 |
/images/archive/gallery/182/372.jpg רפיק
אלי דסה  |
|
|
|
|
|
|
| איך זה שנקבת האדם לא יודעת מתי היא מבייצת, בניגוד לכל פרה ולכל בבונית? רפיק גילה איך עובד הייחום נשי, מדוע תקווה יכולה לייאש ולמה כדאי לעשות בדיקת ד.נ.א |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
1. חשיבה שלילית
|
|
|
 |
|
|
|
אני לא אוהב את "תקווה". ואני לא מתכוון להמנון הנוגה שלנו שמלותיו הארכאיות עוסקות בכמיהה להיות עם חופשי בארצנו (מטרה שלדעתי ולדעת ישראלים רבים כבר הוגשמה אלא אם כן לוקחים בחשבון את האתגר נפשי הקשה שהוא מציב בפני אוהדי סכנין שמתקשים לפזם "נפש יהודי הומיה" ומרגיזים בכך את אוהדי בית"ר ואז מבינים שאולי בעצם המטרה לא הושגה) אני מתכוון למילה "תקווה".
"תקווה" היא מילה מרגיזה שתמיד, איכשהו, מתחברת לי ל"אכזבה". זה רק אצלי?
"זרקו את התקווה", אומר אושו. "התקווה היא הסיבה שאתם מפספסים את אלוהים. והבעיה היא מעגל הקסמים שנוצר - ככל שאתם מפספסים את אלוהים, ככה אתם רק מקווים יותר..."
יש לי הרגשה שזה בדיוק ההפך מ"חשיבה חיובית". די עם הערכיות הזאת! בואו נסכים שמי שנוכח ברגע, קיים, נושם - לא צריך שום תקווה. תקווה נועדה בעיקר למי שסובל. וזה גם הוכח מדעית!
התקווה מסוכנת לאושר! ובעצם אפשר לומר שכבר שנים יש מי שחושד שזה נכון. עובדים סוציאליים כתבו כבר מזמן על העובדה שאסירי עולם ללא אפשרות חנינה הסתדרו עם הזמן שנותר להם יותר טוב מאלה שציפו לחנינה. אלה שקיוו להשתחרר פשוט חיו במתח מתמיד...
החוקרים מאוניברסיטת מישיגן עקבו אחרי חולים שעברו "קולוסטומיה" שזה הליך ניקוז הפרשות שלא דרך המעי והחלחולת אלא דרך שקית הצמודה לגוף, לא עליכם.
נשמע לא כיף? זה אכן לא. יש חולים שמעידים שהם מעדיפים מוות מהיר על פני המצב הקשה הזה. אלא מאי? שזהו אינו בהכרח מצב קבוע. אנשים מסוימים לפעמים מחלימים מאורח החיים הזה ועוברים ניתוח לאיחוי המעי. אחרים לא. זה פשוט עניין של זמן עד שאתה מבין באיזה קבוצה אתה.
עכשיו, שיהיה ברור - זה מצב מחורבן שלפחות על הנייר כל החולים היו רוצים להחלים ממנו. אלא שהתגלה מחקרית (הנה הגרף) שחולים ללא סיכויי החלמה דיווחו על איכות חיים גבוהה יותר מאלה עם סיכויי ההחלמה. מה קורה פה, ישאל האדם ברחוב, האין זה מן הידועות שלמי שיש יותר "תקווה" יש גם יותר טעם לחיים?
זהו שלא. בהיגיון הרגיל תקווה היא משהו חיובי, אבל במציאות תקווה מעידה על דבר אחד. שאתה בצרות. החולים הכרוניים בקלוסטמיה פשוט קיבלו את המצב ואת עצמם כמו שהם. ברוחניקית זה אומר שהם עשו לט גו, שחררו התנגדות, חיבקו את הקושי...
"אני לא אומר לכם להיות מיואשים. 'לעזוב את התקווה' אין פירושו להיות מיואשים. ייאוש קורה רק כאשר אתם מלאים בתקווה שאינה מתגשמת. ייאוש הוא תקווה שהכזיבה. ברגע שתשחררו תקווה - ישתחרר גם הייאוש", אמר אושו.
|
|
 |
|
 |
|
/images/archive/gallery/809/843.jpg
איזה מזל שאני תקוע פה Delmonti, cc-by |
Delmonti, cc-by |
איזה מזל שאני תקוע פה |
|
|
|
|
|
|
|
2. הביוץ הסמוי
|
|
|
|
|
|
|
מקובל לחשוב שבניגוד לכל בעלת-חיים אחרת בעולם הטבע, הנקבה האנושית היא היחידה שלא מפרסמת את ייחומה. רוב נקבות היונקים משנות את התנהגותן בזמן שביצית משתחררת מהשחלה (ונפתח צוהר קט להפריה): חתולות מרימות ישבן, כלבות בורחות מהבית, וערוותן של נקבות הבבון תופחת ומתבלטת לעין כל בבוהק ורוד. מלבד זאת מפיצה נקבת הבבון גם ריח מיוחד שאין לטעות בו, ואם אחרי כל זה נותר איזה בבון עיוור ותתרן שלא שם לב לתסמינים הללו אז הבבונית כורעת מולו ומפגינה בפניו את אחוריה.
