 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| הקריאה למצעד גאוות המנקדים ("הזירה הלשונית" 18.6) זכתה לתגובות רבות, ביניהם משוררים, מילונאים ומתרגמים. מקצתן מופיעות כאן |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
מצעד המנקדים, פרק ב'
|
|
|
 |
|
|
|
ש. שפרה כותבת: "אני נענית לקריאתך ומצטרפת למסדר אבירי הניקוד, מוכנה ומזומנה לצאת לצעדה מן השפלה עד שערי האקדמיה. אני מקווה שההצעה להלביש עלינו 'ניקוד של אמצע הדרך,' כפי שכינית אותו במדורך, לא תזכה לאישור האקדמיה ללשון עברית. ניקוד מעין זה יבלול את 'שפת כל הארץ' כמו שנאמר ב'בראשית' על בוני מגדל בבל. אם בלשון הפרוזה כך, על אחת כמה וכמה בלשון השירה. משוררים צעירים שולחים לי לפעמים מפרי עטם, מוטב לומר מפרי מקלדתם. השירים אינם מנוקדים והם נשמעים באוזני וגם נראים ככתובים בלשון זרה. רק אחרי שיחה עם הכותב, שכולה עוסקת בענייני ניקוד, מתברר לי 'למה התכוון המשורר.' השיר במהותו הוא תמציתי ומדויק ומשום כך מורכב ורב פנים; לגזול ממילות השיר ניקוד כהלכתו, פירושו לנשל אותנו מן השירה.
"ניקוד 'מַמְזֵרי' יקעקע את המשקל והמִקצב שהם נשמת השיר. השניים יחדלו להתקיים אם נטשטש את ההבדלים בין התנועות הגדולות לבין הקטנות, ויאבד גם המפתח למיקומה של ההטעמה. גם שירה מודרנית בלתי ממושקלת ובחרוז חופשי אינה יכולה להתקיים כשירה ללא מִקצב.
"בימים אלה התבשרנו, כי נמצאה יצירה אבודה ומנוקדת של ביאליק בשם 'שְלִיחות הַכָחָ.'’ אם נְמַמְזֵר את התנועה וננקד 'נחש' בשני פתחים או בשני קמצים איך נבחין בין 'נָחָש' כבעל חיים ממחלקת הזוחלים לבין 'נַחַש' כמילות השבעה וקסם? ואיך נהגה את המילה - במלעיל או במלרע? נדמה לי כי איחודם של הקמץ והפתח יערים את הקשיים הגדולים ביותר הן בשדה המשמעות והן במקום ההטעמה. איך נבחין בין פועל בגוף שלישי עבר כמו 'קָצַב' לבין 'קַצָב,' בעל האטליז? ואיך נהגה את המילים 'שָחַר' ו'שַחַר' - איזו מהן במלרע ואיזו במלעיל? ואולי עוד דוגמה אחת מתחום השירה: 'ֶרשֶף/ כֶשֶף/ עָמַק נֶשֶף/ תִתְלַהֵט הַאַפְלולִית' (רטוש, 'מי לו מת.(' בניקוד כהלכתו נמצא כאן אחדות מופלאה בין המִ קצב לבין המשמעות: ארבעה שמות עצם סגוליים, קלילים, וביניהם פועל מלרעי אחד 'עָמַק,' שנותן ביטוי לעומק האינסופי של הלילה. האחדות המופלאה תיעלם אם ננקד את השמות הסגוליים בצרה, ואת הפעל בשני קמצים או בשני פתחים, וכמובן יילך לאיבוד הרשם של הטעמה מלרעית אחת בסביבה של מילים מלעיליות.
"ואם להרחיק קצת מן השירה - הניקוד הממזרי יחייב מפעלי מילונאות חדשים, ומי יודע אולי גם ספרי תנ"ך מנוקדים מחדש, קונקרודנציות חדשות, ספרי דקדוק חדשים, ויוכל, כמובן, לספק פרנסה למאות סטודנטים ואנשי אקדמיה."
שמחה גילעם כותב: "עוד מעט נכתוב, אוי לאותה בושה, צַהַַריים. שמעתי לא מעט מתבטאים כך. איפה קמץ קטן, איפה חטף קמץ, ואיפה נעליים."
מרים כותבת: "אני מתנגדת למהפכה בניקוד, אבל אני חשה חמלה לילדים הצעירים הצריכים ללמוד ניקוד. אין פתרון אחר עבורם? ולא מדובר רק בתנועות, אלא גם בעיצורים שרובנו אינם מבטאים כראוי."
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
תגובה
|
|
|
|
|
|
|
דפרוס בבאליסטן
בהמשך ל"קופיקו בסחבקיסטן" ("הזירה הלשונית" 25.6) מזכיר ירון שביט שימוש נוסף ב"פתחלנד": עמודי האמצע ב"ידיעות אחרונות" של שנות השבעים, שם כיכבו עמוס קינן, זיוה יריב, בועז עברון ושמאלנים אחרים.
יעוד גונן מוסיף: "הסיומת'וס' מקורה באמצע שנות השישים. אז באה לסיבוב הופעות בארץ להקת הפולקלור המפורסמת'לוס פרגוואיוס', ובעקבותיה יצאה להקת פיקוד צפון בתוכנית'לוס פיקודוס צפונוס'. כך , למשל, נוצר אז ביטוי הסלנג הצבאי העולב'לוס דפרוס מטומטמוס'. אני משער ש' נהגוס' וכו' נוצרו בהמשך".
מנחם קוזלובסקי מוסיף לסיומת "סטן" את "באליסטן", ארץ ה"בא לי". הסיומת "זציה", הוא כותב, זכורה מזמנו של ארידור: דולריזציה, ומאז עליית ש"ס: חרדיזציה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
