 |
/images/archive/gallery/838/672.jpg
Fabrizio Salvetti, cc-by  |
|
|
|
|
|
|
| בארי לונג סבור שדמיון מודרך הוא טכניקה מסוכנת ולא בריאה לנפש. מדוע? מפני שה"טוב" הדמיוני הוא תמיד כוזב
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מונח לפני מכתב מתלמיד של תורה רוחנית כלשהי; או ליתר דיוק, תלמיד לשעבר. הוא אומר: "בהדרגה הפסקתי ליטול חלק במפגשים מכיוון שהתקשיתי כל כך להפוך את הלימוד לאמיתי עבורי. גם ככה קשה לי לראות דברים בעיני רוחי, שלא לדבר על פרחי לוטוס צפים בבריכות, גנים יפיפיים, הרים, ורדים, ובמיוחד הכוכב בעל ששת הקצוות שמלמדים אותנו לדַמוֹת אותו זורח מעלינו בשעת מדיטציה – שולח את אורו המרפא לתבל כולה. נראה שאין מספיק אהבה או שמחה בלבי כדי ללכת בדרך הזאת...".
 |
| מהו אלוהים? |
אינספור ויכוחים ודיונים התנהלו על קיומו של אלוהים מבלי שמישהו אי פעם יתקרב כהוא זה לתשובה. מדוע? מכיוון שזו שאלה טיפשית שמקורה באינטלקט המערבי חסר התבונה
|
| לכתבה המלאה |
|
|
|  |
אדם זה הגיע לנקודת שינוי קריטית. כעת אראה מדוע אותן תורות אכזבו אותו ומדוע הוא חייב לנוע הלאה; שכן מחכה לו התגלית שאהבתו ושמחתו התעדנו עד כדי כך, שאינן יכולות עוד לדבוק בישן.
בואו נהיה כנים בנוגע לדמיון מודרך. עקב הבערות הנפוצה בתרבות ניו אייג, אנשים רבים עוסקים בדמיון מודרך, מתרגלים מדיטציה עם תמונות בראשם ומתפללים לדמויות שיתגשמו. זהו דבר נורא, מכיוון שדבר בדמיון אינו אמת; אף תמונה ואף תחושה שעולה בעקבותיה אינן אמת. הן כולן יצירי מוחו של אותו אדם. אתה רק יכול לדמיין את מה שאתה כבר מכיר ואז להתרגש מכך, או להרכיב מחדש מחשבות ורגשות נושנים שהעלית ממאגר חוויות העבר שלך. לכן דמיונותיך לעולם אינם אמיתיים וממשיים עכשיו.
לדמיין בריכה עם פרחי לוטוס צפים בה, גן מופלא, הר, ורד או כוכב, זהו ניסיון לדמיין את הטוב. ברגע שאתה מעלה את התמונה בדמיונך, התחושה או הרגש הקשורים אליה מתעוררים וחיים בך לזמן מה, ממש קמים בך לתחייה לפרק זמן קצר. בהתחלה זוהי רק תמונה מנטאלית, אולם עד מהרה התחושות ממלאות אותה בתוכן של ממש, ב"בשר". כך אתה מרגיש שלווה, יופי, או פשוט "טוב". בדומה למתרחש בחזיונות דתיים של מאסטרים שמימיים, או של ישוע (שאיש אינו יודע באמת איך הוא נראה). באותו אופן, אם תדמה בנפשך מחזה אלים ואכזרי, יתעוררו בך תגובות של חלחלה, שאט נפש או דיכאון. בדיוק כפי שפנטזיות ארוטיות יעוררו בך התרגשות מינית.
היופי והזוועה כאחד מתעוררים וחוזרים לתחייה באדם באמצעות הדמיון. האם אתה מתחיל להבין מה אתה מביא על עצמך כאשר אתה מתרגל דמיון מודרך?
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
למה שלא תלך עם הדבר האמיתי?
|
|
|
 |
|
|
|
מדוע שתרצה לדמיין פרח, גן, נחל? למה שלא תלך ותהיה עם הדבר האמיתי? או שזה פשוט מדי, אמיתי מדי, ממשי מדי?
אתה זקוק לדמיון רק כאשר איבדת את היכולת לשמוח בציפור או בפרח אמיתיים, כאשר איבדת את אהבת החיים האמיתית, שהיא הזכות והכבוד בחייך על פני האדמה המבורכת הזאת. אובדן זה, הוא שגורם לך לייצר העתקים בשכלך ההוזה. זה פשוט חיקוי נלעג למציאות.
