 |
/images/archive/gallery/109/638.jpg דן מרגלית
צילום: יוסי אלוני  |
|
|
|
|
|
|
| כולם מדברים על משבר במגעים לממשלת אחדות, אבל זו רק העמדת פנים. הרי כל ילדה וילד מבית טוב חונכו לא להתמסר מיד, אפילו כשמשתוקקים לכך. וגם: האם יוחלף הרמטכ"ל כי לא זכה לעיתונות תומכת? |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
יעלון: "או" ידוע מראש
|
|
|
 |
|
|
|
הממשלה כבר נולדה. צריך רק לחתוך את חבל הטבור. כולם אמרו שיש משבר מפני שמוכרחים להעמיד פנים כאילו מתנהל ויכוח מר עם טריקות דלת וכתף קרה. הרי כל ילדה וילד מבית פולני טוב חונכו לא להתמסר מיד. אפילו כשמשתוקקים לכך.
גם שמעון פרס העיר שלשום שיש משבר. הוא רק לא ידע לומר מה טיבו. להפך, הוא החזיק בכיסו הצעה סודית סבירה מאת אריאל שרון לחלוקת תיקים בממשלה. אילו סיפר פרס במה מדובר - אין משבר. לפיכך לא סיפר כדי להעניק מומנטום למחלוקת.
גם הבעיה התקציבית לא ניפקה טיעונים למשבר. העבודה רצתה 600 מיליון. בנימין נתניהו הציע 400 מיליון. כמה משבר אפשר להפיק מפער של 200 מיליון? בקושי ראיון אחד ברדיו ושעתיים של מתח.
שרון הגיש לפרס אולטימטום? יושב ראש העבודה לא ייכנע. הממשלה לא תושבע ביום שני בשבוע הבא. יחלוף עוד שבוע. זה הניצחון היחיד שהעבודה יכולה להתגדר בו. משחק מכור. גם פני הממשלה ברורים. מעתה ואילך תחדל הכלכלה של ביבי להיות אכזרית בפיו של פרס. רק חברי הכנסת בעבודה שלא יהיו שרים יגדירו אותה כאכזרית, ומיד יהסו אותם.
אפילו סילבן שלום כבר לא על תקן של מורד. פרס חותר לשלום? סילבן שלום פרץ קדימה ועקף אותו בסיבוב, והזמין ועידה בינלאומית. פרס יכול להגיב על כך רק בטיסת פתע לאוסלו.
תמונת המצב מלמדת כי עבודת הממשלה תתרכז רובה ככולה בהתנתקות. סביר מאוד, שהיא תתבצע אפילו תחת אש הטרור הפלשתיני. יש גם אפשרות כי היא תהיה כל כך עזה, ששרון לא יוכל להתנתק והעבודה תצדיק אותו ותישאר בממשלה מעתה ועד עולם. עד למועד הבחירות החוקי בשלהי 2006.
בימים אלה מתחיל פרק חדש. הוא מדיף עייפות כמו פרק ישן. מכירים את הקלאסיקה של "יותר משהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק"? זה נכון, אבל גם הסתירה מדויקת. יותר משהפרה רוצה להיניק העגל רוצה לינוק. ושניהם, הפרה בדמות הליכוד והעגל בדמות העבודה, מתחרים זה בזה מי יותר. חבל על הזמן ועל המשבר המלאכותי. היכן הצלם של בית הנשיא?
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
יעלון: "או" ידוע מראש
|
|
|
|
|
|
|
רוב הרמטכ"לים כיהנו ארבע שנים. החל בשנה (מרדכי מקלף, 1953) וכלה ביותר מחמש (רפאל איתן).
דוד בן-גוריון קבע את עקרון הסבב המהיר. כהונה קצרה אלא אם יש סיבה ייחודית לחרוג מן הכלל. בדרך כלל שלוש שנים עם אפשרות להאריך בשנה נוספת. שלוש עד ארבע שנים מבטיחות יצירתיות ומרץ, ומונעות חלודה. (אם כי שיטה זו גובה מחיר. ניסיונו הצבאי של הרמטכ"ל אינו מגיע לכלל מיצוי).
