 |
כל כותב מאמרים וכל נואם נאומים משתמש 12 פעם בשנה בביטוי "טיפס על עץ גבוה" (48 פעם בשנה בביטוי "רוח גבית", 60 פעם בביטוי "לסגור מעגל" ו-120 פעם בביטוי "לעת הזאת"). ברם , כמה מכותבי המאמרים אכן טיפסו על עץ לאחרונה?
אני עשיתי את זה. זה היה באחד משבעת ימי השבוע האחרון, עליתי על עץ בשביל לקטוף את התפוזים האחרונים של העונה, את הטבוריים, תפוזי וושינגטון האחרונים, התפוזים הכתומיםאדומים שננטשו בצמרת העץ בגינה של תמר ברמות השבים.
בעניין תפוזים: כל חיי מוקדשים למציאת תפוזים שיהיו מתוקים כסוכרייה עם תוספת סוכר. מעט חמיצות בתפוז הורסת לי אותו, ולכן, רק בסוף העונה, רק טבוריים ורק כאלה שהבשילו על העץ לאט לאט ובאין קוטף.
לעת הזאת אני סוגר מעגל, ושוב, כבימי נעורי, אני מטפס על עצים. בכך אני גם נותן רוח גבית לענף הפרדסנות בגינה הביתית, ענף אשר תואר כה יפה בספר שהיה אהוב עלי בימי ילדותי: "מדריך למשק עזר".
ובכן , אני עולה מענף לענף, לוקח סיכונים שאינם מכוסים בביטוח, והכל למען עוד תפוז שמכתים במרומים.
אני מותח את ידי, כאילו אחד מגיבורי הקומיקס אנוכי וממלא את מיכלי בתפוזים נדירים.
וככה, כשאני בצמרת, אני שואל את עצמי: מי בעצם מטפס עוד על עצים כיום? הילדים בטח לא, כי עוד לא פיתחו משחק מחשב "קליימבינג טריז", משחק שבו הילד יושב מול המחשב ולוחץ על ג'ויסטיק ומטפס מענף לענף בסימולטור של עץ.
כשהייתי קטן, היו דובים בגן החיות, ובנו להם עץ מבטון כדי לגרד בו את הגב. עץ מבטון? היום כבר אתפלא, אם יהיה זה עץ טבעי. אגב, בטוח שאם צמח פה או שם עץ מבטון בסביבתכם, הרי הוא עץ שאנטנת סלולרי נחבאת בתוכו, ואם דוב יגרד בו את הגב, יהיו הפרעות קליטה בכל הסביבה.
זהו, בגני שעשועים מטפסים על עצים מלאכותיים, בפארקים מטפסים על קירות סלע מלאכותיים, הממשלה מטפסת על עץ גבוה שלוש פעמים בשבוע ורק אני מטפס על עץ אמיתי, אמנם לא כל כך גבוה, אבל עץ. ואני תלוי על ענפים, שאולי הגזמתי כשעליתי עליהם בתאוותי לעוד תפוז, ואני מתחיל להבין את ההמשך של הקלישאה "טיפס על עץ גבוה", כי אני באמת צריך עכשיו סולם כדי לרדת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
באדיבות worth 100.com
|
|
|
 |
|
 |
|
הטמבל המושלם
|
|
|
 |
|
|
|
תוכנית טלוויזיה לבחירת הטיפש, הרשע, המכוער והשקרן מבין 14 מועמדים. המועמד שייבחר יעבוד במינהלת ההתנתקות בהתנדבות. פרק ראשון בסדרה
ו...... קבלו אותם! 14 המועמדים שנבחרו לאחר מיונים מבין אלפי מועמדים שצבאו על האולפן. כל אחד מהמועמדים בתוכניתנו "הטמבל המושלם" נחוש לנצח, כל אחד מהם חולם לזכות בתפקיד, הבה נכיר כמה מהם:
ברוך, 28, מתנחל בעצמו, שירת בתותחנים, בוגר מכללה לצילום מסמכים, חבר בכת המאמינה בהארה רוחנית דרך מגבונים לחים.
שירלי, 24, מתל אביב, שירות חלקי בשלישות. השתחררה בגלל הלם קרב עם הניירת. זה עתה חזרה מסיור לימודי בהודו שאליו יצאה אחרי שהזדעזעה בהרצאה ששמעה בעמותה לשיפור התנאי הגידול של תרנגולי הודו.
יולי, 30, אם חד הורית לדג זהב נכה, עולה מברית המועצות, גדלה במחסה לילדים ששכחו אותם באוטובוס, עשתה קורס לנומרולוגיה קירילית ובעלת תואר בהנדסאות ארמונות קרח.
מניסן, 26, עלה מאתיופיה ונתפס ברחוב כדי להשתתף בתוכנית כשנתגלה ברגע האחרון שאין אתיופי. עשה את כל המסע לארץ בעצמו ברכיבה על זברה. צנחן, בוגר קורס לכתיבה יוצרת על קירות. הקים סטארט-אפ לפיתוח תוכנת תרגום מקירגיזית לצ'רקסית.
