 |
/images/archive/gallery/497/353.jpg איריס אוסלנדר
 |
|
|
|
|
|
|
| אם עשינו הכל לפי התוכנית, אם יש לנו הכל, איך זה שהחיים כל כך חסרי טעם? איריס אוסלנדר על אנשים שהם נורמליים. נורמליים לגמרי. נורמליים עד כדי נוירוזה. מכירים? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אני רואה אותם יוצאים ממגדלי ההיי טק בדרכם לארוחת צהריים חטופה, בחליפות עסקים, בחולצות מעומלנות צווארון, בפנים ריקות. אני רואה אותם מתרוצצים במסדרונות בתי המשפט גוררים טרולי עמוס קלסרים אפורים. אני רואה אותם במוניות, ממהרים לפגישת עסקים במרכז העיר, משוחחים שיחה צפופה בטלפון הנייד שלהם במעליות של בנייני המשרדים, מתגודדים בחבורות קטנות להספיק לתפוס קרני שמש אחרונות, לפני שהם מתחפרים שוב בקופסאות קטנות, מוארות בפלורסנט. אני רואה אותם במכוניות שלהם בפקקים בבוקר בדרך למשרד, מתגלחים במכונות גילוח חשמליות אחרי שהורידו את הילדים בגן, או מציצים במדור הכלכלי בעיתון הבוקר. זמן זה כסף.
 |
| תשבץ איגיון |
''צירופי מקרים הם דרכו של אלוהים להישאר אנונימי'' אמר אלברט איינשטין. ואני אומרת: בואו תשמעו את הסיפור הזה. איריס אוסלנדר על החיים בסינכרון מתמיד
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
בערב, כשהם שבים לבתיהם, הילדים כבר במיטות. הם צופים קצת במסך הפלזמה החדיש, ונרדמים על הספה המעוצבת. בימי שישי הם נפגשים עם החברים הוותיקים לשיחות "למי יש יותר גדול". מכירים? הוא אומר שקנה ריינג' רובר חדשה. החבר אומר שגם הוא "החליף לאשתו" את הלקסוס בהאמר כי כשהיא נוסעת עם האופר והילדים נהיה ממש צפוף. הוא מספר על שיט התעלות באנגליה, החבר מספר שהיאכטה שקנה השנה עושה לו המון צרות. פינג פונג על למי יש יותר גדול, והטקסט כאן הוא רק תפאורה, העיקר הסאבטקסט. פעם בשבוע הם יוצאים לבלות עם האישה במסעדה, פעם בשבוע עושים סקס, פעמיים בשנה הם נוסעים עם המשפחה לחו"ל. כשהם חוזרים הם מעלים זכרונות דיגיטליים על המחשב הנייד, שיהיה במה להיזכר עד לחופשה הבאה. הנשים שלהם מטופחות, בהירות שיער, מאופרות בקפידה, לא מסופקות. הן לבושות בבגדי מעצבים, מאובזרות בתיקים ובנעליים שכל אחד מהם יכול להאכיל משפחה רעבה במשך חודש. שלוש פעמים בשבוע הן קורעות את עצמן בחדר כושר, ולפעמים, רק לפעמים, אחרי ארוחה דשנה, הן מקיאות את עצמן לדעת באסלה. לא נורא, "זה רק לפעמים".
פעם היו להם חלומות, אבל היום כבר אין להם זמן לחלום. פעם, בשנות העשרה שלו, הוא חלם את הרגע שבו יצלצל הטלפון ויציעו לו חוזה לשלוש שנים במנצ'סטר יונייטד, את עשרות אלפי האוהדים נעמדים על רגליהם וקוראים בשמו כשהוא יוצא בריצה אל כר הדשא באיצטדיון. היא חלמה שתהיה זמרת מפורסמת, אולי שחקנית, או אפילו סופרת, כן, למה לא? היא תמיד כתבה שירים למגירה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התוכנית הביסה אותם
|
|
|
 |
|
|
|
אבל את החלומות הביסה "התוכנית". בשנות העשרים שלהם התוכנית היתה כבר ברורה. צריך ללמוד, למצוא עבודה מכניסה, להינשא, לקנות דירה, להוליד ילדים, לחסוך קצת כסף בצד. הם היו נאמנים לתוכנית, למדו כלכלה ומינהל עסקים, או משפטים או ראיית חשבון, התחתנו עם החברה מהצבא. את הדירה הקטנה שקנו ההורים אחרי החתונה כבר החליפו בבית צמוד קרקע בן ארבע קומות, גינונת וכלב. על הרצפה הניחו פרקט, על התקרה מנורות מוולפסון. האישה קנתה רהיטים "כמו" בקסטיאל. אחרי שסיימה לבנות את הבית, לרהט אותו, להוליד ילד ועוד ילד ועוד אחד, כדי שתהיה "משפחה", אחרי שסיימה לשפץ את הבית או שוב להחליף אותו ושוב לרהט אותו, למלא אותו בחפצים, להחליף את האוטו, לקחת מאהב ולהחליף גם אותו, אחרי ששניהם סימנו ביחד וי על כל הסעיפים של "התוכנית", מה כבר נשאר? ריקנות זה מה שנשאר, ריקנות שאחרי הבטחה גדולה שנכזבה, ריקנות מלחיות תוכנית של אחרים במקום את החיים שלך. אבל גם זה לא נורא, אפשר לקחת פרוזאק.