עכשיו ביקשו הפוליטיקאים בממשלה לחזור על מהלך שגוי, שגם הוא נוסה בתולדות צה"ל: להאריך את כהונתו של משה (בוגי) יעלון בכמה חודשים בלבד.
ביולי 2005 ימלאו שלוש שנים לכהונתו כרמטכ"ל. בדיוק עם ההתנתקות מעזה. הפוליטיקאים משתעשעים ברעיון להציע לו יותר משלוש מפני שזקוקים לו לפינוי גוש קטיף, ופחות מארבע כדי לאותת לו מידה של שביעות רצון בינונית בלבד מתפקודו. ייתכן גם שלמישהו בסולם הקידום בוער לזרז את החילוף בצמרת.
יעלון השיב להם ב"או-או" ענייני. שלוש או ארבע בלי שעטנז בלוח התאריכים. הוא לא יקבל ש"הבוגי עשה את שלו - הבוגי יכול ללכת". הממונים עליו, בעיקר אריאל שרון ושאול מופז, טרם בחרו ב"או" המועדף בעיניהם.
יעלון הוא רמטכ"ל, שבשותפות פוריה עם אבי דיכטר מהשב"כ ושלמה אהרונישקי במשטרה, הנמיך בהצלחה את להבת הטרור הפלשתיני עד כי הפכה יותר מעמסה למציתיה מאשר לקורבנותיה (הראיה לכך מצויה בתוכן ראיונותיו האחרונים של אבו מאזן). יעלון לא הצליח לחסל את היעדים הלאומיים שביטאה ההתקוממות הפלשתינית. זה גם לא תפקידו. הוא קפדן, ישר, פרטן, לוחם אמיץ, אחראי, תובען. לא הסתבך בייזום פעילות מיותרת ולא ויתר על המקצועיות ברמת הלחימה.
היו לו גם טעויות. הבולטת שבהן היתה הסתייגותו הממושכת ממתיחת גדר ההפרדה. הוא לא הבין מה יתרונה ונהג לומר כי יש לו דברים טובים יותר לעשות בכסף. אך בעניין זה הוא בחברה רעה עם אריאל שרון ושמעון פרס ורבים רבים אחרים באחדות הלאומית. לקח לו זמן להבין. כמו לרובם.
גם אין מידע פומבי כמה השקיע בדור הבא של הביטחון הלאומי. האם נוכח תקציבו המדולל קיפח את העתיד? האט את המחקר המעניק לישראל יתרון מדור-דור? העדיף את כוחות היבשה על פני חיל האוויר, שמשקלו הולך וגובר בכל צבא מודרני? ואולי דווקא להפך? אין ידיעה מספקת, ברורה, שקופה לציבור הרחב.
בציבור נתפש אמין, אבל גמלוני ונעדר אבק של כוכב תקשורת. לרגעים מתגנב ללבי חשד שמא הממונים עליו שוקלים את החלפתו כבר במחצית השנה הרביעית מפני שבוגי לא זכה לעיתונות תומכת.
בסוף הממונים עליו יוותרו ויאריכו את כהונתו בשנה תמימה. אבל תהיה להם, לפחות, הנאה מכך שלא חסכו ממנו את ההטרדה. להנאה יש דרכים משלה להתממש.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
בציבור נתפש אמין, אבל גמלוני ונעדר אבק של כוכבים. יעלון בשירותרום. צילום: דובר צה"ל
|
|
|
|
|
|
|
בעורף צה"ל
|
|
|
|
|
|
|
אנשים רעים מנסים לחצוץ בין צה"ל לבין מתגייסיו. הם צרים על כוח המגן של העם היהודי כאילו היה מצורע. לדעתם אסור להניח לקציני צה"ל ללוות את תלמידי התיכון בטרם יבואו לבסיס הקליטה והמיון. לבל יהיו לו, חלילה, קצינים עם מוטיבציה. עד לשפל כזה הם ירדו.
