 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
| הזירה הלשונית: נחשב בעיני מי? |
|
|
|
| איפה עובר קו התפר של תקינות השפה? כמה מסייעים לנו המקורות? ומה בסופו של דבר בין סינר לסינור ובין האקדמיה לזירה הלשונית? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רונית גדיש, מזכירת האקדמיה ללשון, כותבת: "נזדמנה לי הצצה בטורך באינטרנט מיום ה-20 במאי . כמה הערות (לתועלת הציבור):
"א. מזרן - סוף סוף הפכה הצורה 'מזרן' המקורית והתקנית לצורה שבפיהם של המורים לחינוך גופני, לעומת הצורה הלא תקנית'מזרון'. על ההתרוצצות בין מזרן למזרון ובין סינר לסינור כתבה בעבר שושנה בהט ז"ל, ובין היתר אמרה: 'מקובלת הדעה שמילים בעלות משקל כפול אינן רצויות בלשון חיה'. אוסיף כי כאשר יש שתי צורות נוצר בדרך כלל בידול של משמעות ביניהן. ההכשר שאתה מרשה לעצמך לתת ל'מזרון' ול'סינור' אינו תורם להסדרת השימוש במילים האלה, ואין אלא להצטער על כך.
"ב. בעניין שימוש שם המספר: לטענתך, 'על פי הנהוג
במקורות ונלמד בעבר כחוקים מחייבים, עד המספר עשר (כולל) שם העצם יבוא ברבים (חמישה שקלים) ומ-11 ואילך ביחיד (15 שקל, 200 שקל). השימוש בעברית החדשה מעורבב ורוב השימושים נחשבים תקינים'. אינני יודעת על פי מה אתה קובע שהכלל נלמד בעבר. הוא נלמד גם כיום. כמו כן לא ברור לי למה כוונתך 'ורוב השימושים נחשבים תקינים'. נחשבים בעיני מי? דוברי לשון המכבדים את לשונם ואת תרבותם לא זונחים את שימושי הלשון הירושים ממקורותיהם.
ג. בעניין ביטוי ההדדיות קבעת כי'' זה' הוא כינוי לזכר ולכן'זה לזה' יהיה תמיד בין שני זכרים'. אינני יודעת על סמך מה אתה קובע זאת. 'זה לזה' נחשב לביטוי התקני גם כאשר מדובר בזכר ובנקבה".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
תודה לרונית, וזו תשובתי:
שימוש מסוים בשפה תקין בעיני כאשר הוא עומד במבנים הכלליים של השפה, נפוץ בדיבור ובכתיבה ובדרך כלל גם אפשר למצוא אותו במקורות. אני מעריך ומחשיב מאוד את עבודתה של האקדמיה ללשון, אבל אני סבור שנקבעו בעבר כללים רבים מדי ובצורה מחייבת מדי במקומות שבהם צריך היה מראש להתיר חלופות. הדוגמאות שעליהן מגיבה רונית גדיש ממחישות זאת.
הכלל ששם עצם אחרי מספר יופיע ברבים מאחד עד עשר וביחיד מ-11 ואילך , ויש שקראו לו "הכלל הגדול", אכן משקף את רוב ההופעות במקורות, אך היוצאים מהכלל רבים מאוד, ולהלן כמה דוגמאות: "ואחד עשר כוכבים" (בראשית, ל"ז, ט') ; "עשרים קרשים לפאת נגב" (שמות ל"ו, כ"ג), "ואף על פי שיש בו מאה סעודות" (מסכת שבת) ; "על מאה עולות ועל מאה שלמים" (רש"י) ועוד ועוד. בעברית החדשה יש ערבוב כמעט מלא בין שתי החלופות, בעיקר מ-11 ואילך . וכך שמענו רק לפני שבוע מפי גדי סוקניק כי מלאו "30 שנים" למות הזמר מייק בראנט, ובכתובית הרצה נכתב כי הוא קפץ אל מותו "לפני 30 שנה". האם אחת משתי החלופות היא טעות? והאם יודיעו מיקי ויעקב שבניצנים יבנו "30 בית" ויעברו לשם "30 משפחה", הכוללות "30 גבר", "30 אישה" ו"60 ילד"?
