 |
/images/archive/gallery/106/126.jpg נתן זהבי
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| "פעם, כשהיתה רווקה, אמא שלה הכירה לי אותה ואמרה שאם אתחתן איתה, זה יכול לקדם את היחסים בין ישראל לפלשתין העתידית". נתן זהבי חושף סוד אפל מעברו ומברך את הרגע שאמר "לא" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בכל פעם שאני רואה בתקשורת צילומים של סוהא ערפאת אני מחייך. "מה אתה מחייך?", שואלים אותי מי שנמצאים לידי. "פעם, כשהיתה רווקה, אמא שלה הכירה לי אותה ואמרה שאם אתחתן איתה, עם סוהא, זה יכול לקדם את היחסים בין ישראל לפלשתין העתידית". שומעיי פותרים אותי עם תנועת יד מבטלת ומגיבים: "אתה והשטויות שלך". האמת שזה על גבול השטויות עם נגיעה קטנה באמת.
בחודש פברואר 1988 נשלחתי בבהילות על ידי מערכת עיתון "חדשות" לכסות את האירוע שהסעיר את העולם, ניסיון פלשתיני לשלוח ספינה עמוסה בפליטים פלשתינים מיוון לישראל. לצורך המבצע הוטסו מארצות ערב עשרות פליטים משנת 1948 ואחרים שנטשו את מקומות מגוריהם לאורך השנים או הוגלו על ידי ישראל אל מעבר לגבול.
המבצע המתכונן עורר התעניינות בינלאומית, ומאות עיתונאים וצלמים התקבצו באתונה ודיווחו דיווחים יומיים על ההכנות לשיוט ההיסטורי, שאנשי אש"ף ניסו לשוות לו את סיפורה של ספינת המעפילים אקסודוס. הפלשתינים היו מאושרים מהעובדה שהם נמצאים בראש כותרות העיתונים ובראש מהדורות החדשות בטלוויזיה ובתחנות הרדיו בכל העולם. הם תחמנו את העיתונאים על תאריך היעד של יציאת האונייה, הם יצרו מסך סודיות על שמה של הספינה, הם הקפיצו את העיתונאים ממסיבת עיתונאים אחת לשנייה במקומות שונים, ובכל פעם דחו את מועד ההפלגה כדי למשוך עוד תשומת לב. פוליטיקאים ישראלים נגררו לתגובות שעוררו
זעם בעולם, צילומים של פלשתינים קשישים, פליטי 1948 ששוכנו במלונות זולים בצפיפות, גרמו להזלת דמעות בינלאומית, ראשי אש"ף שניהלו את הפרויקט התגוררו במלונות חמישה כוכבים, חלקם בסוויטות מהודרות.
הפלשתינים ציינו ששמה של הספינה יהיה "ספינת השיבה". מקורות מוסמכים שהיו בעניינים מסרו לי כי הפלשתינים חכרו ספינה בשם סילוור פלומה העובדת בימים כתיקונם על הקו פיראוס חיפה.
המזל האיר לי פנים ביום השני או השלישי לשהותי באתונה. אכלתי ארוחת בוקר במלון, ובמרחק שני שולחנות ממני הבחנתי בגבר מבוגר לבוש בסוודר אדום שאי אפשר היה לטעות בו, יוסי הראל.
בטוח שרובכם אינכם יודעים שיוסי הראל היה מפקדה של הספינה אקסודוס.
סיפרתי להראל על מעשיי באתונה, ביקשתי ממנו להתלוות אליי לפיראוס כדי שאוכל לצלמו על הספינה סילבר פלומה, וגם לשמוע את דעתו על עניין ספינת השיבה אשר הפלשתינים מכנים אותה "אקסודוס הפלשתינית".
הראל, שעשה ביוון במסגרת לימודיו בפקולטה לפילוספיה יוונית עתיקה באונברסיטת אתונה, נענה לבקשה. עם המזל החרא שלי, הייתה שביתה של התחבורה הציבורית בעיר ולא ניתן היה להשיג מונית. שכרתי איזה בעל תלת אופנוע שהוביל ירקות, ושמתי לו בוכטה בכיס שיביא אותנו לנמל פיראוס. נסענו כמו ארגזים בארגז האופנוע, צוחקים על התמונה המוזרה ומקללים את השמים שהחליטו להוריד את מימיהם בדיוק עלינו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
סוהא ויאסר ערפאת. צילום ארכיון: אי-פי
|
|
|
 |
|
 |
|
הרוח החיה
|
|
|
 |
|
|
|
צילמתי את הראל על הספינה וביקשתי ממנו להביע דעתו על אירוע ספינת השיבה. הראל, שהביא לארץ אלפי מעפילים מאירופה, הכתיב לי את הטקסט שעורר מאוחר יותר מהומה וזעם בישראל ושמחה וששון בהנהגה הפלשתינית, וכך אמר, כפי שכתבתי בעמוד הראשון של העיתון "חדשות" ז"ל ב-7 בפברואר 1988:
"העסק הזה עם אקסודוס פלשתינית הוא עניין של יחסי ציבור והצגה לתקשורת שלא תפתור שום בעיה, מלבד פרנסה לשבוע לעיתונות ולטלוויזיה. אנשי אש"ף לומדים את ההיסטוריה שלנו טוב מאוד, ואני צופה כי בעתיד הקרוב הם יתחילו לשלוח אוניות עם נשים וילדים ממחנות הפליטים לחופי ישראל. מתוך ניסיון אני יכול לומר שאי אפשר לנצח פליטים. זה מתחיל עכשיו באונייה אחת, שאחריה יהיו עוד עשרות. זוהי חזית שנייה לחזית שמתקיימת בשטחים המוחזקים. זו מלחמה אבודה, כי ההיסטוריה הוכיחה שאי אפשר לנצח פליטים. כמי שעסק הרבה שנים בהעברת פליטים, לא אכפת לי אם מדובר ביהודים, בוייטנאמים, בפלשתינים או בהודים. לפליטים ואנשים שהוגלו מארצם צריך לעזור, לנגד עיניי עומד משפט אותו אמר גדול כותבי הטרגדיות ביוון, אאוריפידס: 'העונש הקשה ביותר לבן אדם זו הגלות'".
