 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| לכבוד אליפות אירופה בכדורגל הפורצת מחר משוטט המדור אחרי השמות העבריים של כמה מן הטוענות לכתר, וגם כאלה שלא הגיעו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
חיים חייט שואל: מה מקור השמות "צרפת" ו"ספרד", איך ומתי הודבקו לארצות אלה שמות עבריים?
צרפת וספרד, כמו יוון ומצרים, הן ארצות ששמן המודרני נלקח מן המקרא. מצרים תואמת למקומה הנוכחי, ובין יוון המקראית והנוכחית יש רציפות היסטורית מסוימת. לעומת זאת ספרד וצרפת של היום זכו לשמות עבריים שניתנו בדרש מאוחר. שני השמות מופיעים בספר עובדיה באותו פסוק. צרפת היתה יישוב חוף ליד צידון, שנקרא בלשון יושביו צרפנד. השם שודרג בספרות ימי הביניים לארץ האירופית עקב דמיון הצליל לפרנצא.
ספרד המקראית היא לדעת רוב החוקרים סארדיס שבאסיה הקטנה. ספרד של ימינו כבר היתה מוכרת בימי התלמוד כמושבה רומית בשם אספניה, והיא נזכרת בשם הזה במדרש תנחומא, בצוותא עם גליה. "אספמיה" התלמודית היא שם למקום רחוק כלשהו, מרחק שנה הליכה לכל כיוון. במסכת בבא בתרא אומר רבי יהודה בענייני חזקה על אחד המצוי באספמיא, "ויחזיק
שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבוא לשנה אחרת". מכאן נולד הביטוי "חלום באספמיה". יונתן בן-עוזיאל שתרגם את התנ"ך לארמית תרגם את "ספרד" ל"אספמיה", ככל הנראה עקב דמיון השם המקראי ל"הספרה", ארצות המערב ביוונית. בימי הגאונים נקבע רשמית כי "אספמיה היא ספרד".
דוברי העברית החדשה נתקלו בבעיה. לשם התואר "ספרדי" היו שתי משמעויות: תושב ספרד, ומי ששייך למסורת היהודית הספרדית. הנשיא השני יצחק בן-צבי רצה להבדיל בין השתיים, ובראשית שנות השישים ביקש מהאקדמיה ללשון לקבוע שספרד הארץ תיקרא בשם התלמודי "איספניה", ותושביה "איספנים". ועדת משנה של האקדמיה קיבלה את ההמלצה, אך מליאת האקדמיה דחתה את ההמלצה בנימוס. רוב הדוברים טענו ש"ספרד" כבר נקלטה בין דוברי העברית, ואין טעם או סיכוי להילחם בה.
אריה ישראל שואל: "גרמניה" כונתה בעבר אשכנז. מאין זה בא, ואיך זה ששם זה לא השתרש, אלא השם גרמניה?
אשכנז הוא אחד מצאצאי יפת. השם יוחס במאה החמישית לשבטים הגותיים. במאה העשירית הוא היה השם שניתן על ידי חכמי ימי הביניים לגרמניה. בספר יוסיפון מהמאה העשירית נכתב: "ארץ המערב ואשכנז ובריטנייאה וסקסוניא". כמו צרפת הדומה ל"פרנצא", וספרד הדומה ל"הספרה", גם המילה אשכנז נבחרה כי דמתה למילה לועזית: scandza, שהיה שמה של סקנדינביה. הערבים הוסיפו את מילית היידוע "אל", וכינו את אזור סקנדינביה וגרמניה "אלשכנזה". מכאן קצרה הדרך לזיהויה עם אשכנז המקראי.
השבטים הגרמנים קיימים בשם הזה כבר בראשית הספירה, ויש לכך עקבות במשנה. במסכת "נגעים" נכתב: "בהרת עזה נראית בגרמני כהה והכהה בכושי עזה", חנוך אלבק מסביר שגרמני הוא "אדם מארץ גרמניה, שעורו לבן ביותר". השם גרמניה מצוי בתלמוד. בילקוט שמעוני נכתב: "בני יפת גומר ומגוג, אמר ר' שמואל בר אמי: זו אפריקי וגרמניא".
אליעזר בן-יהודה לא אהב את המצב שבו "אשכנזי" הוא גם גרמני וגם מי ששייך למסורת האשכנזית. הוא הורה על בידול, וכך הפכה אשכנז לגרמניה.
