 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| ימבה תגובות התנחשלו בעקבות שני מדורי הטרום חופשה (8.10 ו-15.10) שעסקו בסלנג הצבאי. מעט מייצג מן הים לפניכם, ובו הסבר מפתיע לביזון ולביזבז, פתרון חידת הבזנ"ט וחוב ישן לקלימרו |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ביזבז וביזון: כרמי אילן מציע הסבר מרתק לשרשרת הכינויים לחיילים צעירים כמו "ביזבז" ו"ביזון". מקורם על פי סיפורו ב"סיומת בזזז": "התגייסתי במחזור אוגוסט
72', כשנה אחרינו המספרים התחילו ב-220, ואנחנו, ה'וותיקים', נגענו בהם ועשינו בזזזז, כאילו קיבלנו זרם של 220 וולט".
דיגום: עמי מתייחס למונח "דיגום" שהוגדר כביצוע מדויק: "יש אמנם ביצוע מדוגם, אבל לרוב דיגום פירושו צ'ופר, וכך מפקד משקיען 'מדגם' את חייליו באוכל טוב או בחמשוש, וחיילים משקיענים מגוונים את מנות הקרב בשבועות בשטח על ידי 'דיגומים': שם כולל לתבלינים ולתוספות למנות".
דירבק נס: גולש בעילום שם מציע הסבר למונח המוזר משהו "דירבק נס": "הביטוי נולד משיטת הכנה מיוחדת שבה מכינים את הקפה בשני קנקנים נפרדים".
הנפצה: אייל וורמן כותב: "ביטוי שהוא אבן יסוד בדיבור הצה"לי הוא הפועל 'להנפיץ'. משמעותו היא להמציא משהו בלי סיבה הגיונית. זה תופס לגבי שמועות ('יש הנפצה שסוגרים שבת') או להוראות טיפשיות ('המפקד הנפיץ שצריך לניילן זוג נעליים')".
וואסח: חגי ערן ואחרים מבהירים את השימוש העכשווי ב"וואסח": "זו מילה נרדפת לדאווין, משהו שנועד לעשות רושם. לדוגמה: 'הג'ובניק הזה הולך עם כוונת צלפים רק בשביל הוואסח. הוא בחיים לא ישתמש בה'". הביטוי במשמעות זו חדר גם לשפת הנוער ואפילו לשפת הילדים.
חצאיות: אורון יהלום מפרט מעט הגדרות מביכות משהו לחיילות בעקבות שפת הקשר: "חצאית דמעות: מש"קית ת"ש (תנאי שירות); חצאית בריסטול: מש"קית חינוך; חצאית אדידס: מד"סית (מדריכת ספורט); חריץ נפיץ: מש"קית חבלה, ביטוי לא תקין בעליל".
נצנצים: מה הקשר בין הנצנץ המאותת לבין "ראש נצנץ", הבטלן חסר היוזמה? קובי ורונן מסבירים: "מנצנצים הם חיילים שיודעים להיעלם ברגעים הנכונים, כאשר מוטלת משימה לא נעימה לביצוע". הסבר אחר מגולש לא מזוהה: "ראש נצנץ" הוא חייל בעל ראש קטן, עם קסדה בקוטר של נצנץ: כשלושה סנטימטרים.
סעפ"ש: בעניין סעפ"ש (סידורים עניינים פה שם) כותב עמי: "סעפ"ש איננו עשיית כלום אלא סלנג צבאי, בעיקר נחלאי, לשעת ט"ש (טרום שינה, ולא כמו משקית ת"ש: תנאי שירות)". עידד מוסיף את אחיו של סעפ"ש: "סספשל"ר: סתם סידורים פה שם לא רציני".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
...
|
|
|
 |
|
|
|
עפיצות: החפשן כץ מסביר: "המילה 'עפיצות' באה מראשי התיבות: 'עייפות צבאית', ומכאן נולד 'עפוץ'. יש להבדיל בין 'אפוף' לבין 'עפוץ'. חייל החוזר לצבא לאחר חופשת השבת וניצל גם את יומו האחרון בבית לבילויים סוערים וישן אך מעט שעות, הרי הוא אפוף, ואילו חייל שהתעייף עקב פעולה צבאית או סתם משהייה בבסיס, הרי הוא עפוץ: עייפות שנגרמה בגלל הצבא".