דבריו של הראל, (איש אמיץ שכונה "הגבר" בפרשת "העסק הביש" בשנת 1954), כפי שפורסמו בעמוד הראשון של "חדשות" עם צילום שלו ליד ספינת השיבה הפלשתינית, הכו הדים וסחטו תגובות קשות בארץ.
הראיס המנוח אללה ירחמו יאסר ערפאת עודכן על הפרסום ב"חדשות" והיה מאושר. כפי שנודע לי בהמשך, הוא ביקש מאנשיו באתונה לאתר אותי ואת הראל ולהודות לנו. הראל, שהיה אז איש עסקים בינלאומי, עזב את אתונה שעות אחדות לאחר שצילמתי אותו ליד הספינה.
בערב שבו פורסמה הכתבה והצילום של יוסי הראל בעמוד הראשון של "חדשות", מצאה אותי רימונדה טאוויל באחת ממסיבות העיתונאים שהיו אמורות לדווח על הספינה העומדת כל רגע לצאת לשיוט ההיסטורי ואשר לעולם לא יצאה.
טאוויל, אישה מלאת חיים, לבושה בהידור אירופי לפי מיטב האופנה, ריחפה בין הפליטים האומללים שהובאו מדי פעם למסיבות העיתונאים לבין ראשי אש"ף שהיו במקום, היא חיברה בין עיתונאים לדוברים, צלמים לפליטים, צעקה, חייכה התלחששה, אשכרה הרוח החיה בכל הבלגן.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
חיפשה שידוך לסוהא. רימונדה טאוויל. צילום ארכיון: אי-פי
|
|
|
|
|
|
|
"אולי נחתן אותך עם סוהא?"
|
|
|
|
|
|
|
מי שנגררה לצדה בצעדים גמלוניים, מנסה להשיג אותה ולהיות קרובה לאירועים, היתה סוהא. למען האמת, לא ידעתי מי היא ומה היא, עד אותו רגע שאחד מאנשי המשלחת הישראלית, נדמה לי חבר הכנסת לשעבר מוחמד מיערי, הצביע לעברי ואמר לה משהו: "מיסטר זהבי". היא צעקה תוך כדי הנפת ידיים לאוויר, היא ריחפה על עקבים עשרה ס"מ לפחות לכיווני, יד אחת מונפת, יד אחת גוררת את הצעירה שלצדה. "אני רימונדה טאוויל", הציגה את עצמה, "וזו בתי סוהא".
לחצתי את ידה השמנמנה-מזיעה של סוהא. למען האמת, היו לה פני עגלה והחיוך שלה היה הכי דוחה בעולם, ולעומת זאת רימונדה היתה נשית, סקסית וממזרית בצורה מסקרנת ביותר. "הנשיא יאסר ערפאת ביקש ממני להודות לך ולמפקד האקסודוס על דבריכם". הייתי המום. רק זה חסר לי, תודות מהראיס, האיש הכי שנוא במדינת ישראל, שגם אני לא מחזיק ממנו אישית מי יודע מה. רימונדה שאלה איך היא יכולה להשיג את מיסטר הראל, ואז בחיוך ממזרי, אחרי שעניתי לה שהוא כנראה כבר עזב את גבולות יוון, היא זרקה לי בנון שארלנטיות: "אתה רווק?". הנהנתי בחיוב. "אולי נחתן אותך עם בתי סוהא למען השלום והיחסים לעתיד בין ישראל לפלשתין". רימונדה צחקה צחוק מתגלגל, אני הסמקתי מהפאדיחה. הסברתי לה שלמרות גילי המבוגר איני בשל עדיין לנישואים, אבל אני אשקול את ההצעה בכובד ראש.
כאן המקום לציין שלסוהא יש אחות חתיכה, שגם היא הסתובבה באירועים שארגנו אנשי אש"ף. ואמנם האחות לעומת סוהא הייתה חתיכה אמיתית, אבל אמרו לי שהיא זוגתו של נציג אש"ף בפריז איברהים סוס (אם אינני טועה בשם).
את סוהא פגשתי באתונה בעוד שתי הזדמנויות. אחת מהן כשקיבלתי כרטיס עלייה לספינה שמעולם לא יצאה, ובפעם השנייה, נדמה לי, בשגרירות אש"ף, שם נערכה עוד מסיבת עיתונאים, אחת מיני רבות, שלאחריה נמאס לי מברבורי השכל וחזרתי לארץ.
לשמחתי, לא התחתנתי עם סוהא ולא התחתנתי בכלל. אם יאסר היה שואל אותי, הייתי מציע לו להתחתן לא עם אישה שחיה בהיי-סוסייטי של אירופה. רימונדה ובנותיה, למרות היותן פלשתיניות, הן יותר אירופיות, ומי שהתרגל למנעמי החגיגות, המזון, הלבוש, והאווירה בפריז לא יכול לחיות לצדו של הראיס במוקטעה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, בעל טור ב"זמן ת'א", מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
