 |
/images/archive/gallery/106/107.jpg
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כבר כמה זמן אני שואף לספר לכם על הנכד שלי. הנכד הראשון שלי. הוא בן תשעה חודשים היום ולהפתעתי הוא מתגלה כילד המופלא ביותר בעולם ולכן אין מנוס לעיתונאי ישר אלא לדווח עליו. מדובר במידע חשוב, למרות שעלי לציין בגילוי נאות שאני קשור אליו, לאדם החדש שבא אלינו.
הוא מתגלגל בבית, הוא מתקשר במבט שאומר אהבה. הוא נפלא. ידוע שגברים מתחילים להתלהב מתינוק לאט לאט ורובם מחכים לסיכומים בסוף השנה ולא קופצים בכל שלב של ההתפתחות. אולי גם אני כזה, ובכל זאת, זהו אושר שנפל בפתאומיות ובעוצמה מדהימה מהרגע שתינוק הגיע לעולם ולמשפחה.
לא היה קל. בזמן ההריון הוא היה בבטן בטיול באיטליה, ובבית החולים באורבייטו מכירים אותו דרך האולטרסאונד כשהוא החליט להכאיב פתאום. הוא נולד כמעט פג, מוקדם מהזמן הקצוב, ובחדר הפגים לא האמנתי לזערוריותו. אבל עכשיו הוא מחייך וג'ינג'י, תוצאת גנים של הצטלבויות משפחתיות
שכוללות גנים יקיים, טריפוליטאים, רומנים, סלוניקאים, צ'כיים, גיברלטריים, ספרדיים ירושלמיים ואיטלקיים. תודו שצריך מיקסר דורות חזק במיוחד כדי לערבב את כל זה ולהוליד יצור כל כך מושלם, אבל הנה הוא כאן, ליעם עוזיאל מאין כמוהו.
ילד כזה מתוק לא ראיתם מימיכם. אמא שלי, שזהו הנין הראשון שלה, תהרוג אותי עכשיו, כי לא אומרים דברים כאלה על תינוק, זה עושה עין הרע כידוע לכל רופא ילדים. מצד שני, הרי התחייבתי בלבי לכתוב תמיד את האמת, ולכן אני לא יכול לומר שהוא לא הילד הנהדר ביותר בעולם רק בשביל לרצות את אמא שלי. זו תהיה הטיית עובדות בוטה.
אני מנסה להיזכר, ולא, אני לא זוכר שראיתי ב-20 השנה האחרונות תינוק מקסים כזה. שקט, שקול, ענייני. למנהל כמוהו שואפים רבים ואין. כשהוא רואה אותי הוא מחייך בתבונה, זורח בחיבה. הוא מגרגר אלי בגובה העיניים, אין לו עדיין שום התנשאות עלי מטעמי גיל.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
קוראים לו ליעם, כאמור. שם מאוד מוצלח, וגם כנראה השם הנפוץ ביותר במחזור שלו. רובם נכתבים באל"ף, דהיינו ליאם. אני אישית הצעתי להם שם אחר, הצעתי ישפה, אבן יקרה מאבני החושן. שתי האותיות הראשונות בשם הזה הן כמו בשם ישראל, הן ארצנו ועמנו היחידים בינתיים והן שמו של ישראל גרינברג, אביה של לילי היפה, אמו של ליעם, כלתי. ישראל היקר, השמח, הספורטיבי, טבע בים בשיט קטמרן שלושה חודשים לאחר החתונה של לילי עם בני דדן.
"לא, אנחנו לא רוצים להנציח את האב בילד הנולד", אמרו לי בני הזוג הצעירים אחרי ששפתותיהם התעקמו בניסיון להגות את השם ישפה. טוב, ניסיתי לבנות להם שם אשר קל להקיש אותו על מקשי הטלפון הסלולרי, זאת אומרת שם מעודכן טכנולוגית כמו מאיר למשל, שם שכולו מורכב מאותיות המופיעות ראשונות על המקשים, אבל גם את השם הזה הם לא רצו.
הצעתי לן. לן זה לנו, זה מופיע גם בעברית המודרנית, בשיר של שלונסקי. צליל יפה, לדעתי, מובן נהדר, ויש בו גם את האות הראשונה של לילי והאחרונה של דדן. לא נראה להם. הם בחרו ליעם. בעי"ן. כך יש לשם גם פירוש ישראלי יפה, לי-עם. בדרך מסוימת, בשבילנו השם גם מזכיר את ישראל.
יש הרבה ליאמים חדשים סביב, אם כי, בלי לפגוע, הריני בטוח מתוך פגישותי עם ליעם שקשה להשוות. שמעתי אפילו על תינוק ששמו ליא?ם, כמו קיצור של לי-אמא.
אמרו לי והזהירו אותי שכשיהיה לי נכד אזכה לאושר שאינני מכיר. האמת, זלזלתי. נכד, נו, מה זה כבר יכול להיות לגבי אדם עשיר בחוויות קיומיות כמוני? אבל לא סיפרו לי על ליעם. הוא מביט בי, חושב את מחשבותיו, שאת ניסוחן המדויק אשמע ממנו רק בעוד שנתיים או מה, כי כרגע הוא עוד לא מדבר, רק עובד על הטיוטה, ואני בטוח על פי מבטו שהוא חושב עלי טובות. אולי לא כמו על אמא שלו או על אבא שלו או על סבתא שלו, אשת נעורי החמודה שהולכת על ארבע ומצייצת לו שירים מוזרים והוא עונה לה בציוצים מוזרים עוד יותר. הם הקימו להקה כנראה. בכל זאת, זה נראה די בטוח שגם אני כלול אצלו בין האנשים השווים, ויותר מזה אני לא צריך.
