 |
/images/archive/gallery/182/371.jpg רפיק
אלי דסה  |
|
|
|
|
|
|
| שנוסיף עוד קיסם למדורה? לרפיק, מארגן כנס הטנטרה, יש מה לומר בפרשת האבוקדו והאורגיה שהיתה או לא היתה בסדנה של אוהד אזרחי |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אוהד אזרחי הוא חבר שלי. ואינני מספר זאת לכם כ"גילוי נאות" אלא פשוט כי בתור מארגן ומפיק כנס הטנטרה שחוללה את "פרשת האבוקדו" , הגיע הזמן שיישמע קולי - ולא בשום אצטלה אובייקטיבית; אינני עיתונאי שבא להביע דעה על נושא רחוק ממני, אלא להפך, על נושא הריפוי המיני שבוער בעצמותיי אני כותב, על חבר שלי שחוטף זובור בשביל כולנו אני מגיב.
 |
| חשיפת יתר |
|
סערה בעולם הטנטרה: כתבה במגזין ''חיים אחרים'' דיווחה על אורגיה עם נפגעים בסדנה של אוהד אזרחי, וגם ''גלובס'' שפך שמן על המדורה. ביקשנו מאוהד אזרחי לספר לנו מה באמת היה שם |
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אוהד הוא גם חבר וגם מורה. מצד אחד אנחנו בערך בני אותו גיל, חולקים אותו מבנה נפשי המאפשר מצד החסד להתמסר למאסטר עד איבוד העצמי ומצד הדין לקחת את המשפחה למדבר, להקים ולנהל קהילות. אנחנו אנשים טוטאליים שסיכנו יותר מפעם אחת את החיים ו/או את הקריירה ו/או את הכבוד שלנו כשהם התנגשו לנו עם האמת.
אלא שאוהד הוא גם קצת מורה שלי. ספרו "הישן יתחדש והחדש יתקדש", תפס אותי מהרגע הראשון שקניתיו בחנות ירושלמית אפרורית ולא רק בשל כותרתו האנרכיסטית ("הישן יתחדש, גוד דאמ איט!") אלא בזכות תכניו המעמיקים. עוד לפני שהכרתי את הכותב, סימנתי את הספר רצוא ושוב במרקר צהוב והוא הפך לפריט החשוב ביותר בספרייתי. ממנו למדתי על הארוס בתורה, בשיר השירים, באגדה, בחסידות ובזוהר. בשיעורי הטנטרה הראשונים שלי הייתי מקריא ממנו את דרשותיי.
ואז בפסטיבל "בראשית" הכרתי את הדמות: דוס קטן, עטור זקן, שהזמין אותי לישוב בית-עין בשטחים שבו התגורר עם משפחתו לעשות את יום כיפור. לעולם לא אשכח את סיפור "הנסיך וכדור הזהב" של האחים גרים אותו שמעתי מהרבי השמנמוך המשונה כשהוא רוחץ עירום במעיין. זו היתה הפעם הראשונה שנכנסתי לשטחי יהודה ושומרון. כזה הוא אוהד, גורם לאנשים להעיז. היה זה גם יום הכיפור הראשון שצמתי בו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
להטוטן על חבל דק
|
|
|
 |
|
|
|
אני מעריץ אנשים שמעיזים: ואוהד כל כך חי! יש בו את היסוד המסוכן של חיבור הארוס עם הקדושה ואת התשוקה להנחיל לכל שומעיו את סוד הזיווג הקדוש שגם בשבילי הוא המפתח לעולמות עליונים ותחתונים (רק שאני צועק את זה יותר בשקט). אין הרבה אנשים
כמו אוהד, חוזר בתשובה שהגיע לדרגת מזכירו של הרבי יצחק גינזבורג, ממקימי ישיבת שי"ח באפרת, שעזב את העולם האורתודוכסי, חיבר את "מי מפחד מלילית", מארגן סדנאות אהבה וארוס, מורה לקבלה וזוהר, נודיסט גאה, תלמיד של המורה הטנטרי דיוויד דיידה, הרנן ברייבהרט האינדיאני, אדי-דה הגורו מפיג'י. מנקודת מבט חסרת פרספקטיבה נראה שב"פרשת האבוקדו" אוהד עבר פה איזשהו גבול ונפל, אלא שלי נדמה לי שמי שנפל זה אנחנו הקוראים שלהוטים לקבל הצצה - שמתים לדעת מה קורה בסדנאות טנטרה שאין אומץ ללכת אליהן.