המחנך מרדכי אזרחי מספר במאמר שפורסם אחרי מותו ב"לשוננו לעם" משנת 52' איך נכנס לכיתה שבה העז ילד לספור "11 ספרים" במקום "11 ספר" והושתק בתקיפות על ידי המורה. אזרחי מצטט כבר מאותן שנים אנשי לשון חשובים שפקפקו בצורך לשמור על "הכלל הגדול", ולסיום הוא מביא את דברי ד"ר יוסף קלויזנר מספר דקדוק שכתב: "בעברית החדשה יש נטייה לבטל הבדל זה ולהשתמש בריבוי בכל המספרים משניים ואילך, ולכל העצמים אשר יהיו". קלויזנר , אגב, מציע האחדה: להשתמש בריבוי בכל המקרים.
פרשת "מזרון" ו"מזרן", "סינור" ו"סינר" מציגה בעיה דומה. ל"מזרן" ו"סינר" עומדת זכות ראשונים תלמודית. "מזרון" ו"סינור" הן חלופות שנוצרו בעברית החדשה, כנראה מסיבות פונטיות. בשפה הכתובה או הרשמית יש התרוצצות, עם עדיפות ל"סינר" על "סינור", ואי הכרעה בין "מזרן" ל"מזרון". בשפת היומיום שולטות "מזרון" ו"סינור". אז מה נעשה עם שתי הממזרות החצופות הללו? נודיע שהן "שפת דיבור"? המשלב הדיבורי, לטעמי, לא נועד להגדיר את הקו המסמן את תו התקן של האקדמיה, אלא יש לייחס אליו מילים, ביטויים או מבנים תחביריים שמאפיינים באופן מובהק את הדיבור ומבחינים אותו באופן מהותי מכללי השפה המחייבים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש מקרים רבים בעברית לדורותיה שבהם שתי צורות חיות בשלום זו לצד זו, גם ללא בידול משמעות. בין "אלה" ו"אלו" אין כל הבדל. האקדמיה עצמה קיבלה את "ישמרו" לצד "תשמורנה". " מדרכה" ו"מדרכת" מסתדרות היטב, כמו גם "מנהלה" ו"מנהלת". מילים רבות נכתבות ביותר מצורה אחת כבר במקורות. דבר לא נגרע עקב כך מכושרה של העברית למלא את תפקידיה. לא הכפילות הזו מבלבלת את הדוברים אלא דווקא הניסיון לפסול צורה מקובלת אחת רק מפני שיש צורה מקובלת נוספת.
בעניין "זה לזה": כותב ניסן נצר ברוח דבריה של רונית: "כמו שאנו אומרים:'הילדים והילדות משחקים', והזכר הוא מעין גג לשני המינים, כך ראוי לומר באותן הנסיבות'משחקים זה עם זה', וכך נוהגת לשון המשנה הרבה, כגון ב' מעשה אח ואחות': 'הכירו זה את זה ונפלו זה על זה' (גיטין, נ"ח, ע"א) ". גם יצחק אבינרי יצא בשצף קצף נגד "זה לזו" והוא מודיע כי "אף ביאליק טעה בזה בכותבו'ומסיחים זה לזו'(' מאחורי הגדר')". עם כל הכבוד העצום שיש לרחוש לאבינרי חייבים לשאול מהי כאן ה"טעות" ? השימוש הזה, הקיים גם הוא במקורות, נפוץ היום בעברית המדוברת והכתובה עשרות מונים מ"זה לזה". הוא הגיוני וסביר ופסילה שלו היא חסרת משמעות ומטעה. ואם פסלתי משום כך את "זה לזה", במומי פסלתי. שתי הצורות חיות זו לצד זו, על אפם וחמתם של המנסים להוציא את זו מפני זו.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
אדם וחוה. זה לזה או זה לזו? רפרודוקציה: ארכיון מעריב
|
|
|
|
|
|
|
תגובה
|
|
|
|
|
|
|
עוגה עוגה
רונית גדיש כותבת עוד במכתבה בעניין "עוגה": "אתה כותב כי השורשים עו"ג באים משורש הומופוני, כלומר, זהה בעיצוריו: עוג. אלה שורשים שונים במקורם ובמשמעותם". האומנם? לא מצאתי שום אישור לשוני במקורם של השורשים (ור' למשל מילון בן-יהודה, המביא את שתי המשמעויות בערך אחד) ".