קיים תרגול פופולארי אחר הנקרא "חשיבה חיובית". תרגול זה שונה מדמיון מודרך ויש לו מקום אי שם בפירמידת הקיום.
בין הספרים הראשונים שקראתי כאשר התחלתי להיכנס לגוף הזה בגיל 31, היו ספריו של נורמן וינסנט פיל "הישאר חי כל חייך" ו"כוחה של חשיבה חיובית". הם גרמו לי להבחין שמשהו משתנה בי. כתוצאה מכך תרגלתי חשיבה חיובית לזמן מה, אבל אז המשכתי הלאה. כל לימוד צריך לתרגל, לספוג, ואז להשאירו מאחור.
אתה
זקוק לחשיבה חיובית רק כאשר אתה שלילי. אתה צריך לאשר את הטוב רק כאשר אינך ה"טוב". אין לי כל צורך לאשר ולהכריז על דבר כלשהו כחיובי. בשביל מה לעשות את המובן מאליו? אני אישורם החיובי של החיים עכשיו ובכל רגע. זהו מצב הווייתי. ביכולתי להיות מבלי לאשר דבר.
אף על פי כן, יש מקום לחשיבה חיובית במעלה הקיום - מקום בזמן, בדרך למעבר לזמן. אך באישור חיובי ונכון אין שום מקום לדמיון מודרך.
דמיון מודרך הוא שביל לשום מקום. איש מן ההולכים בו אינו מגיע למטרתו. ה"טוב" הדמיוני, המסמן את השביל, תמיד כוזב ולכן אינו יכול להמשיך להיות טוב. רק האמיתי מתקיים תמיד. ולבסוף, השביל עצמו מתפוגג עבור האדם ההולך בו. כפי שהחיים הופכים לדמיון, כך גם המוות. אז, רגע המוות עצמו הופך לעוד חלום במקום להיות כפי שהוא - חיבוקה הסופי של המציאות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכוזב לא יכול להוביל אל האמת
|
|
|
|
|
|
|
זהו כזב מוחלט לדמיין שהכוזב יוכל אי פעם להוביל לאמת. את האמת הזו ניתן לראות בכל מי שמתרגל שיטות כאלה של מדיטציה או חיים. אחד אחד הם נופלים מפסגות המדיטציות העילאיות ומהרגשות הנעלים ביותר היישר אל ההפך הגמור, אל עמקים של דיכאון, ספקות, פחד, חוסר ודאות, מצבי רוח, הערכה עצמית נמוכה, דאגה, אשמה, רחמים עצמיים ושפיטה עצמית.
מאחר שמרבית האנושות בימינו מתרגלת מסעות במחוזות הדמיון והנפש כדרך חיים (ולא משנה אם זו מדיטציה מכוונת ומודעת או סתם הזיות ומשאלות לב) כולם נעים ללא הרף למעלה ולמטה. אלה חיים של ימים טובים וימים רעים שדבר אינו יציב בהם. זהו גיהינום. כולם מנסים להימלט ממנו ולעולם אינם מצליחים, מכיוון שהם משתמשים באותם דימויים נפשיים שהם הם מקור הבעיה. בגדול, מעגל קסמים זה - מצבו של העולם - הולך ומסתחרר, המצב הולך ומחמיר, ומייצר ללא הרף עוד ועוד דברים שבדמיון - עוד "טוב" דמיוני שדרוש כדי להילחם ברע הדמיוני.
ומה טוב ב"טוב", אפילו בטוב העילאי ביותר, אם הוא לא נגמר טוב? או אם הוא מאכזב אותך? האין כל האומללות כולה מגיעה מהטוב שאבד? מהניסיון לגרום לו להימשך, או לחזור?
ועדיין, באופן אינסטינקטיבי אתה חש שהטוב הוא לעד. ושזו האמת, שהרי הוא כאן – לעד כאן. וכאשר הוא מתגלה מתחת לשכל האנושי ומצבור הרגשות שלו, אין יותר בעיות ואין יותר אומללות בחיים.
|
|
|
|
|
|
|
 |
| בארי לונג
| /images/archive/gallery/712/405.jpg  |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | מורה רוחני אוסטרלי שמשנתו יונקת את עוצמתה מחיי היומיום | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
