 |
/images/archive/gallery/105/130.jpg דב גולדשטיין.
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| ישראל זקוקה לממשלה חזקה וחילונית שנחושה
לבצע את ההתנתקות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הממשלה מקרטעת ורה"מ שותק. מאז האיום על סיעת הליכוד, שאם חבריה לא יתייצבו לימין הממשלה בהצבעות אי אמון, לא יהיה מנוס מבחירות - נאלמה לשונו. אין לנו ברירה, אפוא, אלא להתפרנס מדברים שמשמיעים מקורביו של ראש הממשלה, ומקורות בלשכתו. איננו יודעים אם הם מצטטים מפי הסוס, או בהנחייתו, או לפחות בהסכמתו, אבל אם הדיווחים האלה אמינים, יש לנו סיבה לדאגה. הם מדווחים, כי רה"מ איננו מתרגש. לא מהכינוס המרשים של סילבן שלום, גם לא מ"השרשרת", שבה החזיקו ידיים כ-130 אלף איש, מניסנית לירושלים. רה"מ מתרגש, כנראה, רק מדברים שאומר ג'ורג' בוש.
מה קורה לו, לראש הממשלה? נתקהו חושיו? זחיחות דעת דחקה לשוליים את שיקול הדעת? הרי אותות האזהרה מתנוססים על כל הקירות: אין לשרון רוב בממשלתו להגשמת תוכנית ההתנתקות. בשעת מבחן, כאשר הממשלה תצטרך להחליט על ביצוע הפינוי מעזה, יתייצבו נגד ההחלטה רוב שרי הממשלה. שרון יודע זאת. בלי תמיכתה של מפלגת העבודה, אין לו רוב בכנסת. ללא תמיכתה של העבודה לא יהיה לשרון רוב בכנסת לאישור תקציב המדינה לשנת 2005.
וגם זאת הם יודעים: ממשלה מקרטעת, הנאבקת כל יום ב' בהצעות אי אמון, היא ממשלה נגררת, שמשקלה הפוליטי והערכי בעיני הציבור הולך ונגרע. היא מצליחה לשרוד רק מפני שמתנגדיה מפוצלים. בציבור היא נתפסת כ"ברווז צולע". זה רע לכלכלה. זה רע למדיניות. זה רע לעתיד. היא חסרת יכולת להחליט על מהלכים גדולים ולבצעם.
אדישות, שוויון נפש וקהות חושים הם סם מוות לדמוקרטיה. ראש הממשלה חייב לשים לב לרצון העם, כפי שעולה מהסקרים: העם רוצה ממשלה חילונית, שותפות קואליציונית בין הליכוד, מפלגת העבודה ושינוי. אם ראש הממשלה איננו יכול לגייס רוב בכנסת לתמיכה בממשלה כזאת, מפני שח"כים רבים של הליכוד מתנגדים לה, אין לו ברירה אלא לממש את כוונתו לקיים בחירות חדשות; ישראל במצבה הנוכחי משוועת לממשלה יציבה וחזקה, נחושת דעת לבצע את תוכניתו של ראש הממשלה. הממשלה הנוכחית, רופסת וקרועה, מנסה בכל כוחה לשרוד בשלטון. גם אם תצלח עוד הצעת אי אמון ועוד אחת - לא זו הממשלה, שהעם נושא אליה את עיניו.
אחת מאמרות הכנף של דוד בן-גוריון היתה: "אינני יודע מה העם רוצה. אני יודע מה העם צריך". בעניין שלפנינו ישנה זהות מלאה בין מה שהעם רוצה לבין מה שהוא צריך. שרון, "בן-גוריוניסט" ותיק, שמשנתו המדינית והביטחונית של מייסד המדינה היא נר לרגליו, עוטה גלימה של מנהיג הליכוד, יכול עכשיו ללכת בעקבות מורו ורבו ולהוכיח, כי הוא מסוגל, למרות כל הקשיים, ליצור זהות בין מה שהעם רוצה לבין מה שהעם צריך.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
| |
| |
|
| |
|
|
|
|
 | |  | | כותב ב"מעריב" מאז 1954. כותב הביוגרפיות של עזר ויצמן, יצחק רבין, רפאל איתן, טדי קולק ושמואל תמיר | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
