 |
 |
|
|
|
|
|
|
| פרופ' דוד נבון עונה לברעם וזנד:
העם היהודי קיים מכוחה של
מורשת משותפת, והוא זקוק לארץ |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הויכוח שמתנהל בימים אלה סביב התיקון לחוק האזרחות נסוב על מידתיות הפגיעה באזרחים למען שיקול ממלכתי, אבל הוא הצליח להציף אל פני השטח מחלוקת עמוקה יותר: ישראל כמדינת היהודים. ניר ברעם ושלמה זנד, למשל, הציעו באתר זה (ב- 9.5ואח"כ ב-
16.5) להיפטר מהדאגות באמצעות חשיבה מחדש על אופי המדינה. לדידם, לא רק שציונות היא פאסה, גם יהדות היא נטל.
ראשית חוכמה הם דשים מחדש קמח טחון: אין עם יהודי. כביכול, משום שלכל היהודים דת אחת ניתן להסיק שהקשר ביניהם איננו לאומי. הכשל הלוגי ברור: מכך שאשתי ואני מתגוררים בבית אחד לא נובע שהקשר בינינו הוא בהכרח קשר מגורים בלבד. עם ישראל איננו מוגדר על-פי דתו אף שהוא מחזיק בה. המסורת מתנה השתייכות לעם והצטרפות אליו בהחזקה בדת היהודית. תנאי כזה לא קיים בעמים אחרים, הוא לא מוצא חן בעיני רבים, אך קיומו אינו שולל את עובדת היותם של היהודים עם, קרי ציבור בעל תרבות ומורשת היסטורית משותפות (חרף פיזורו הגיאוגרפי).
עוד קמח טחון הוא הטענה שאין ליהודים מוצא גנטי משותף לגמרי. אכן, אלא שמוטב לא להיסחף להגזמות פראיות נוסח הספקולציה אודות מוצאה הכוזרי כביכול של יהדות מזרח-אירופה. מחקר גנטי שפורסם ב- Proceedings of the National Academy of Science בשנת 2000 מצא שגברים יהודים ממרבית התפוצות קרובים גנטית זה לזה יותר מאשר לעמים בארצות בהם התגוררו. למשל, יהודים-אשכנזים קרובים ליהודי כורדיסטן פי 4 מאשר לרוסים ופי 2 מאשר לגרמנים.
אך חשוב יותר: עם איננו קטגוריה גזעית בהכרח, ובוודאי שקיומו אינו זקוק להוכחות גנטיות. נכון, העם היהודי קלט לתוכו נוכרים רבים מאז רות המואביה. אך מי יודע כמה נוכרים התבוללו, למשל, בעם היווני מאז החלה ההיסטוריה המתועדת שלו? לא רק שהשימוש בטוהר גזע כקריטריון ללאומיות לא-רלוונטי, לא זו בלבד שהוא דוחה, הוא ממש לא מתיישב עם ההצעה לוותר על זיקתנו לעם היהודי. גם אם לא לכולנו אב אחד, מורשת משותפת יש לחילוניים ולדתיים. למה לוותר עליה? ולמען מה – ה"מורשת העתיקה" של פלשתינה? בשביל מורשת של חומוס בלי "התקווה" אפשר לחיות במיאמי. אפילו בביירות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
אין חשד לתמימות
|
|
|
 |
|
|
|
לא זו בלבד שעם אינו מוגדר דווקא באמצעות קרבת דם, עם ניכר בעיקר בתרבותו ובמורשתו הנבדלים. היוונים של היום, גם אלה הנושאים ב- DNA שלהם יותר גנים מהמאגר הגנטי של תושבי יוון העתיקה וגם אותם הנושאים יותר גנים ממאגר אחר, גאים במורשת היוונית מאז ומעולם. הם לא יעלו על דעתם ויתור על הדומיננטיות של מורשת זו במדינה בה כל המחזיקים בה חשים בבית. הם חיים עם אחרים, קולטים עוד אחרים, אך מאחר שמדינה היא יותר מאשר מקום מגורים משותף, ספק רב אם יקדמו בברכה הצעה שמדינתם לא תהיה יותר מדינת היוונים אלא "מדינת כל לאומיה".
יש אמנם מדינות רב-אתניות: בשוויץ ובבלגיה ההבדל האתני ניכר; בבריטניה ובספרד הוא מכוסה בשמיכה תרבותית עבה יותר; קנדה וארה"ב בכלל נוסדו כמדינות מהגרים מכל קצוות תבל. אך גם כל אחת מאותן מדינות אינה סתם אוסף של תושבי טריטוריה אחת. מה שמאחד אותה, בדרך כלל, הוא אתוס משותף שהקהילות האתניות השונות מוכנות לוותר על ייחודיהן למענו. זו יכולה להיות תרבות משותפת, מיתולוגיה משותפת, אידיאולוגיה משותפת וכיוצא בזה. ללא אותו מכנה משותף לא תיתכן הרמוניה, וסביר שיצוצו מחדש אנטגוניזמים ישנים. איוולת היא אפוא להקדים את העגלה לסוסים – מדינה המוגדרת מלכתחילה כשותפות בין עמים שהמפריד ביניהם רב מהמשותף. דוגמת יוגוסלביה תוכיח, וגם הדוגמה הסימפטית יותר של צ'כוסלובקיה. אך ממתי לומדים אוניברסליסטים לקח מן ההיסטוריה?
ברעם וזנד, כמובן, אינם הראשונים המציעים מזור מעין זה לצרותינו. בכל דור ודור קמים עלינו לשכנענו מבפנים להתמוסס מרצוננו. גם בנושא זה יש להיסטוריה לקח. גם כאן סבורים ברעם וזנד שהלקח לא רלוונטי. וכך נותר רק לומר כמה מלים על הפרוגנוזה האידילית שלהם לגבי מערב הירדן. הייתי מכנה זאת תמימות קדושה, לולא היה מדובר בכותבים שאינם חשודים בה. לא, אין טעם להיתמם. האינטרס הערבי גלוי וידוע. מדינת כל לאומיה ממערב לירדן לא תהיה בדיוק שוויץ. ולו רק משום כך, מדינת העם היהודי המכבדת את המיעוט הערבי שבתוכה איננה לוקסוס.
פרופ' דוד נבון מלמד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. חתן פרס ישראל למדעי החברה בשנת 1992 וחבר האקדמיה הלאומית למדעים
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
