 |
 |
|
|
|
|
|
|
| בני ישראל לומדים ליצור תודעה קולקטיבית ופוגשים את האויב מספר אחת של החופש: הספק. פרשת השבוע של כרמל וייסמן
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תקציר העלילה: בפרשת "בשלח" (לקריאת הפרשה) פרעה סוף סוף משלח את העם וצבאו טובע בסצנה הדרמטית של קריעת ים סוף וכולם שרים את שירת הים בשמחה. אבל אז מתחיל המסע במדבר וזה לא קל: אנשים רעבים וצמאים, מקטרים ומתגעגעים לשגרה הבטוחה של העבדות במצרים. אבל משה מוציא להם מים מהסלע וה' מוריד להם מן מהשמים והם אפילו מספיקים לנצח מלחמה ראשונה עם עמלק.
 |
| הטוב הרע והמוכה |
|
משה בא אל הפרעה שבתוכו ומגלה שאין התפתחות ללא כאב, אין אדם שהוא רק ''אור ואהבה'' ואין הפסקות כדי ''לעכל את זה'' |
| לכתבה המלאה |
|
|
|
 |
"שלח" אותיות חלש וחשל. בכל שליחות, בכל דרך, יש פוטנציאל החלשה ופוטנציאל חישול. בפרשה זו האל מנסה לחשל את העם, לבנות תודעה של עם חופשי בקרב תפזורת העבדים הזאת, ואפשר לראות את התהליך הזה גם ברמה האישית של האדם מחפש החופש. גם אנחנו חונים על פי החירות (מיקום בו העם נשלח לחנות לפני החצייה), על סף החירות, ומחכים שמשהו יקרה, שמישהו יציל אותנו, שמישהו יראה לנו דרך בטוחה. אבל התשובה של ה' למשה כשצבא פרעה מתקרב והעם בלחץ היא: "מַה-תִּצְעַק אֵלָי; דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְיִסָּעוּ". מה אתה צועק? סע. לך, קפוץ למים. פעל בתוך המציאות, המשך בדרכך, אני כבר אהיה מאחוריך. אם לא תזוז , שום דבר לא יקרה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
הארה קבוצתית
|
|
|
 |
|
|
|
בפרשות הקודמות אמרנו שעשר המכות היו מופנות כלפי האלילים המצריים או "ספירות הצל", אך כנגד מה היתה הטביעה בים סוף של כל חילות פרעה? קראתי פרשנות באתר של אוניברסיטת בר אילן, על כך שטביעה זו כוונה כנגד האל הגדול מכל אלילי מצרים - האדם. הפילוסופיה שמעמידה את האדם, הרציונאל, האגו והעוצמה הכלכלית והצבאית שלו במרכז העולם. זו צורת האלילות המסוכנת ביותר, שכן אלילים הם בשליטת בני האדם, אנחנו ממציאים עליהם סיפורים, יש להם חולשות ויש טריקים להתחמק מהם ולהרגיע את כעסם. ההאלהה של האדם היא המסוכנת יותר. סכנה זו קיימת בשני אופנים גם בדרך הרוחנית: תלות בגורו שיתווך ביני לבין האל, או האלהה של תהליך ההארה האישי שלי תוך כדי ניתוק מהקשר ומהחיים, להיות בלי (מחוץ לדרך) ולהרגיש עם.
על פי המדרשים, הים נפתח ל-12 נתיבים שונים כאשר לכל שבט נתיב משלו והמים ששימשו כחומות בין הנתיבים היו שקופים כך שכולם יכלו לראות את כולם. זהו משל לכך שלכל אחד יש את הדרך שלו, אך דרך רוחנית זו אינה מנתקת אותו מאחיו מחפשי הדרך שעימם הוא מצוי בהסכם אשר מחזק את היכולת של כל אחד מאיתנו להתמיד בדרכו. אני מכירה תורות רוחניות רבות שסבורות כי אי אפשר לחתור להארה כקבוצה ואילו היהדות טוענת שאפשר לחתור להארה רק בקבוצה. אך צריך לדעת את האיזון בין החלשה לחישול, ובפרשה
זו אנו רואים את התנודות: כאשר כל אחד מחברי הקבוצה חותר לחופש, לפעמים כל הפרעונים קופצים עליו ומנסים להחזיקו משועבד.