פז"ם: עמי מהנח"ל מתייחס ל"כאבים בעצם הפז"ם", דהיינו, הזמן שנותר עד השחרור: "מתי מותר להתלונן? האם זה אחרי הפז"מולדת הראשון (שנה בצבא)? אולי אחרי השני? ומה עושים למי שיצא לקצונה וחתם קבע? כריתת עצם".
פעור: החפשן כץ מסביר את המילה "פעור": "כשחייל מגיע לראשונה לבסיס שכל היושבים בו כבר פז"מניקים, הוא כל הזמן שואל שאלות והתשובות מפתיעות אותו, ולכן פיו פעור לרווחה כל הזמן".
קודקודון: עמי מהנח"ל ואחרים מבהירים כי כינויי ההקטנה ("קודקודון", "מברגון" וכו') נולדו גם הם משפת הקשר ככינויים לבעלי דרגות נמוכות. קודקודון הוא מפקד זוטר, מברגון הוא סמל מבצעים שאינו קצין. בקשר נשמע גם את "ברזלן תורן", הוא הקצין התורן. האמיצים יפנו אליו בחסות האנונימיות שבקשר כ"אגזוזן תורן", מה שעלול לגרור "נוהל כספיתונים" (כספיתון: קשר), כלומר, עונש קולקטיבי לכל מי שהיה נגיש לרשת הקשר באותו זמן.
ריח של בקו"ם: עמי מהנח"ל כותב: "ל'ריח של בקו"ם', ביטוי קלאסי לחייל צעיר, צריך להוסיף את 'ריח של אקליפטוסים', אותו הביטוי בגרסה המתחכמת, בגלל האקליפטוסים שבבקו"ם". קובי ורונן מוסיפים את 'עוד לא השתין את השוקו של הבקו"ם', או ביטוי דומה על הלחמנייה של הבקו"ם. "זאת מפני שהמתגייסים הטריים מקבלים שוקו ולחמנייה בהגיעם לבקו"ם". ועמי אחר מוסיף: "לצעירים יש עדויות על גופם: עדיין לא יבש להם החלב על השפתיים, והדיו של הבגרויות עדיין על קצות האצבעות".
רעל: אבישר מבקש לשפוך קצת אור על הביטוי "רעל" ושאר הטיותיו: "על פי המקובל בבסיס ההדרכה של חיל התקשוב, הביטוי המקורי הינו "רה"ל", דהיינו רוח הלחימה. מאוחר יותר באמת התפתחה במספר בסיסים בארץ האמרה ההתאבדותית למדי 'אם היה לנו רה"ל היינו שותים אותו'". גולש עלום מביא גרסה שונה: "מורעל בא מ-Moral, כינוי למצב הרוח של החיילים".
תפירה: חגי ערן מכביר בשבחו של הפועל "לתפור": "אם מישהו מאחר להחליף אותך בשמירה, הוא תופר אותך. אם הוא יורה בך כמה עשרות כדורים, גם אז הוא תופר אותך". אורון יהלום כותב: "לתפור: ללכת בקו ישר, למרות שיש בדרך גבעות ונחלים".
