 |
/images/archive/gallery/897/652.jpg עוד בירה?
Hayden Judd, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| עוד בירה? עוד סרט? עוד מסיבה? ארז שמיר הבין מדוע אנשים רוחניים נוטים לצאת לבלות הרבה פחות מאחיהם מבוססי החומר |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש לי חבר שכל כמה זמן מתקשר ומזמין אותי לצאת איתו לבלות. "אוף, איזה כבד אתה נהיית מאז שהתחלת להתעסק במדיטציה ובכל השטויות שלך" הוא לרוב מסנן לעברי אחרי שאני משמיע באוזניו עוד סירוב ואז מוסיף "הגיע הזמן שתלמד להשתחרר קצת". אותי המשפט הזה תמיד מצחיק מכיוון שבתור מי שמתעסק בתרגול מדיטציה השאיפה "להשתחרר קצת" אכן כמעט תמיד עומדת לנגד עיני אבל לך תסביר לחבר שלך שההגדרה שלך של להשתחרר לא עוברת בהכרח דרך בר אפלולי וכמה כוסות בירה.
ויחד עם זאת, השיחות עם אותו חבר גרמו לי לא פעם לתהות האם אנשים רוחניים אכן לא יודעים כיצד ליהנות מהחיים. האם ייתכן שמרוב עיסוק
במדיטציות מורכבות ופילוסופיות חיים הכנסנו את עצמנו למסלול של סיגוף עצמי חסר גבולות? האם ייתכן שכבר הגענו לנקודה שבא אפילו אם מתחשק לנו מדי פעם לצאת לבלות נמנע זאת מעצמנו מתוך אמונה שמדובר בבזבוז זמן בלתי ראוי? כך או אחרת אין מנוס מלהודות כי לעתים קרובות אכן נדמה כי אנשים רוחניים נוטים לצאת לבלות הרבה פחות מאחיהם מבוססי החומר.
הסיבה, כך לפחות אני מאמין, אינה נובעת מכך שאנשים רוחניים אינם רוצים לבלות אלא מכך שהתפיסה שלהם את מהות ההנאה היא תפיסה שונה מזאת של מרבית האנשים. למרות שמדובר ללא ספק בהכללה גסה אשרטט מספר קווים לדמותה של ההנאה הרוחנית.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תלמד ליהנות ממה שאתה לא עושה
|
|
|
 |
|
|
|
אחד המאפיינים של האדם הרוחני הוא שבמקום ליהנות ממה שהוא עושה הוא לומד פעמים רבות ליהנות דווקא ממה שהוא לא עושה. כך יוצא שבעוד שאצל האדם החומרי השתרשה התפיסה לפיה הנאה היא כמעט תמיד פועל יוצא של עשייה, אצל האדם הרוחני קיימת התפיסה ההפוכה לפיה לא רק שהעשייה אינה בהכרח תורמת להנאה אלא במקרים רבים היא דווקא פוגמת בה. מהיכן נובע הפער הזה בין האדם החומרי לאדם הרוחני? האדם החומרי, שפועל פעמים רבות ללא כל מודעות למתרחש בתוך נפשו, מגיע אל העולם מתוך תחושה קיומית של מחסור ולכן הוא דן את עצמו לחיים של חיפוש אובססיבי אחר גירויים חיצוניים שמטרתם להסיר ממנו, לפחות לזמן מה, את הנטל של אותה תחושה מעיקה. האדם הרוחני, לעומת זאת, לומד להפנות את אור הזרקורים לא רק כלפי חוץ אלא גם כלפי פנים, מה שמאפשר לו ליצור מגע עם אותה תחושה מעיקה של מחסור וכך עם הזמן גם להתגבר עליה. בהיותו חופשי משליטתה של תחושת המחסור הפנימית יכול האדם הרוחני לחזור לעולם מתוך עמדה של שלמות עצמית ואיזון. כך קורה שלא רק שהאדם הרוחני לא חש שעליו לעשות משהו על מנת שיוכל ליהנות, אלא שפעמים רבות הוא חש שעצם העשייה יכולה רק לפגוע בתחושת ההנאה שלו.
אם אקח את עצמי בתור דוגמא הרי שלעתים קרובות קורה שאני יושב בבית מתוך תחושה של סיפוק ולפתע מתקשר חבר ומציע לי לצאת לבלות בעיר הגדולה. עכשיו, מכיוון שאני גר די רחוק מהעיר הגדולה, אני מתחיל לחשוב. לצאת עם החבר פירושו להתקלח, להתגלח, להתלבש, להסתרק, להיכנס למכונית, לנסוע חצי שעה, לחפש חנייה, לשלם עבור חנייה, לעמוד בתור למקום הבילוי, לשלם עבור הבילוי, להימצא בחברה של אנשים שאני לא מכיר ובמרבית המקרים גם לא מוקיר, לעזוב את מקום הבילוי, לנסוע חזרה הביתה עוד חצי שעה, ובסוף כל הטרטור הזה למצוא את עצמי יושב בדיוק באותה הכורסא בה ישבתי לפני שהסכמתי לצאת לאותו בילוי. כמובן שאני מקצין קצת את הדברים, ומפעם לפעם אני בהחלט נהנה לצאת ולבלות עם חברים, אבל באופן כללי מאז שלמדתי לראות את הריקנות והזמניות של עולם התופעות אני הרבה פחות נלהב מלהשקיע מאמצים אקטיביים בלרדוף אחר עולם שבמובנים רבים נתפס על ידי כעולם חלום. כן, אכלתי עד היום בכמעט אלף מסעדות, אולם כל הארוחות שאכלתי נעלמו להן זה מכבר כאילו מעולם לא היו. האם עלי לרדוף אחר הארוחה האלף ואחת מתוך תקווה שדווקא היא תגרום לי בדרך כלשהי לחוות את חווית האושר המיוחל? בוודאי שלא. אין זאת אומרת כמובן שעלי ללכת לקיצוניות השנייה של הימנעות מכל פעילות וכל הנאה, אולם האשליה לפיה פעילות חיצונית כלשהי יכולה להפוך אותי לאדם מאושר כבר אינה משטה בי.