הנה פרדוקס: דווקא נקבות האדם הלכאורה חכמות וחדורות תודעה עצמית אינן מודעות לתהליך הביוץ המתרחש בגופן, וצריכות לקנות ערכה מיוחדת כדי שתגלה להן זאת, בעוד שנקבות בעלי חיים רפי שכל, כגון פרות, חשות בכך ...
מדענים תמיד טענו שבאופן לא מודע נשים בעת ביוץ משדרות מיניות רבה יותר: הן מתלבשות באופן פתייני יותר וגברים נוטים לגלות בהן יותר עניין. עכשיו כל זה הוכח מחקרית.
החוקרים מאוניברסיטת ניו מקסיקו פשוט פנו לחשפניות וביררו את הכנסות הטיפים שלהן לפי שעה וגילו שבימי הביוץ הן הרוויחו בממוצע 70 דולר לשעה, שזה פי שניים ממה שהרוויחו בזמן המחזור - רק 35 דולר!
אז קודם כל המחקר הזה מאשר כלכלית את העובדה שלנשים יש תקופות ייחום. ואותי המחקר הזה מלמד עוד משהו. הוא מחדד לי את ההבדל בהתנהגות של האישה שלי בין ההיי של הביוץ לבין הדאון של הווסת. מסתבר שזה מדיד: מהלבנה המלאה עד חיסורה האישה מאבדת חצי מהג'וס שלה.
ובזמן שאתם הגברים חושבים למה זה מגיע לנו? אתן הנשים יכולות לחשוב איזה שימוש אתן יכולות לעשות במידע הזה: ללמוד עוד על הביוץ הסמוי כתהליך אבולוציוני שמוודא אבהות. או ללמוד על שיטות טבעיות שבכל זאת קיימות כדי לפתח מודעות לביוץ ולדעת באיזה שלב את נמצאת.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/818/360.jpg
הוכח מחקרית אי-פי-איי |
|
|
|
|
|
|
|
|
3. דם סמיך מפייסבוק
|
|
|
|
|
|
|
זוכרים שפעם האינטרנט היה אנונימי לגמרי? ואז בא כל הקטע של web2.0 והרשתות החברתיות וכל זה? והיום אם חייך הפרטיים לא פרושים ברשת על שלל חבריך, תחביביך ובלוג אחד או שניים אתה בתכל'ס לא קיים.
אז יש לי את הדבר הבא! וזה לא משהו שהמצאתי - זה קיים לגמרי. הרשתות המשפחתיות.
הרשתות המשפחתיות הן בעצם רשתות חברתיות מבוססות גנטיקה. באוקטובר השנה קמו שתי רשתות כאלה ואני בחרתי להזין את פרטי דווקא לזאת וזהו, תוך שעתיים הקמתי לנו עץ משפחה ברשת. וכל כך התלהבתי שצלצלתי לאמא ולאחותי והתרגשתי מזה שאני מנציח את המידע המשפחתי (כולל תמונות והכל) לדורי דורות.אחר כך צלצלתי לאבא, הוצאתי תאריכי לידה של סבא וסבתא ואפילו גיליתי לו דבר מדהים - שסבא שלנו בא ממקדוניה ולא מיגוסלביה! זה אולי לא נשמע לכם הבדל גדול - בלקנים זה בלקנים, אוכלים גבינה בולגרית ומדברים לדינו, אבל זה בדיוק מאיפה שהוא בא - ורק עכשיו זה ברור.
אבל זה לא הכל! אפשר גם לעשות בדיקת ד.נ.א שעולה בערך 100 דולר ואז להיכנס למפת העולם של גוגל המאוכלסת בדמויות זעירות - הלוא הן קרוביך הגנטיים. לחיצה על הנקודה מגלה בן דוד מקרבה שנייה או שלישית.
"מאה דולר לשלושה מקלות אוזניים!?" התפלצה לילה חברתי כשהגיעה המעטפה מאמריקה עם ערכת הבדיקה ארוזה מדהים עם הרבה הסברים וכאמור גם שלושה מקלות אוזניים גדולים כאלה שצריך לחכך בחלל הפה, לשים במעטפה ולשלוח חזרה לאמריקה.
תראי, ניסיתי להסביר. זה טוב שיהיה ברשת את כל הד.נ.א האנושי. זה יקדם את המחקר. וגם אפשר למצוא בנות זוג שמתאימות לי גנטית... ככה שלא נביא ילדים עם מחלות.
טוב, אני אולי עוד צריך למצוא את הסיבה האמיתית לקניית בדיקת ד.נ.א, אבל בינתיים תחשבו על זה: אם זה יתפשט כמו בפייסבוק וכל אחד יתחיל במירוץ מטורף אחרי עוד חברים מקוונים (כדי לא להרגיש לבד בחלל הקיברנטי) נוכל להקים רשתות משפחתיות עצומות. אנחנו לא לבד. כל העולם הוא משפחה אחת גדולה. ואז נראה אותך יוצא למילואים כשאתה יודע שבג'נין יש לך שלוש דמויות זעירות - הרי כבר ידוע שהם בני דודנו? לא?
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | אמן ומיסטיקן, מדריך מדיטציה, מרכז את חוג מורי הטנטרה בישראל, מקים אשראם במדבר, מנהל מרכז אום בבית אורן. אבא של גיתי. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