תד"ל: נדב כותב: "תד"ל היה תרמיל דרך לקרב. מדובר בתרמיל מסורבל מבד עבה ששימש גם כתרמיל אישי ללקיחת החפצים הביתה והוחלף במשך השנים בצ'ימידן". זהו אכן הפירוש הנפוץ לראשי התיבות. לקסיקון מונחים צבאיים של יאיר בורלא גורס את ראשי התיבות שנכתבו במדור: "תובלת דרג לוחם".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צבאי 1: קלימרו
|
|
|
|
|
|
|
עשרות רבות של קוראים נזפו בי על שלא קשרתי בין קלימרו, האפרוח המצויר, לבין הכינוי הנפוץ לשוטרים הצבאיים. מאיר לוי: "בשנות השישים המאוחרות או שנות השבעים המוקדמות היתה בטלוויזיה תוכנית לילדים שבמסגרתה הוקרנה סדרה מצוירת בשם 'קלימרו'. קלימרו היה אפרוח שזה עתה בקע מהביצה, ולראשו נותרה עטרה שמקורה בחלק העליון של הביצה שממנה בקע. הביצה היתה מונחת על ראשו כמעין קסדה עגולה לבנה, שדמתה מאוד לקסדה הפלסטית שחבשו השוטרים הצבאיים באותה התקופה, ומכאן מקור השם.
עמרי דיין מוסיף: "בימים ההם, הקסדות בצה"ל היו מורכבות משני חלקים נתיקים: חלק פנימי מפלסטיק וחלק חיצוני מפלדה. השוטרים הצבאיים נהגו ללכת עם החלק הפנימי בלבד, שהיה צבוע בלבן, ומכאן הכינוי קלימרו". תודה, קוראים יקרים, ויש גם תמונה!
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
קלימרו. מקליפה לקסדה
|
|
|
|
|
|
|
צבאי 2: דנה ומופזית
|
|
|
|
|
|
|
מקבץ ביטויים ממקבץ קוראים:
ג'ריקן: טיפש, סתום.
דנה: כינוי למשאית האינטר (נשיונל), בהשראת הזמרת.
מופזית: כינוי לנרתיק למחסנית שמחובר לקת, על שם הרמטכ"ל לשעבר.
מנאייק: שוטר צבאי.
מסתמם: ישנוני, עייף. מקובל בין הצנחנים.
נפל: מפקד גרוע.
סגן מפקד חצי חוליה: ראש קטן במיוחד (מילולית: מפקד על עצמו בלבד).
עתיק: שייך למחזור הנמצא בחופשת שחרור.
צ'יפסים: שריונרים בחטיבות עם הטנקים המיושנים, מצויים בסכנת "טיגון" בטנק.
צריך לסמן אותו בסס"ל: נפל, מפקד גרוע (על פי מונח לסימון נפלים).
קודקוד עולם: רמטכ"ל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
צבאי 3: בזנ"ט/ת
|
|
|
|
|
|
|
ניר ורדי כותב: "הבזנ"ט במדור לא נתן לי מנוח. בימי השירות הצבאי שלי זה היה מאוית: 'בזנ"ת': ברזל זווית נגד תיל. הוא הזדקר בקדמת הג'יפים ונועד לחתוך חוטי תיל בגובה 1.20 מטר, המתוחים לרוחב הכביש כדי לערוף את ראשי הנוסעים בג'יפ הפתוח".
תומר מכפר סבא כותב: "ראשי התיבות 'בזנ"ט' הם: ברזל זווית נטוי". ואת החידה פותר גולש אלמוני (אנא גולשים יקרים, ציינו שמות): "ובכן, הבזנ"ט אינו ארוך כי אם קצר, הוא ברזל זווית המרכיב את 'גדר העכביש' הפרושה בחזית המוצב. גדר זו אמורה לפרוש את זחל הטנק והבזנ"ט הזה אכן פגש טנקים רבים. לעומתה הבזנ"ת, ברזל זווית נגד תיל, הוא הברזל הארוך. ברזל זה מותקן בחזית הג'יפ הפתוח ומונע את עריפת ראש הנהג במקרה שהאויב מותח תיל לרוחב הדרך, והוא אכן פגש תילים לא מעטים".
אז לא להידחף, בזנ"טים, ביזבזים וביזונים, יש מקום לכולם. שתי אצבעות מעצם הפז"ם.
ruvik@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