אז קודם כל סדנאות המיניות המקודשת של אוהד הן ריפוי. איך אני יודע? כי ראיתי אותו עובד: בנקודת המפגש הכי מסוכנת שבין הסיבוך המיני, הפחד והאשמה שקשורים באהבה גופנית – לבין מעשה בעל התפילה: אמונה, קדושה, ארוס ואלוהות. כמו להטוטן הוא הולך על חבל דק מאוד. רגע אחד של חוסר מודעות קטן ואתה נופל. הערתי לו פעם על הסכנה שכרוכה בכך והוא ענה לי "אם לא אעשה עבודה זו אחטא לשורש נשמתי".
לכן לא היתה לי שום בעיה לומר לו בפנים: "אחלה. נפלת. תלמד". כשהוא צלצל אלי אחרי שקרא את הכתבה ב"חיים אחרים" אמרתי "לא ביג דיל". "אתה איש גדול ותצא מזה". שהרי טעויות גם אם הן כואבות הן חלק באבולוציה. הצמיחה מתחוללת לא רק ממעשים טובים אלא גם ממוטאציות, מקושי וסבל והנה גם אתה נפצעת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עמד בקוד האתי
|
|
|
|
|
|
|
אלא שהלכאורה נפילה הזו צריכה להביא את כל המדריכים המיניים-רוחניים להרהור קל. עד כמה אנחנו לוקחים אחריות על סוג התכנים שאנחנו מביאים לקהל הרחב. עד כמה הקהל מוכן ל"אמת" שיש לנו להראות לו. בייחוד ביקשתי לבחון זאת לאור העובדה שדווקא בכנס הטנטרה הזה הצגתי את "הצהרת היושרה של המרפא המיני", קוד אתי שעל אף אחד מסעיפיו אוהד לא עבר, בדקנו זאת ביחד אחד אחד:
סעיף 8 - המרפא ידגיש בפני המטופל/ת את זכותו לעצור את התהליך בכל עת. (הדגיש. להלן אבוקדו)
סעיף 9 - כדי להימנע מאי הבנות ופגיעה רגשית המטפל יציג את תכני סדנאותיו בפרסומיו באופן בהיר ואמיתי (הציג. הסדנא זכתה לכל סימוני האזהרה בעיתון הכנס: "נועז", "זוגות בלבד", "אינטימיות גבוהה", "עירום אפשרי")
סעיף 10 - בעת הגשת סדנאות קצרות בפסטיבלים ידרוש מהמארגנים ליצור מתחם מוגן ובו ישמשו מספיק מסייעים שישמרו על הקהל. (היו באולם ארבעה עוזרים ששמרו על הדלתות ופיקחו על המתרחש)
אם כן, הסדנא עמדה בסעיפים הרלוונטיים לה בהצהרת היושרה, האם פירושו שהקוד האתי שקודדתי אינו ראוי? שלא צריך אותו? שהוא מיותר?
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מאשימים את מי שמקלף את הגלד
|
|
|
|
|
|
|
לא חושב. קוד אינו המציאות ואין לו כוח משל עצמו, הוא רק משרטט את גבולות הגזרה של הסדר והמוסר ההגיוניים. נדמה שמה שהכשיל את אוהד הוא משהו שרק לאחרונה אנו מבינים את עוצמתו – ודבר זה יכול להכשיל כל מטפל, טנטרי או אחר, שמגיע עם המטופל לאזור המסוכן והוא: שאם מטופל נושא בקרבו חוויה מינית קשה שחווה בעברו (וכולנו חווינו סקס רע, וחלקנו אולי אפילו בכפיה) תמיד יכול להגיע הרגע שקילוף הגלדים ובדיקת הפצע נהיים כואבים מדי והמטופל יעדיף לוותר ולסגת באמצע התהליך. במצב כזה הכאב (של החוויה הראשונית) נחווה שוב אבל ריפוי לא מגיע אלא רק תחושה חוזרת של ניצול ופגיעה.