|
|
|
|
|
|
/images/archive/gallery/897/653.jpg
dmax3270, cc-by |
|
|
|
|
|
|
|
|
תלמדי ליהנות ממה שאין לך
|
|
|
|
|
|
|
מעבר לכך שהאדם הרוחני לומד לעתים קרובות ליהנות יותר ממה שהוא לא עושה מאשר ממה שהוא עושה, הוא לומד גם ליהנות ממה שאין לו לא פחות ממה שיש לו. בחברה הצרכנית שלנו זה מן הסתם נשמע מאוד מוזר שאדם יכול ליהנות ממה שאין לו לא פחות ממה שיש לו אולם פעמים רבות זהו אכן המצב. הסיבה לכך היא שלמרות שמוצרי צריכה שונים אכן יכולים לשפר משמעותית את איכות חיינו הבעלות עליהם גובה מאיתנו מחיר יקר גם מעבר למחירם הכלכלי. גם אם נתעלם לרגע מהעובדה שכל מוצר שאנחנו רוכשים יכול להישבר, להיגנב, להתקלקל, או סתם לצאת מהאופנה, ולכן הוא תמיד צפוי לגרום לנו לפחות למידה מסוימת של עוגמת נפש, וגם אם נתעלם מכך שמרבית המוצרים שאנחנו רוכשים דורשים לפחות רמה מסוימת של תחזוקה, ולכן הם תמיד קושרים אותנו אליהם, עצם התפיסה שלנו את עצמנו ראשית כל בתור צרכנים ורק לאחר מכן (אם בכלל) בתור בני אדם מעוותת את חוויית הקיום שלנו עיוות נוראי. העיוות הזה פוגע בנו לא רק מכיוון שהוא מרדד את חיינו וכולא אותנו בתוך משבצת חומרית צרה אלא מכיוון שהוא מונע מאיתנו מלממש ואף להכיר בצרכינו הרוחניים. כפי שכתב פעם שפינוזה "כל האובייקטים בהם חושק ההמון לא רק שאינם מביאים מזור שנוטה לשמר את הקיום, אלא הם משמשים בתור מכשולים המובילים לעתים קרובות למוות של אלו אשר שולטים בהם, ותמיד למוות של אלו אשר נשלטים על ידם".
אישית, אחת התקופות המאושרות בחיי היתה כאשר ישבתי מספר שבועות בחדר קטן בהודו כאשר כל מוצרי הצריכה שהיו מסביבי היו מיטה, שולחן, כיסא, ספר ונר. נכון אמנם שממבט ראשון אותו החדר נראה לי בתחילה ריק מאוד, אולם עם חלוף הזמן גיליתי כי החדר הריק היה דווקא מלא עד להתפקע, רק שבמקום להיות מלא במוצרי צריכה הוא היה מלא במרחב לצמיחה. כשחזרתי לאחר מספר שבועות לארץ לחדר עם מחשב, מזגן, טלפון, פלאפון, רדיו, וטלוויזיה, פתאום לא יכולתי למצוא את עצמי שוב.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ההנאה הכי גדולה: היעדר חרטה
|
|
|
|
|
|
|
האדם הרוחני אם כן יכול להפיק הנאה מרובה הן מהיעדר העשייה והן מהיעדר הבעלות, אולם ההנאה המשמעותית ביותר שהוא יכול להפיק נובעת דווקא מהיעדר החרטה. היעדר חרטה היא הנאה שמאפיינת לא רק את האדם הרוחני אלא כל אדם שחי חיים מוסריים, אולם מכיוון שחיים רוחניים אמיתיים תמיד ידרשו מחויבות מוסרית עמוקה היעדר חרטה הוא אחד המאפיינים הנפוצים ביותר שלהם. הסיבה לכך שהיעדר חרטה מספק לנו הנאה כל כך עמוקה נובעת מכך שכאשר אנחנו פועלים באופן לא מוסרי ההנאה שאנחנו חווים מפעולה כזאת היא הנאה רגעית אולם החרטה עליה היא חרטה נצחית. לעומת זאת, כשאנחנו פועלים באופן מוסרי אנחנו אולי מפסידים פה ושם הנאות רגעיות אולם הנאת היעדר החרטה נותרת מוטבעת אצלנו בתודעה לנצח.
למשל אם נמצא ברחוב ארנק מלא בכסף וניקח אותו לעצמנו - לקיחת הכסף תספק לנו מגוון של הנאות רגעיות, אולם כולן, במוקדם או במאוחר, יחלפו להן. החרטה לעומת זאת תיוותר איתנו לעד. בהקשר זה מומלץ להיזכר בציטוט המפורסם של מארק טווין שאמר "תמיד אמור את אמת. בדרך זו לעולם לא תיאלץ להתאמץ לזכור את שכבר אמרת". על אותו משקל, ההמלצה לאדם הרוחני צפויה להיות "תמיד עשה מעשים טובים. בדרך זו לעולם לא תיאלץ לחיות בחרטה על העבר או בפחדים מהעתיד".
וכאשר אנחנו לומדים לחיות חיים מוסרים בלי חרטה על העבר ובלי פחדים מהעתיד אנחנו מגלים שההנאה הגדולה ביותר של האדם נובעת מעצם יכולתו להיות נוכח ברגע הזה. מעבר לכך לא דרוש לו דבר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
