 |
 |
|
|
| חבל שאי אפשר ללכת עירומים |
|
|
|
|
בין יוסף ותמר קיים קשר מיוחד: שניהם קשורים לארכיטיפ הצדיק ושניהם לומדים על הקשר בין זהות פנימית ולבוש חיצוני. כרמל וייסמן על פרשת וישב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בסיפור גן העדן, לאחר האכילה מפרי עץ הדעת אדם וחוה קלטו שהם עירומים והתבוששו, התביישו, אז אלוהים עשה להם כותנות עור לגוף האור שלהם. לא יכולתי להתעלם מכך ש"וישב" זה גם אותיות שיבה וגם אותיות בושה, ולא בכדי שבה אלינו הכותונת בפרשה זו. נראה שיוסף, הבן האהוב על יעקב, הוא ילד חולמני, שהמקרא מתאר כמעין חנון ואפילו קצת מלשין על אחיו. תגובתו של יעקב היא לעשות לו כותונת פסים. כותונת זו נתפסת באופן מסורתי כסמל של אהבת יעקב שהאחים מקנאים בה, אבל אני מתקשה שלא להשוות עם סיפור הכותונת מגן העדן ונדמה לי שייעודו של בגד זה אחר מעט.
אנשים שלומדים קבלה מדברים הרבה על הצורך לעשות "תיקון" לנשמה, ומשתמשים במילה הזו בדומה לקארמה: "אולי זה התיקון שלך". המילה תיקון מופיעה בספר הזוהר בארמית כ"תיקונא" ופירושה בארמית הוא בגד. הגוף הוא בגד לנשמה, סיפורי התורה הם בגד לאור שהיא עשויה ממנו, האדם הוא מעין בגד שחלקי אלוהות מתלבשים בו, זה מוטיב שחוזר הרבה בזוהר. הרב גפני נוהג לומר שהבגד בוגד ב-א', באני, אך אני מתבוננת גם על המקום שבו הבגד עוזר לו ומגן עליו, מאפשר לו להיכנס למקומות קשים יותר שגוף האור שלו לא יעמוד בהם חשוף, וללמוד את שיעוריו. האנתרופולוג ארווינג גופמן התייחס לזהות שלנו כאל סוג של בגד שאנחנו לובשים, פושטים ומחליפים בסיטואציות שונות. ניתן לקרוא את התנודות בזהותו/ייעודו של יוסף על פי מה שקורה לבגדיו בפרשה.
יוסף בבגרותו הוא ארכיטיפ הצדיק ביהדות ומסמל את ספירת יסוד. והנה בילדותו נראה שהוא ילד תמים כמו האדם חסר הדעת בגן העדן. הוא חי את האמת שלו בפשטות, לא נותן ליבו לקנאה שרוחשת נגדו וממשיך לחשוף את מעשיהם של אחיו כשהם לא טובים ולספר להם בתמימות את חלומותיו. כמו שבזמנו אלוהים ראה שבעולם הקשה שהאדם עומד לחיות בו הוא לא ישרוד דקה ורבע עם גוף אור בלבד, והוא בנה לו קליפה חיצונית מתאימה, כך נראה
לי שגם יעקב צייד את יוסף בכותונת הפסים הזו כדי לאפשר לו לחיות בעולם של דואליות ויצרים שליליים שיאתגרו את התום שלו, עולם ששונה מאוד מעולמות חלומותיו. יוסף לובש את הכותונת הזו והיא מסמלת את הזהות שלו בבית אבא, כילד האהוב והמפונק. כשהוא הולך לחפש את אחיו בשדה קשה שלא להיזכר בסיפור קין והבל, שגם שם קנאת אחים גרמה לרצח בשדה וכאן היה רק כמעט רצח. אבל הדבר הראשון שעושים האחים זה לפשוט את כותונת הפסים שלו ולהשליך אותו לבור.
בפעם הבאה שיוסף יושלך לבור בפרשה הזו, יהיה זה בית הסוהר של פרעה ודקה לפני כן יופשט ממנו עוד בגד. כשאשת פוטיפר חושקת בו והוא מנסה להתחמק ממנה, היא תופסת בבגדו והוא בורח ממנה, תוך שהוא מותיר את הבגד בידה. אתם ודאי מכירים את המקום הזה שבו אתם מעיזים ואתם כל כך עצמכם ובגדלותכם ומדברים ממקום האמת שלכם, אבל זה לא תמיד נעים לאדם שממול, הוא לא תמיד יכול להכיל זאת, הוא לא תמיד מוכן לראות את האמת שלו דרכך, ואז אתה נענש. בשני רגעים מכוננים בחייו של יוסף, באותן ירידות לצורך עלייה גדולה, בגדי הזהויות השונות שהוא לוקח על עצמו ועוזרים לו להסתדר בעולם, לא עובדים בשבילו. הוא נדרש להיות באני שלו, בעירום, במקום הגדלות שלו. חשוף.
