שקורא את הדברים האלה יושב מול מחשב. מדיטציה קצרה של כל אחד מאיתנו מיד תראה כי למחשב תפקיד מאוד ספציפי בחיים שלנו. המחשב הוא עולם, כמו שספר הוא עולם אחר, וכך גם ארוחת הערב, חיי המשפחה, העבודה, המקלחת... כאשר כל אחד מאיתנו ניגש היום למחשב הוא רצה משהו, היה צריך משהו, קיווה למשהו. ובתוך העולם המאוד ייחודי, המאוד מותנה הזה, אנחנו נפגשים. לחלק מכם יש מצב רוח טוב יותר היום, לחלק פחות. אני בעצמי רחוק מאוד משיאי כרגע. ובכלל, כמה שהשיאים האלה אינם היומיום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הבור הוא הצד השני של הגאווה
|
|
|
|
|
|
|
וזה מביא אותנו שוב ליוסף. באמצע הפרשה שלנו יוסף מוצא את עצמו בבור, חצי ערום, אחרי שהאחים שלו זרקו אותו לתוכו על-מנת שירעב למוות. איזה מין מקום הוא הבור הזה? מדוע הגיע אליו? איך הרגיש יוסף ברגע זה?
אחד הדגשים החשובים בתורה הבודהיסטית של ההתהוות המותנית היא שאחד הגורמים החשובים שדברים תלויים בו הוא אנחנו. עולמו של כל אחד מאיתנו מושפע ומעוצב על-ידי מה שהוא או היא מביאים לתוכו. כך, למשל, הרגע הזה ממש, מושפע על ידי כל מי ומה שאנחנו, וזה כולל את היום בבוקר, ואתמול בלילה, ובגיל שש-עשרה וארבע ו...
וכך גם אצל יוסף. הבור הוא השיקוף המדויק של פסגות גאוותו. בגיל שבע-עשרה הוא מספר לאחיו את חלומו ובו 11 אלומות שיבולים שאספו 11 אחיו משתחוות לאלומה שהוא עצמו אסף. בחלום אחר גם אביו ואמו בין המשתחווים, כאשר השמש והירח ו-11 כוכבים משתחווים לו. על החלום הזה אפילו אביו כועס עליו. ויוסף הוא הבן האהוב, בנה של רחל, אשתו האהובה ביותר של יעקב שנפטרה כאשר ילדה את בנה השני בנימין. האחים של יוסף, שהם באמת לא החבורה הכי סימפטית, כבר זועמים מקנאה. ברגע שנקרית האפשרות בדרכם הם משליכים את יוסף לבור.
אז שוב, מהו הבור הזה? הבור הוא צידה השני של הגאווה, ביטוי צורני וחומרי לדרך בה יוסף רומם את עצמו. יוסף היה כל-כך משוכנע במעלתו שהוא אפילו חלם אותה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הזהרו נא מההצלחה
|
|
|
|
|
|
|
מהבור עולים מעלה, באופן טבעי. שיירת הסוחרים הישמעאליים לה נמכר יוסף על-ידי אחיו, מוכרת את יוסף לסריס של פרעה, מלך מצרים. במצרים עולה יוסף לגדולה והופך למנהל כל ענייני המלך. דרכו צולחת לו, והאלוהים, אותו מכיר יוסף די מקרוב, פותח עבורו את כל הדלתות. אך הוא מצליח יתר על המידה ושוב הוא נוסק גבוה מדי, מתלהב מהצלחתו.
ההתענגות מההצלחה נחשבת בבודהיזם כגורם מסוכן ביותר. ההתלהבות מההצלחה, המגיעה הישר מן התשוקה שלנו אל האגו, היא זו שתבטיח את הנפילה. הכל מותנה, כל אנרגיה חייבת להבשיל למציאות, וכאשר אנחנו חווים את הצלחתנו מתוך מקום של שביעות רצון עצמית אנחנו בעצם מבקשים מהעולם לזרוק אותנו לאיזה בור שיאפשר לנו לדייק את האנרגיה שלנו מחדש.
ויוסף שוב נופל, נזרק לבית הכלא. אשתו של פרעה מתאהבת בו. משתוקקת אליו. הוא בעל כוח עצום, יפה תואר, איש האלוהים. היא שוב ושוב מנסה לפתות אותו, כבר מפשיטה אותו, וכשהוא בורח, היא מראה את חולצתו כעדות לכך שניסה לתקוף אותה. פרעה זורק את יוסף שוב לבור, לבית האסורים.
הכל תלוי, אם כך. תלוי במה שאנחנו עושים, תלוי בנסיבות, תלוי באיך הכל מתחבר יחד. אצל יוסף אנחנו רואים שהנסיקה מעלה קשורה בירידה מטה. ההמראה קשורה בנחיתה, העשויה להיות כואבת אם היא לא נעשית ממקום נקי. יוסף תלוי בהוריו, באחיו, בסיפורו המתהווה ובנטיות לבו. גם אנחנו תלויים באותם הגורמים הקשורים במציאות שלנו.
בבית האסורים, בתחתית, שוב מתחילה דרכו של יוסף מעלה. מהר מאוד הוא הופך לאיש של המנהל, האחראי על האסירים האחרים. כאן הוא גם מתחיל לגלות שוב את עוצמתו. יוסף יודע לפתור חלומות, ומי שיודע את משמעות החלום, יודע בעצם את תנועותיו של האלוהים. שוב מתחיל יוסף את דרכו מעלה, אך הפעם נצטרך, כדי לגלות את קורותיו, לחכות למה שתספר לנו הפרשה הבאה.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | דוקטורנט בפילוסופיה בודהיסטית באוניברסיטה העברית. מלמד בודהיזם באוניברסיטת ת"א ובן גוריון ובמסגרות נוספות. איש משפחה, מושבניק בהתהוות | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
