 |
/images/archive/gallery/106/103.jpg רוביק רוזנטל
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| יום השלושים לפטירתה של נעמי שמר מחזיר את המדור אל הטקסטים המקראיים שבהם מצאה השראה |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
על הטקסט ועל המיתוס
|
|
|
 |
|
|
|
יום השלושים לפטירתה של נעמי שמר מחזיר את המדור אל הטקסטים המקראיים שבהם מצאה השראה נעמי שמר שרטטה בשירי הזמר שלה את גבולות המיתוס הישראלי. היא עשתה זאת באמצעות שני כלים שלכל אחד מהם היה מעמד משל עצמו: מוזיקה פשוטה אבל מלודית, חודרת ויפה, ושפה שאיש לא הצליח לחקות, עברית פשוטה ההולכת בהצלחה על פי תהום הפשטנות ואינה נופלת לתוכה. אחד המרכיבים החשובים בחידת השפה של נעמי שמר היא ההד המקראי שלה. השינויים או "הפסוקים שהוצאו מהקשרם" חושפים יותר ממשהו על מה שרצתה לומר באמצעותם.
בראשית בחוף אכזיב
"רוח בחושך נושקת לפני המים" ("לילה בחוף אכזיב"). הרגע הקסום על החוף באכזיב חובר לאגדת הבריאה המקראית, ברגע שלפני המפץ הגדול: "וחושך על פני תהום, ורוח אלוהים מרחפת על פני המים".
מיתוס נכזב בסיני
"מי יתנני במדבר מלון אורחים" ("בהיאחזות הנח"ל בסיני" ). השיר היפהפה הזה מטריד. לכאורה הוא רומנטי, למעשה הוא נואש. המיתוס הישראלי נולד בעולם ירוק וחי, אבל החיוניות שלו אבדה, ונעמי שמר מוצאת אותה במקום רחוק, מדברי, הזוי וחסר עתיד. המפתח לנואשות הוא במשפט היחיד בשיר המובא מן המקרא כפי שהוא מספר ירמיהו ט'. נעמי שמר מביאה את חלקו הראשון של הפסוק, אבל דווקא החלק שהיא מסתירה חושף את הייאוש: "כי מי יתנני במדבר מלון אורחים, ואעזבה את עמי, ואלכה מאיתנו כי כולם מנאפים, עצרת בוגדים". כמו ירמיהו, נעמי שמר לא באה מן העמק אל המדבר אלא ברחה אליו.
נבואת חורבן בירושלים של זהב
מלחמת ששת הימים השכיחה את העובדה ש"ירושלים של זהב" הוא שיר חורבן.הוא מבטא געגועים לירושלים שאיננה ולא שמחה על זו שישנה. ירושלים שאיננה מצויה בין החומות וכולה מיתוס של חורבן: אין בה אנשים, לא ערבים (שאינם חלק מהמיתוס) ולא יהודים (שאינם). החורבן נחשף בפסוקים או דימויים מקראיים שהוטמעו בשיר. "העיר אשר בדד יושבת" מתקשרת לפתיחת מגילת איכה, מגילת החורבן: "איכה ישבה בדד העיר רבתי עם". " יבשו בורות המים" מוביל אל סיפור יוסף: "ויקחוהו וישליכו אותו הבורה, והבור ריק, אין בו מים". אחרי המלחמה כתבה נעמי,כידוע, בית נוסף ל"ירושלים של זהב". לטעמי הבית הזה היה מלכתחילה מודבק, והוא אינו עושה לשיר כולו חסד.
שיבה ושבות עם קהלת
"על כל אלה" מנסח את הזיקה של נעמי שמר לארץ ישראל על פי תפישת הארץ הרחבה והטובה, ובגלגולה הפוליטי: ארץ ישראל השלמה. בהערת אגב: כל מי שמנסה להפוך את נעמי שמר ליוצרת נטולת ממד פוליטי ממעיט בערכה. "על כל אלה" מבשר את סוף עידן ההמנונים של נעמי שמר. הוא אמנם נכתב כהמנון, אבל מכיל את גרעין המחלוקת הישראלית. כך בשם השיר. "על כל אלה", צירוף פשוט ומהדהד, מופיע פעמיים במקרא, אחת מהן בקהלת, ודווקא בהקשר מסתייג: "ודע כי על כל אלה יביאך האלוהים למשפט". חלום השיבה לכל ארץ ישראל מפורש בשורה "השיבני ואשובה, אל הארץ הטובה", בעקבות "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן" (דברים ג'). משפט המחלוקת הוא "אל נא תעקור נטוע", ואף הוא מתייחס לקהלת: "עת ללדת ועת למות, עת לטעת ועת לעקור נטוע". אלא שמן הפסוק של קהלת אפשר ללכת גם אל תוכנית ההתנתקות וגם אל עוללות המתנחלים. לעומת זאת שורת השיר של נעמי שמר הפכה אותו להמנון למפוני ימית, ובעקבות זאת הפסיק יוסי בנאי לבצע אותו. מאוחר יותר הוא הותאם בדרך ההיפוך לחלומות הפלשתינים.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נעמי שמר ז"ל. צילום: גרי אברמוביץ'
|
|
|
|
|
|
|
שאלה
|
|
|
|
|
|
|
לא בא' רבתי
כפיר שואל: כיצד נכון לומר: "לא ב-ל' רבתי" או "לא ב-א' רבתי" ? אני סבור שהאפשרות הראשונה היא הנכונה, כיוון שהאות הראשונה והמובילה צריכה להיות המודגשת, וזאת בדומה לביטוי באנגלית: "No with a capital N".
אות רבתי היא אות המופיעה במקרא על פי המסורה בהגדלה לצורך הבלטה, ולאו דווקא בראש המילה. כך במילה "בראשית" הפותחת את המקרא, או האותיות ע' ו-ד' במילים "שמע" ו"אחד" ב"שמע ישראל" בספר דברים. מכאן ההשראה לגרסה העברית של הביטוי האנגלי "No with a capital N", שפירושו "בשום פנים ואופן לא". " לא ב-א' רבתי" הועדף באופן טבעי על "לא ב-ל' רבתי" עקב בכירות האות א', וכן על מנת להסיר ספק שהמילה אינה "לו". | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | דעתן ובעל טור ב"זמן תל אביב". מתמודד אובססיבי בזירה הלשונית, שמנסה לחבר את "אחלה סבאבי" עם הרמב"ם וקהלת. חובק תשעה ספרים, כתב-עת, חמישה בנים ומכונית | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