שאלת המקור המשותף לפועל "לעוג" המקראי (כלומר, ללוש, לאפות) ו"לעוג" התלמודי (כלומר, ליצור עיגול) רחוקה מלהיות פתורה. גם בן-יהודה אינו מסביר את הקשר ביניהם. האטימולוג ארנסט קליין כותב אכן כי עוגה היא "דבר עגול", ואולם במקרא אין רמז לכך שהעוגות לאכילה היו עגולות. "עוגה" התלמודית נדירה מאוד ונחשבת צורת משנה של "חוגה". אפשרות לאטימולוגיה שונה, גם היא בעייתית, מציע אבן שושן: זיקה לעגה (חביתת ירק) בערבית.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
תגובה
|
|
|
|
|
|
|
ולדימיר היטלר
אורי הייטנר מתייחס למילון ביטויי השואה (הזירה הלשונית, 6.5.05): "בשנות השלושים, הארבעים והחמישים השימוש בנאציזם בוויכוח הפוליטי היה נפוץ ביותר. בן-גוריון עשה בכך שימוש נרחב, את ז'בוטינסקי כינה 'ולדימיר היטלר' וגם את בגין פינק בביטויים דומים. חניכי בית"ר הואשמו שהחולצות החומות שבמדיהם הן כמו החולצות החומות של הנאצים, עד שבית"ר נאלצה להחליף את מדיה. מצד שני, הימין דיבר על הדגל האדום שאותו הניפו גם הנאצים. אמן בשימוש בהשוואות מגרמניה היה אורי אבנרי ב' העולם הזה' והדוגמאות רבות".
ומוסיפה ד"ר רקפת דילמון: "כשהייתי בגן חובה היה לנו 'ריכוז'. היום , בגני ילדי, יש 'מפגש'. שאלתי את הגננות מדוע החליפו את הכינוי המקורי והן ענו שהסיבה לכך היא שהמילה ריכוז מזכירה את השואה".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שאלה
|
|
|
|
|
|
|
דיסקון קטון
הלל כותב: "לאחרונה תופס תאוצה אמצעי אחסון מידע שנקרא Disk On Key. אני מציע לקרוא לזה דיסקון. מה דעתך?".
הלל כיוון לדעת גדולים ולהלן תשובת אמנון שפירא, המרכז את הוועדה למונחים בתחום הטכנולוגיה והמחשב שליד האקדמיה: "המונח נדון בוועדה שלנו לפי מספר שבועות והתרגום שנקבע הוא'דיסקון'. כרגיל הועבר המונח לוועדה המרכזית למינוח של האקדמיה לאישור. המונח Disk On Key כשהוא נכתב באותיות רישיות כמו כאן, הוא שם מסחרי רשום של חברת טכנולוגיה עילית ישראלית בשם M-System. הנוהג המקובל הוא לא לתרגם שם כזה (גם עקב בעיות משפטיות), אלא שבמקרה הזה השם המסחרי הפך למונח גנרי שמתייחס לקבוצה שלמה של אביזרים זעירים המבוססים על זיכרון הבזק (Flash Memory) ושארוזים כך שניתן לטלטל אותם בצורה חופשית ממחשב למחשב. לכן מצאנו מקום לתרגם את disk on key ( באותיות קטנות). אחת ההצעות בדיון היתה 'דיסקון כיס', אך בסופו של דבר הוחלט להשתמש במונח בן מילה אחת.
ruvik@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