בתוכנית הראשונה יעופו הביתה ארבעה מבין המועמדים, אבל דבר ראשון, צופים יקרים, כדי שנוכל לראות בכי או לפחות שפתיים רוטטות של המועמדות, כי אחרת אין רייטינג, ובכן, כדי להגיע לעיקר בכל תוכנית ריאליטי, נשאל את המתחרים את מי לדעתם צריך להעיף ונבקש מהם לדבר רעות אחד על השני מול המצלמות.
ובכן: מי הכי לא מתאים לדעת המתחרים להיות הטיפש, הרשע המכוער והשקרן של המדינה? מי לא יזכה בתחרות? מי לדעת המתחרים הוא אולי שקרן ומכוער, אבל לא מספיק שחצן, ולכן לא יוכל למלא את התפקיד? מיד נדע, אחרי הפרסומות (המשך בפרקים הבאים, שכולנו נתמכר אליהם, וגם נצביע בטלפון לבחירת הטיפש והרשע החביב עלינו ביותר).
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משהו:
|
|
|
|
|
|
|
פעם אמרו על ישראל: אין לה מדיניות חוץ, רק מדיניות פנים. היום אומרים על ישראל: אין לה מדיניות חוץ ואין לה מדיניות פנים, רק מדיניות החקירות המשפטיות.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סודותינו האפלים
|
|
|
|
|
|
|
כבר אומרים בעולם הערבי שאת הפיגוע בסטייג' בתל אביב ביצעו הישראלים בעצמם. גם את חרירי בלבנון הרגו ישראלים, כמובן. ויש כאלה אצלנו שמגיבים בסרקזם: "עוד מעט יגידו שישראל גם אשמה בצונאמי". חסכו את הלעג המושחז שלכם, כי אנטישמים שירצו להאשים אותנו יוכלו לצטט ממקורותינו: "בשעה שהקדוש ברוך הוא זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם, כביכול, מוריד שתי דמעות לים הגדול, וקולן נשמע מסוף העולם ועד סופו, וזוהי זוועה" ("ספר האגדה") ומפרשים : "זוועה" זו רעידת אדמה, וזה אכן מה שגרם לצונאמי. אופס, חבל שגיליתי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
פינת השלולית: התחייבות
|
|
|
|
|
|
|
מאיר שלום!
המדור שלך זה הדבר היחיד שהבת שלי מוכנה לקרוא בעיתון. היא סוף סוף הודיעה על חתונה ואני חייבת לברכם דרכך.
זהו סיפור עלינו, האמהות, שתי נסיכות שגדלו יחד בשלולית עירונית במשך 12 שנה. הנסיכות האלה למדו יחד ביסודי ובתיכון, הלכו יחד לתנועת הנוער, בקיצור, כל ילדותן התנהלו במקביל פחות או יותר.
בזמן השירות נפרדו דרכיהן, אך הן שמרו על קשר ובזמן ביקור של אחת בשלוליתה הצפונית של השנייה היא אפילו פגשה את הצפרדע שאיתו בחרה זו לבנות יחד שלולית משלה. לאחר כמה שנים החליטו הנסיכה והצפרדע מהצפון לעבור לשלולית קהילתית יחד עם ראשניהם, ובטבעיות בחרו את המקום שבו חיה חברתה משכבר הימים.
במשך 15 שנה אנו חיות בשלולית יחד ומגדלות את משפחותינו ברוכות הראשנים.
בנה של אחת הנסיכות, צפרדע אדמוני ויפה עיניים, בחר בנסיכה הבכורה של השנייה להקים איתה שלולית משלהם.
אני רוצה לאחל לנסיכה, בתי האהובה, ולבחיר לבה חיים של אושר שמחה ואהבה, ומי ייתן ואלוהים יביא חיי שקט ושלווה בכל רחבי שלוליתו, כדי שיוכלו לגדול כאן דור חדש של ראשנים, שלהם, חברתי ואני, נקרא יחד: נכדים.
אמא
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אי התחייבות
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו המקרה הקלאסי של "אי אפשר איתך ואי אפשר בלעדיך". מאז שנפרדנו אנחנו לא מפסיקים לכרכר האחד סביב השנייה... ולמרות זאת, אתה מסרב "להתחייב". ממה אתה חושש? (ספר לי, אני מבטיחה לא "לשפוט"). ברצוני לנצל את השלולית הזו ולקרקר לך משהו שאף פעם לא אמרתי לך מפורשות, כי אין לי האומץ לעמוד מולך ולומר את שלוש המילים, שעלולות להשיל סופית את אחרון מנגנוני ההגנה שלי.
אני מבקשת לדעת, פעם אחת ולתמיד, את שהבטחת, את רגשותיך כלפי (אם יש כאלו). אם אתה אוהב, בוא אלי בערב ראשון, ה-20.3.05.
אוהבת,
Lobe less
***
omeir@maariv.co.il
| | | | | |
|
