 |
/images/archive/gallery/106/112.jpg אורי דן.
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| התקשורת ניפחה את דבריו של מי שהתיימר להיות "ראש המוסד", משום שהביקורת היתה נגד מוסריותו של צה"ל |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הכותרת בהארץ השבוע היתה דרמטית: "ראש המוסד לשעבר לרמטכ"ל בכינוס: הרמה המוסרית של צה"ל מידרדרת". בהמשך דיווח העיתון: "שמואל טולדנו, סגן ראש המוסד לשעבר, מתח שלשום ביקורת חריפה על צה"ל ועל העומד בראשו, הרמטכ"ל רב-אלוף משה יעלון, בעת כינוס של המועצה לשלום וביטחון ברמת-גן. בכינוס, בהשתתפות הרמטכ"ל, אמר טולדנו כי 'הרמה המוסרית של צה"ל מידרדרת, והוא מאבד את ערך טוהר הנשק'".
אזכור עברו של טולדנו במוסד נועד, כנראה, להקנות יתר חשיבות להתקפתו הפרועה על צה"ל ועל הרמטכ"ל, גם אם בבת אחת הוריד אותו הארץ בדרגה מ"ראש המוסד" בכותרת, ל"סגן" בלבד בפתיחת הדיווח. בתשובה לשאלותיי,
הסביר טולדנו שלראש המוסד, איסר הראל, "היו שלושה סגנים" והוא, טולדנו, היה, לדבריו, אחד מהם. שאלתי בעניין זה את עמוס מנור, ראש השב"כ המיתולוגי בימי איסר הראל, והוא השיב כי טולדנו אינו זכור לו כסגנו של הראל: "הסגן היחיד של הראל כראש המוסד בפועל, אם לא בתואר, שזכור לי, היה יעקב כרוז".
המשכתי לחקור בנושא אצל רפי איתן, שמילא תפקידים חשובים בשב"כ בשנות ה-50 ואחר-כך במוסד בשנות ה-60: " שלושה היו בפועל בתקופות שונות סגניו של איסר הראל כראש המוסד - איזי דורות, משה צ'רוינסקי ויעקב כרוז, שלושתם אנשי מקצוע טובים, כולם ז"ל. מעבר לזה, לא זכור לי אף אחד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
"אין נשק טהור"
|
|
|
 |
|
|
|
לא הייתי מתעכב על בירור פרט זה בביוגרפיה של שמואל טולדנו, אלמלא הוא נוצל כדי להקנות יתר תוקף להתקפות ולהשמצות שהשמיע נגד צה"ל. הרדיו והטלוויזיה הקדישו דיווח נרחב לדברי טולדנו, בהדגישם שהוא שימש "סגן ראש המוסד". איש לא אזכר, למשל, שטולדנו נמנה עם מפלגת הנפל ד"ש, ונבחר לכנסת תוך "גיוס המגזר הדרוזי", ומשם נעלם לתהום הנשייה, יחד עם אותה מפלגת בועה.
על כרטיס הביקור שלו, כפי שהעניקו למישהו לאחרונה, רשום "חבר כנסת לשעבר", אבל זה כנראה לא מספיק סקסי כדי לתפוס פוזה לאומית של "אני מאשים" נגד צה"ל.
אבל החמור הוא פגיון ההשמצה, ששלף טולדנו מול הרמטכ"ל, בניסיון להעטות עליו כלימה ברבים. כאילו מה שמאפיין את לחימת צה"ל אלה המקרים החריגים של פגיעה בחפים מפשע פלשתינים. "אני מצר על מי שנשען על תעמולה שקרית ועל עלילות דם פלשתיניות על טבח בג'נין ובחאן-יונס", השיב לו הרמטכ"ל בשקט.
לכשעצמי, אף פעם לא השתתפתי באורגיות המתוקשרות של סופרינו ועיתונאינו עם סיפורי טוהר הנשק הישראלי. אין נשק טהור. הנשק ניתן ללוחם כדי להרוג, לפני שיהרגו אותו. מה שקובע הוא שבצה"ל יש לוחמים ומפקדים טהורי לב, למזלם של היהודים, המקפידים בדרך כלל, ככל שניתן, על הפקודות וההוראות החמורות לצמצם את הפגיעות בחפים מפשע, גם בתנאי המלחמה הקשים ביותר. כנראה שאין צבא בעולם כצה"ל, ששילם מחיר יקר בחיי חייליו רק כדי להימנע מפגיעה בחפים מפשע.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי וסופר . מפרסם את מאמריו גם ב'ג'רוזלם- פוסט' וב'ניו יורק פוסט'. כתב למעלה מעשרים ספרים שהופיעו גם בצרפת ובארה"ב ותורגמו לשפות שונות. זכה בפרס הגדול ביותר לעיתונאי זר בארה"ב ה overseas press club award of america , על סדרת כתבותיו בנושא המו"מ לשלום בין ישראל ומצרים. התמחה בנושא בטחון ומודיעין.כסה את מלחמות ישראל משדות הקרב, מימי פעולות התגמול.צנח במתלה ב 1956 והיה לצדו של אלוף במיל אריאל שרון שצלח את תעלת סואץ במלחמת יוה"כ 1973. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