דב סדן, במאמר ב"לשוננו לעם", מדבר על הנטייה שהיתה נפוצה בין המשוררים להביא את שמות הארצות האירופיות בקיצור. אורי צבי גרינברג הרבה בכך. ניתן למצוא אצלו שורות כמו "במזרח סלב ובמערב גרמן" ; " רכבו שנתן לו בריתן", כשהכוונה לבריטניה, או "אף אם יעניק לנו מלך שוד ענק יקרות לצוואר". כך גם "חלום ב אספם" ו"ארץ סרב". לפניו כתב שמחה בן-ציון בתרגום "אימה עלתה מלכת אונגר", כשהכוונה להונגריה. טשרניחובסקי כתב על "האובדים בארץ רוס", צורה שנפוצה מאוד בספרות ובשירה כשם לרוסיה. סדן כותב כי הנטייה לקצר שמות ארצות ועמים החלה כבר בגרמנית. ואם לחזור לספרד, היא איספניה או הישפניה, משורר ההשכלה יל"ג קורא לה באחד משיריו "חצי אי השפנים ".
אודי שואל: "הורי נולדו בפולניה, אבל פולניה הפכה לפולין. מדוע?".
ה"פולנים" קיימים בשם הזה כבר מאז המאה השמינית. פירוש השם: אנשי השדה, היוגבים. ארצם נקראה בעקבות זאת Poland, והיהודים קראו לה מאז ימי הביניים המאוחרים בשני שמות מקבילים: פולין ופולניה. "פולניה" מתאימה לדפוס של "גרמניה" ואחרות. מקור השם פולין לא ברור, אך הוא כרוך במדרש עברי: כשבאו היהודים לארץ הפולנים אמר להם אלוהים: פה לין. מדרש לשוני מקביל הוסב לא מכבר על השם "פולניה" בסדרת הטלוויזיה "פה לן יה". בעברית היום השימוש הגורף הוא בשם פולין, ופולניה היא חלופה נדירה הן בדיבור והן בתקשורת.
רותם מנשה שואלת: "האם נכון לומר אמריקאי או אמריקני? מרוקאי, או מרוקני? חיפאי או חיפני?".
עמירה שואלת: "איך אומרים, פורטוגלים או פורטוגזים?".
במקרה של אמריקאי-אמריקני שתי הצורות נכונות וכל עיתון, הוצאת ספרים או אסכולת עריכה בוחרים לפי טעמם. הצורה המסתיימת ב"ני" הולכת בעקבות שם התואר הלועזי המסתיים ב-An נוסח American או Moroccan. התפישה הזו מחזקת גם את "פורטוגזי" על פני "פורטוגלי". גרסת "אי" מתאימה יותר לדפוס התארים בעברית, והיא חלה במקרה שהשם מסתיים בתנועה, כמו אמריקה, אפריקה, מרוקו: אמריקאי, אפריקאי, מרוקאי. במקרה של "אסיה" הבחירה היא בין "אסיאני" בעקבות Asian לבין "אסיאתי", שנוצרה הן בהשפעת ה' הנקבה והן בהשפעת הגרמנית (asiat), שאפילו הולידה את ביטוי הסלנג האופייני לייקים "אזיאתים".
רוב שמות המקומות בישראל מולידים שמות תואר המתקשרים לאות האחרונה כמו צפתי, ירושלמי ובאר שבעי. שמות הנגמרים בסיומת הנקבה יבואו כדוגמת הארצות בדרך כלל בסיומת "אי" כמו "חיפאי" או "פתח תקוואי", פרט ל"חדרתי" ואולי גם "מטולתי". הצורה "חיפני" מופרכת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
תגובה
|
|
|
 |
|
|
|
רוח גבית
בעקבות "רוח גבית" ( " הזירה הלשונית", 28.5) כותב ד"ר חיים אורון: "עד כמה שידוע לי מנסיוני הדל בספנות (עברתי פעם, לפני הרבה שנים, קורס השטת מפרשיות בחוף ג'בליה על גבול יפו-בת ים), רוח גבית היא לאו דווקא האופטימלית ביותר להשטת ספינת מפרשים. היא אפילו נחשבת לגרועה לצורך השגת מהירות. בכל פעם שמוזכר המונח "רוח גבית" בענייני פוליטיקה עולה בי דווקא הקונוטציה השלילית של מושג זה". מעניין . בכל מקרה ברור ש"רוח גבית" כדימוי להגברת מהירות בא מן האתלטיקה.
הגולש bear סבור שמקורו של רוח גבית עשוי להיות מהשיר האירי הבא:
,May the road rise up to meet you
back may the wind be always at your back
May the sun shine warm upon your face
, and the rain fall soft upon your fields,
,and until we meet again
May God hokd you in the palm of his hand. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