עכשיו,
בטור המכוניות העייפות באילון בדרך הביתה, הם כבר לא יכולים עוד להיזכר בחלומות שפעם חלמו. אם תזכיר להם אותם הם יחייכו בביטול. החלומות האלה שייכים לעידן הנאיביות, יאמרו, והחיים אינם חלום, הם שדה קרב. רק לפעמים, כשהם עם עצמם במיטה מנסים להירדם ומאורעות היום קודחים בראשם, כשליבם נחמץ ברגעי האמת שלפני השינה, מתגנבת לראשם השאלה, איפה טעינו? אם עשינו הכל לפי התוכנית, אם יש לנו הכל, איך זה שהכל כל כך חסר טעם, איפה האושר שהבטיחו לנו כשהיינו ילדים ולמה לעזאזל אין משמעות לכלום?
הם לא אשמים. הם לא אשמים בכך שהיו תמימים, והאמינו למשווקי התוכנית. הם לא שיערו שהתרבות, החברה, ההורים, מוליכים אותם שולל, שהם משווקים להם אידיאלים חלולים של הישגיות, כסף, הצלחה. לא לימדו אותם שאם ימכרו את עצמם, את החלומות שלהם ויתאימו עצמם ל"תכנית" יהיה להם "הכל" אבל לא יהיה להם כלום, שחייהם יהיו ריקים ממשמעות, ש"התכנית" תביס אותם ובמקום מנצחים הם יהיו קורבנות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
העיקר שמבחוץ הכל נראה בסדר
|
|
|
|
|
|
|
הם קורבנות של תרבות דמיונית, תרבות של שקרים מוסכמים, שנשלטת על ידי גחמות של מובילי דעת קהל, מעצבים, משווקים. זו תרבות שמקדשת את האגו, את התחרותיות וההישגיות. הם קורבנות של תרבות בולימית שמשכנעת אותנו שאם רק נקנה את המוצר החדש שיצא לשוק, אם רק נצרוך עוד, תושלם החתיכה החסרה, תיעלם הריקנות והכל יהיה נפלא. למה נפלא? מושלם. ולתרבות הזאת יש תוכנית. צריך לעשות הכל כמו שצריך, כמו כולם, לעבוד קשה כדי להתקדם, כדי להצליח, כדי לצרוך עוד.
ז'אק לאקאן טבע את המושג "אחר גדול" (Autre) המסמן, בין היתר את מי שהסובייקט מתייחס אליו כאל אוטוריטה של ידע. אחת ממטרות האנליזה הלאקאניאנית היא להשתחרר מהאמונה באחר גדול ולפעול על פי רצונותינו האמיתיים ולא על פי ציוויים של אדם אחר או אידיאלים חיצוניים. כשאנו מעניקים לתרבות מעמד של "אחר גדול" אנו ממירים את רצונותינו האמיתיים ב"תוכנית" ובכך דנים את עצמנו לחיים חסרי תשוקה אותנטית ומחוסרי משמעות.
הפסיכואנליטיקאי הבריטי החשוב, כריסטופר בולס, מגדיר הפרעה אישיותית אותה הוא מכנה "נורמוטיות". הנורמוטים הם אנשים נורמלים באופן בלתי נורמלי, הם יציבים, בטוחים, נינוחים ופתוחים חברתית. אבל את הסובייקטיביות הנפשית שלהם הם ממירים בחפצים וחומריות, ומוצאים מפלט מעצמם באובייקטים חומריים. הם חיים בתוך עולם של שפע חסר משמעות. אין להם עניין בהתבוננות בנפשם או בנפשותיהם של אחרים, הם מכורים לעבודתם ומשגשגים כשחייהם מובנים ומתנהלים על פי תוכנית. "מדהים כיצד אדם כזה נראה כמי שלא נולד", אומר בולס.
העולם מלא בנורמוטים. נורמוטים שמקיימים את ה"תוכנית" על חשבון היסוד הסובייקטיבי והיצירתי באישיותם. נורמוטים שה"אחר הגדול" דחק אותם לוותר על העצמי שלהם לטובת ה"נורמליות", להמיר את עצמם בחפצים. זו אומללות גם אם הנורמוטי אינו מודע לה, כי עבור הנורמוטי התחושה הפנימית מחוקה, העיקר שמבחוץ הכל נראה בסדר.
משפחות נורמוטיות מגדלות ילדים נורמוטים. שושלות משפחתיות הנמתחות לאורך דורות מובלות אל חיים של שיממון, היעדר תשוקה, חוסר משמעות.
אבל את הנורמוטיות אפשר לעצור. זו אינה גזירת גורל. אם רק נפסיק לחנך את הילדים שלנו להיות כמו כולם ונכוון אותם להיות הם עצמם, שיעשו את מה שהם אוהבים באמת. הם אולי יהיו פחות "מצליחים" לפי הקריטריונים המערביים המקובלים, אבל הם יחיו חיים מספקים ומשמעותיים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | עורכת דין, מגשרת ויועצת לתהליכי התפתחות אישית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