לכל אורך הפרשה, גם כשיוסף לובש כותונת פסים מסוג אחר, כותונת של אסיר בבית הסוהר, הוא ממשיך לדבר אמת ללא מורא, כשהוא פותר לשר האופים את החלום שמבשר על מותו, למשל. אדם שנמצא תמיד באמת ללא פשרות, אלוהים איתו. אבל עליו להיות זהיר מאוד עם אנשים אחרים. לפעמים, בחיים האלה, צריך בגד, צריך לדעת לשחק תפקיד, וצריך גם לדעת מתי לוותר עליו ולפשוט אותו. התורה היהודית מאמינה באמנות הלוליינות והתנודה, "רצוא ושוב": אי אפשר לשרוד כשאתה חשוף כל הזמן ולא בכל תזמון האמת שלך היא הדבר הנכון ביותר לבטא. אמנות לבישת ופשיטת הבגד היא אמנות הזהות והיא השיעור של יוסף.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
לפעמים האמת היא בעירום שמתחת לבגד, ולפעמים היא דווקא בתחפושת
|
|
|
 |
|
|
|
אך יוסף הוא לא הגיבור היחיד בפרשה ולארכיטיפ הצדיק מתלווה פן נשי מיוחד מאוד - תמר, כלתו של יהודה, והיא קשורה ליוסף לא רק בגלל ששניהם מככבים באותה פרשה אלא בגלל שלשניהם יש עסק עם בגדים וזהות ולשניהם קשר לארכיטיפ הצדיק. הלוא נאמר "צדיק כתמר יפרח" ועץ התמר הוא דימוי לאיזון גברי-נשי, אז גם את הפרשה שלנו יש לאזן בסיפורה של תמר. תמר, בדומה ליוסף, מצויה בגדלות שלה, מבליטה את איכותה המיוחדת, והדבר הוא בלתי נסבל לגברים שחיים איתה. תמר מוצגת כמעין "אלמנה שחורה" הורגת בעלים ויהודה מפחד על בניו. איכשהו כל מי שמתחתן איתה מתחיל לעשות את הרע בעיני ה'. משהו באמת שלה, במי שהיא, גורם לבעלים שלה לאבד את מי שהם. אבל תמר לא מוותרת, היא מודעת ליעודה ולכך שהיא זקוקה לילד מזרע משפחתו של יהודה, לימים דוד המלך ומשפחת המשיחים.
תמר שייכת באופן מובהק לשושלת הנשים שהכרנו עד כה בספר "בראשית". בניגוד ללאה ודינה, ש"יצאנותן" רק נרמזה בפועל "ותצא", תמר מתחפשת לזונה ממש. על פי המדרשים וספר הזוהר, היא היתה כה יפה שער ואונן לא יכלו לסבול את המחשבה שתהיה בהיריון ותאבד את יופיה ולכן השחיתו את זרעם בזמן ששכבו עימה. כבר אמרנו בעבר בהקשר ליעקב, רחל ולאה, שבעיניים גבריות קשה מאוד לחבר בין ארכיטיפ האם לאישה הנחשקת הבתולה הזכה, ובאיזשהו מקום ער ואונן סירבו להתבגר ולראות בתמר את האישה השלמה והחזקה שהיא גם אמא וגם סקסית.
תמר יודעת את מה שיוסף לומד, את אמנות פשיטת ולבישת הזהות. יהודה מנסה להגביל ולהגדיר אותה כאלמנה ושולח אותה לבית אביה ללבוש שחורים, אך תמר מתחפשת לזונה ומפתה את יהודה לשכב עימה. ויש בה משהו בתמר, שגורם ליהודה להשאיר בידיה את החותם והפתיל וכל הסימנים המזהים הכי חשובים לו. תמר, בניגוד ליוסף, היתה צריכה דווקא ללבוש בגד כדי להיות עצמה, באמת שלה ובייעודה. החיבור בין הסיפור שלה לסיפור יוסף באמצעות הבגד מדגים לנו שהייעוד שלנו אמנם זוהר וקבוע וגדול מאיתנו אך האופן שבו הוא מתבטא בזהות הייחודית שלנו הוא יחסי: לפעמים האמת היא בעירום שמתחת לבגד, ולפעמים היא נחפשת דווקא בתחפושת, דווקא בבגד. מעניין שהכתוב אומר כי יהודה חשבה לזונה מפני שכיסתה את פניה.
בתרבות שלנו זונות הן אלו שהולכות באופן חשוף וזה קצת מוזר להתפתות דווקא על ידי הכיסוי. זו עוד פונקציה של בגד, שהוא מכסה. הכיסוי כפעולה מפתה. לפעמים מה שמונח מול עינינו הרבה פחות מעניין ממשהו שמצוי מתחת לכיסוי. יהודה חטא כי לא התעניין בכלל איזו מין אישה היא אותה זונה שמתחת לכיסוי ושהיה מוכן לעשות הכל כדי לשכב עימה. כשגילה שתמר הרה ממנו, הוא ידע להודות בטעות ואמר "צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשילה". לכאורה הוא לוקח אחריות על ההיריון ומצדיק את מעשיה כי לא נתן אותה לבנו הצעיר, אך פירוש "אור החיים" אומר שיהודה מודה כי תמר פשוט צדיקה יותר ממנו.
יוסף ותמר יחדיו הם התמונה המלאה של ארכיטיפ הצדיק והקשר ביניהם נרקם באמצעות סוד הבגד. מי ייתן שנהיה כולנו בבחינת "כל עמך צדיקים", נדע באיזה רגע ראוי לעמוד חשופים ובאיזה רגע ראוי ללבוש איזה בגד, כדי להיות תמיד כמה שיותר קרובים לאמת ולייעוד שלנו.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית ותלמידה בתוכנית ההסמכה ההוליסטית-אינטגרלית לרבנות של 'בית חדש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