צריך הסכם חזק עם קבוצה של מחפשי חופש, גם אם בדרכים שונות, כדי ליצור לעצמנו את המרחב הזה. לקבוצה יש עוצמה כשהיא מאוחדת. הים לא ייקרע עבור איש אחד למרות שלכל אחד יהיה בו נתיב משלו. כשהעם מאוחד הוא כאיש אחד, הוא נוגע בתודעה קבוצתית שמיוצגת ביהדות ע"י מושג השכינה ששמה הנרדף הוא "כנסת ישראל", סוג של תודעה קולקטיבית מוארת. בפרשה זו אנו רואים מספר פעמים שיש התייחסות לעם כולו כאל יחיד מאוחד: "ישראל רואה את מצרים". לעומת זאת, בנקודות רבות בפרשה חל פירוד, בעיקר כשאנשים מתחילים לקטר ולהטיל ספק. כשיצרים אלו מתחילים להרעיל את נשמתנו, קבוצה עלולה להעצים אותם ולהחליש את כל אחד מחבריה, ופתאום אנחנו חבורה של קוטרים מרירים שעושים נזק.
יכול לקרות גם מצב הפוך שאותו נפגוש בעוד כמה שבועות בתקרית עגל הזהב, שקבוצה סוחפת את חבריה להילולה דביקה של שמחה ואקסטזה ומלטפת להם את האגו הרחק מדרכם האמיתית. אך סכנת ההטיה לכאן או לכאן קיימת בכל דבר בעולם. גם המכשף/קוסם הצועד לבד בדרכו עשוי להישבות במניפולציות של המיינד שלו, וזקוק לאיזון ולתמיכה אנרגטית של קבוצה המעצימה ומשדרגת את העוצמה שהוא מביא כיחיד.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מבחן ההתמרה הוא בהעברה מדור לדור
|
|
|
|
|
|
|
בתחילת הפרשה האל משתף אותנו בלבטיו לגבי בחירת הדרך עבור העם. אפשר לקחת אותם בדרך קיצור צ'יק צ'ק אקספרס לארץ המובטחת דרך ארץ פלשתים, אבל יש שם מלחמה ובלגן ובכלל, אין דרכי קיצור להארה וחופש, זה רק יכול לשתק את העם ולגרום לו לחזור על עקבותיו. אינטנסיביות פתאומית יכולה להיחוות כהתקפה על המערכת וכל ההתנגדויות הפנימיות יקפצו ויכריעו אתכם. הדרך הארוכה רצופה עליות וירידות, לפעמים תרגישו חרא ותתהו אם בכלל אתם עדיין על הדרך אבל זוהי בדיוק הדרך, ותחילת המסלול במדבר מדגימה זאת. אחרי הנס של קריעת ים סוף כתוב "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". סוף סוף קצת אמונה. אבל מהר מאוד כשאין מים ואין אוכל, מתעורר הספק.
לא משנה כמה אותות מדהימים תקבלו, הספק יכרסם כל הזמן ויחזור לעתים דקות ספורות לאחר נס גדול. ככה זה. בגלל זה האויב הראשון על הדרך של עם ישראל הוא עמלק, שבפרשנות החסידית מייצג את אנרגיית הספק ולשתי המילים גם אותו ערך גימטרי. המצווה לחסל את עמלק בכל דור ודור היא בעיני תשומת הלב לספק שעולה בכל שלב ושלב של ההתפתחות שלנו וככל שאנו יותר מפותחים הספק משתכלל גם כן.