מקור המשיכה של אנשים לטנטרה ומקור הסלידה ממנה בא מאותו מקום, לא בהכרח מודע, שבו יש למטופלים עמדה כפולה: מחד, אשמה, בושה ואולי פגיעה ומאידך סקרנות עזה וילדותית דווקא לגעת שם.
למה הדבר דומה? למישהו שנפצע בילדותו במקום אינטימי וחבש את עצמו בעצמו. עם הזמן מתפתחת מתחת לתחבושות מורסה דלוקה אבל מפאת הבושה מסרב הילד ללכת לרופא ורק אוטם את הפצע בעוד ועוד שכבות שהופכות לחלק מהרקמה, עד שהוא מתרגל לכאב. ואז, שנים אחר כך, בסדנה פסטיבלית קצרצה של שעתיים בא המדריך ומושך לו את הגלד, וחושף את הפצע שוב. עכשיו עומדות בפניו שתי אפשרויות, האחת לחפש טיפול מקצועי, להעיז ולנקות את הבלגן שיש שם, לנקז, לחטא ולשים אנטיביוטיקה או לכסות שוב. הרבה אנשים בוחרים לכסות שוב ואז לכעוס על מי שפתח להם את הפצע.
והמדריכים מתגוננים: הזהרנו אותו שלא יכנס, נתנו לו קוד אבוקדו שיעזור לו לצאת באמצע, עשינו הכל כדי למנוע פגיעה והוא סירב להיעזר בכל אמצעי ההגנה שלנו והלך לתוך האש.
האם בגלל זה צריך להפסיק לעשות סדנאות טנטרה? בטוח שלא.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בואו לחתום על הצהרת היושרה
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו המטפלים הרוחניים צריכים ביחד לקחת אחריות על סוג התכנים שאנו מעברים בפסטיבלים. אנחנו לוחצים פה ושם על כפתורים שלפעמים מפעילים מנגנון מודחק שמתפוצץ שעות וימים אחרי הסדנא. לא סתם אנשים באים בהמוניהם אל הכפרים ההוליסטיים בבומבמלות ובסגולים. הם רוצים שיגעו בהם, הם מחפשים תשובה, ריפוי, נגיעה עמוקה. מצד שני לא כל המטפלים יודעים לתת להם את זה וכל השטח נגוע בחפפת גדולה. לדעתי הרמה המקצועית בכנס הטנטרה ורמת הפיקוח והיושרה אצלנו גדולה פי כמה ממתחמי טנטרה בפסטיבלים אבל עוון רבים הוא נחמת טיפשים. אפילו אם נדרשת מחשבה נוספת לגבי כל נושא העברת תכנים נועזים בפסטיבלים, עדיין הפושע אינו אוהד, להפך. אנו, כל המדריכים מיניים-רוחניים, חבים לו תודה על כך שהוא סופג את האש במקום שיכול היה להיות בקלות שלי או של כל מורה אחר.
וכל זה מחזיר אותי לקריאה לכל המטפלים המיניים-רוחניים: בואו לחתום על הצהרת היושרה שלי. בגלל שרובנו הכשרנו את עצמנו להיות מטפלים ומדריכים בתחום המין הרוחני יוצא שאין אמת מידה או סטנדרט עקבי שמבטיח את מערך היחסים בינינו ובין מטופלינו. הצהרת היושרה היא המינימום הנדרש כדי להבטיח שפחות ופחות אנשים יבואו לחפש ריפוי - ויצאו כשהם קיבלו פגיעה.
בואו נראה לעולם שהריפוי המיני שאנחנו כל כך מאמינים בו נמצא בידיהם של אנשים בוגרים ואחראיים שמוכנים להיות בשיח ביקורתי פנימי, כשצריך - לתמוך זה בזה, וכשצריך - להעיף משורותינו את מי שמכתים את כולנו.
הצהרת היושרה של המטפלים המיניים-רוחניים | | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אמן ומיסטיקן, מדריך מדיטציה, מרכז את חוג מורי הטנטרה בישראל, מקים אשראם במדבר, מנהל מרכז אום בבית אורן. אבא של גיתי. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