ליעם, הבאנו אותך לעולם לא להיט, אם כי עשינו ככל יכולתנו, ועובדה שיש לך חיתולים ששום דור לפניך לא זכה לשכמותם. כל שנה שתגדל הפיקוד עובר אליך. הפז"מ דופק. אני כבר מקנא בך על המחשב שיהיה בתקופתך. אני, בכל אופן, איתך כל זמן שיינתן לי.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
מיסטר חמודוני. צילום: לילי עוזיאל
|
|
|
|
|
|
|
פינת השלולית: היתרונות של מי שלא ויתר
|
|
|
|
|
|
|
מאיר שלום,
אני יודעת שאינך רגיל לקבל מכתבים ל"פינת השלולית" מנשים בגילי, אך אני מאמינה שסיפורי ייגע בלבם של כל אותם אנשים שאיבדו את היקר להם ובחרו בתקווה ולא בייאוש.
היה היה בשלולית רחוקה נסיך-צפרדע, שבחר אותה לו לנסיכה.
הרבה צפרדעות קירקרו סביבו, אך הוא הושיט ידו ונגע דווקא בה.
היא היתה לו לנסיכה והוא לה לאהוב, לחבר, לבית ולמשפחה.
יום אחד, אחת השלוליות בממלכה געשה ורעשה, והוא כראוי לנסיך, יצא להגנתה.
הנסיך הוחזר בארון משלולית רחוקה שנקראת לבנון.
השלולית התמלאה והפכה אט אט לבוצית מרוב דמעות הנסיכה השבורה.
היא נותרה לבדה, שוקעת בכאבה, מקרקרת בקול ענות חלושה, מקווה שלבה יישבר בקרבה.
עברו ימים, וצפרדעים אמיצים אחדים קירקרו לעברה.
היא מאוד השתדלה, אך כיוון שהם הבינו שעם נסיכים מתים לא מתחרים, הם פרשו ונסוגו חזרה.
יום אחד הגיע צפרדע מיוחד שהתאהב בנסיכה ולא הרפה.
הנסיכה נבהלה מהרגשות שהציפו אותה, מהבגידה.
הצפרדע המשיך לקרקר בנימוס, למרות שהיא אותו דחפה, עד שכמעט בשלולית טבע.
הוא לא ויתר, ואחרי הנסיכה המשיך לחזר.
סוף טוב הכל טוב. היום הנסיכה כבר מלכה והיא חיה עם הצפרדע בממלכה 24 שנה.
הוא בנה איתה בית ומשפחה ועם זכרו של הנסיך הראשון שלה הוא חי באהבה.
מוקדש לשני אהובי: שי ז"ל וג'ון בעלי.
שרון
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
החסרונות של מי שמוותר
|
|
|
|
|
|
|
מאיר שלום,
כבר כמה שנים שאני מלווה את פינת השלולית, בדרך כלל מחייכת בשמחה ומדי פעם מנגבת דמעה... סוף סוף החלטתי לכתוב בעצמי.
באחת משלוליות התעסוקה נפגשו זוג צפרדעונים, הם היו עדיין די ילדים והתחילו בכלל רק כידידים. לאט לאט הרגשות התפתחו והם החליטו לנסות לצאת בלי שהחברים בעבודה ידעו. לאחר תקופה, כשהיה ברור לכולם שיש כאן סיפור אהבה, הצפרדעון הצטרף לצפרדעונית בשלולית הקטנה שלה.
עם השנים, השניים התבגרו ועברו שינויים, ויום אחד הצפרדעון החליט שצריך להיפרד, לא כי הוא לא אוהב, אלא כי הוא נמצא בשלב שבו הוא אינו רואה אותו ואת הצפרדעונית הופכים לנסיך ולנסיכה ומקימים מיני ממלכה.
בהתחלה הם ניסו להישאר ידידים, אחר כך לא דיברו כמה ימים, אך אחרי כמעט שנה של פרידה, הם הבינו כי האהבה עדיין גדולה ושהם עדיין מתגעגעים אחד לשני. הם החליטו לנסות פעם שנייה ולראות, אולי הפעם הדבר יסתיים בחתונה.
היום, כמעט שנה אחרי החזרה, הצפרדעונית עומדת חסרת אונים על שפת השלולית ולא יודעת אם אי פעם הצפרדעון יחליט להפוך אותה לנסיכה. היא קרועה בין האהבה הגדולה לבין הפחד להתעורר יום אחד ולגלות שהמתינה לשווא.
אז לצפרדעון שלי, שיש לו את הפוטנציאל להיות אחלה נסיך שבעולם, אני רק רוצה לומר: כדאי שתבין שצפרדעוניות לא מחכות לעולמים והן עלולות לקום ולמצוא להן צפרדע אחר ולהפוך אותו לנסיך המיוחל...
מהצפרדעונית שבינתיים מחכה ...
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
משהו:
|
|
|
|
|
|
|
ההצבעה על משאל נכשלה, כי בכנסת של היום הצבעה האם להיות דיקטטורה היתה עוברת
omeir@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