אם הדרך הרוחנית אינה מחוללת התמרה עמוקה בחייו של האדם בעולם הזה, אלא נשארת בגדר קוריוזים של אקסטזות חולפות, אין זו דרך אמת. אמונה מתעצבת כאשר מוצאים מנגנון להפוך את הקוריוז להתמרה של ממש, להתפתחות. גם כאן דרושה אנרגיית הקבוצה ומבחן ההתמרה הוא בהעברה מדור לדור. יחיד שמשיג הארה מת ואחרים יכולים לבזבז את כל חייהם בניסיון לחקות אותו. העם היהודי פיצח באיטיות את הסוד של הפיכת הנס להתמרה ועצם זה שאני מדברת על כך ואתם קוראים זאת היום הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. אך "מדור לדור" פירושו בעיני, כאמור, גם משלב לשלב בהתפתחות. אם עברתי חוויה רוחנית ואין לי משהו שלקחתי מתוכה, שהפכתי להיות בחיים שלי, שנושא אותי לשלב הבא, אז אני לא באמת מתפתחת, אני צרכנית ניו אייג', אני עולה ויורדת חזרה לאותו המקום.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אנחנו מטילים בעצמנו ספק וזה החטא הגדול כנגד האלוהות שבקרבנו
|
|
|
|
|
|
|
בפרשת הוצאת המים מהסלע העם מנסה את ה' ותוהה "היש ה´ בקרבנו אם אין". זהו משפט חשוב: האלוהות היא בקרבנו, היא משהו שאנחנו צריכים להיות ולהוות (שם הוויה, זוכרים?), אבל בגלל שאין בזה שום דבר מוחשי וברור, אנחנו לא מאמינים בזה, אנחנו לא בטוחים שזה שם. ביומיום זה בא לידי ביטוי בכך שאיננו מאמינים בעצמנו, ביכולות ובאפשרויות שלנו. הטלת הספק הכי גדולה שלנו היא בעצמנו, אנחנו קוטלים את עצמנו יותר משכל אדם אחר יכול לבטל אותנו. וזה החטא הגדול כנגד האלוהות שבקרבנו. בהפטרה של פרשה זו אנו פוגשים את יעל שמפתה את המלך סיסרא הרשע וכשהוא נרדם הורגת אותו. לפני שהוא הולך לישון באוהל שלה סיסרא אומר לה: "אם ישאלו היש פה איש ואמרת אין". זה בדיוק אותו מקום בעיני. אם אין פה אל אין פה גם איש כי האין המופשט האלוהי בא לידי ביטוי באני.
ספק פועל באופן אנרגטי בכך שהוא מנתק אותנו מהאחדות ונותן לנו תחושה שאנו לבד ואמורים לפעול לבד. כשאיננו חווים עוד את טבעה הקישורי, הקליל והשופע של המציאות, אלילים אחרים מציעים את עצמם תחת זאת ופעמים רבות אנו טועים לחשוב שהם דרכנו האמיתית. האל מנסה ללמד את העם את טבעה של מציאות זו באמצעות המן: תסמכו על השפע שיעמוד לרשותכם אם אתם על הדרך שלכם. אל תאחזו בו ואל תנסו לאגור למחרת. מה שגורם לאנשים לנסות לאגור בכל זאת ולגלות בבוקר שהכול אכול תולעים, הוא ידידנו הספק, שפוגש בהם בדמות עמלק, פסוק אחרי כן. רבים מפרשים אמונה כסוג של הסתמכות עיוורת על עובדות ללא בדיקה, אך בעיני אמונה היא היכולת לסמוך על טבע המציאות, על הטבע האלוהי שלנו ולהטיל ספק בספק שמנסה לנתק אותנו מכל זה.
שבת שלום.
| | | | | |
|
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
|
| | | | 70 פנים לתורה וזה הפן שלי. כרמל וייסמן עוסקת בהתפתחות אישית בעזרת כלי החוכמה היהודית ותלמידה בתוכנית ההסמכה ההוליסטית-אינטגרלית לרבנות של 'בית חדש' | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