המסר הלא כל כך סמוי הוא, כמובן, קריאה לסרבנות. חלק מהחותמים נגד נוכחות צה"ל בבתי הספר אינם מפתיעים. הם יודעים שיש להם רק מה להרוויח. או שהמערכת תירתע ולא תתיר לצה"ל לבוא בשערי בית הספר, או שיזכו לתקשורת חינם. אך יש גם אפשרות נוספת, חזרה על פרשיית בלק ובלעם בנוסח מודרני, ואותה ראוי ליישם: במענה למעשה החתירה הזה - תמצא לימור לבנת סכום זעום בתקציבה המצומק כדי להכפיל ולשלש את הפעילות הצה"לית בבית הספר התיכון. הרעים יפעלו כאוות נפשם, אבל יידעו כי יש מענה הולם לרוע מעשיהם.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
זילות האקדמיה בכנסת
|
|
|
|
|
|
|
יאיר פרץ מש"ס אהוד על רבים בכנסת. אפילו על עמיתו יוסף (טומי) לפיד. אך פרץ חשוד כי ניסה להשיג בדרכי מרמה תעודת בוגר מאוניברסיטת בר-אילן. היועץ המשפטי מני מזוז ביקש להסיר את חסינותו ולהעמידו לדין.
מזוז חשב שזה מובן מאליו, אבל מועדון המחוקקים הנגוע בשחיתות אינו ממהר. זה אילץ את מזוז להביא לפני ועדת הכנסת דו-שיח שבו נשמע פרץ לוחץ לקבל תעודה אקדמית. מדעי המדינה? מדעי החברה? לא חשוב. העיקר שהתעודה תנופק לו תוך שבועיים. דרכו אצה לו.
אני מאחל לפרץ שיתברר כי אין עוול בכפו. לא הוא חשוב אלא ועדת הכנסת, שנוקטת סחבת בהסרת חסינותו. זו הזילות שנוהגת הכנסת באקדמיה. אדם חשוד שרצה להשיג בי-איי בלי מאמץ? הכנסת כמעט אדישה.
לכך הצטרף לפני זמן מה בית המשפט העליון. הוא הורה לשלם תוספת אקדמית לבוגרי שלוחה אוניברסיטאית, שחלק ניכר מתלמידיה חשוד בזיוף. גם השלוחה אינה הבעיה הבוערת. הכנסת ובית המשפט הם הבעיה. במה שמעשיהם ומחדליהם מאותתים על יחסה של ישראל לאקדמיה.
בעבר הקרוב הבינה החברה הישראלית מה חשיבותה. היא קבעה שכל הלומד יתוגמל. בנדיבות נבונה החליטה כי מכונאי במוסך ממשלתי יהיה ראוי לתוספת אקדמית גם אם סיים תואר ראשון בתרבות צרפת. זו גישה נכונה. כיבוד ההשכלה כמופת לדור הצעיר, כהערכה למידע, לתבונה, לחשיבה.
אך כנסת, שאינה מבינה כי אדם החשוד בזיוף תעודה אקדמית פוגע במסד של החברה הישראלית, ומאטה את העמדתו לדין, מעידה על עצמה. אין לה בי-איי, אין לה בגרות, אין לה השכלה יסודית. מה נותר מעם הספר? רק הכריכה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
ח"כ יאיר פרץ במליאה. צילום: פלאש 90
|
|
|
|
|
|
|
שופטים עליך
|
|
|
|
|
|
|
שופט עם משרוקית וקוון עם דגל חרצו את גורל המשחק בין בית"ר ירושלים לבין הפועל תלאביב לתיקו. בהחלטה שגויה, כמובן, שהדרך היחידה למניעתה היא בהתקנת מצלמות ובעצירת המשחק לשניות ספורות על מנת לאפשר לקבוצה הניזוקה לערער ולברר (גם לקנוס אותה אם יתברר כי ערערה לשווא). אך ממסד הכדורגל מתנגד למצלמות ערר. מי צריך כדורגלנים טובים במחיר יקר אם אפשר לקבל שופטים כושלים בחינם?
margalit@maaiv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים להיסטוריה יהודית מודרנית ובוגר יחסים בינלאומיים, בעל טור ב"מעריב" , לשעבר חבר הנהלת "הארץ", מחבר הספרים "שדר מהבית הלבן" ו"ראיתי אותם". מנחה תכניות הטלוויזיה "פוליטיקה" ו"ערב חדש" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
