 |
/images/archive/gallery/109/638.jpg דן מרגלית
צילום: יוסי אלוני  |
|
|
|
|
|
|
| בגוש קטיף פגש דן מרגלית את המתנחל האחר, זה שאינו מככב בכותרות. זה שמשוכנע כי העזתים המקוריים דווקא רוצים שנישאר, אבל שכר כבר אדמות בתוך תחומי הקו הירוק. ביקור עצוב בגוש הפורח |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
רגלו של אסף עסיס נקטעה בשדה מוקשים ליד מוצב טמפו על גדות תעלת סואץ ב-1970, שבועיים לפני תום מלחמת ההתשה. "המלחמה הראשונה שהפסדנו". הוא היה בן 20 ממושב ביצרון וחשש כי לא יוכל עוד לחזור לחקלאות. בזכות חששו הפך למהנדס מדופלם. אחר כך יצא בשליחות בני-עקיבא לאיטליה. כבן לעולים מטוניסיה ידע איטלקית.
אך החקלאות קרצה לו. ליתר ביטחון הצטרף למושב השיתופי יונתן ברמת הגולן, כדי שלא ילך בשדות לבד, עד שמנחם בגין ויתר על חבל ימית, ועסיס, שתמך ב"תנועה לעצירת הנסיגה", הגיע לאחר מעשה לגני טל, גוש קטיף.
מאז עשה חיל. מכר פרחים באירופה. לקוח מהולנד קורא איתו בכתבי הקודש. יש איטלקי שסתם הוכפש כסרבן קניות מהשטחים. 40 דונם ופרנסה סבירה. נכון שלפני שנה החל השוק האירופי לגבות מס שטחים בשיעור שמונה אחוזים, אבל זה היה בסוף העונה. הוא שילם סכום זניח, והממשלה הבטיחה להחזיר, אך טרם.
המס האירופי יכה בכל ההתנחלויות, הערתי. לא, הוא לא נבהל. אם ירצה השם ובשנה הבאה יוסיף לעבד את אדמת החממות בגוש קטיף. יש לו דרך לעקוף את המס. לא אקלקל לו ולא אגלה כיצד. ממש כפי שיש לו רעיונות מקוריים לגידולים חקלאיים בשטחים הסמוכים לתחנות כוח חשמליות, ונדמה כי הוא יכול לרשום עליהם פטנט.
עסיס ורעייתו גידלו בגני טל פרחים וארבעה ילדים. שלושה בנים סיימו את הצבא לתפארת, ובתו נישאה לאברך שטרם שירת בצה"ל בגלל לימודים תורניים, וזו אנחה מתמשכת.
יש בגוש קטיף מתח לקראת ההצבעה על התקציב ביום חמישי הבא. זה הקו האדום. אבל יש גם מין נינוחות רגעית, חופשית, משוחררת. אין קסאמים, אין מרגמות. מי שהיה בגוש לפני כמה חודשים וראה תושבים ששריריהם מכווצים ודריכותם מתמדת, חש בהרפיה החדשה. השמש זורחת. לעת עתה.
אפילו במעבר כיסופים. חצינו לרצועה וחזרה כמו בלב תל-אביב. חייל לא בדק, שוטר לא שאל. המכונית לא ממוגנת.
המילים "ציר כיסופים" שינו צליל ומשמעות. לא מאיימות כמו פעם. הודנה.
נסעתי דווקא אל עסיס בחברת שני פרקליטים צעירים, דוד אמסל ועודד ארזי, מפני שהוא דיוקן המתנחל האחר. זה שאינו מככב בכותרות. זה שאינו מצהיר כי יתאבד, חלילה, או יתבצר על גג הבית ויהיה אלים. הוא היחיד שטען כי אפשר להתנגד בתוקף לנסיגה, אבל כדאי גם לנהל משא ומתן עם יונתן בשיא ממינהלת ההתנתקות. מלחמה בשתי חזיתות. אך הרוב בגני טל התנגד והוא קיבל את הדין.
סיירנו ביישוב. נוכחות דלילה במרכז הקניות. ממתינים עם הרכישות לעונה הבאה. החילוני היחיד מאיים כי אם לא יחיה בגוש קטיף ירד מהארץ. הוא כאן ואחיו בבקעת הירדן, האם לא שלחו אותם לשטחים ברשות ובסמכות?
כולם נגד ההתנתקות. לא טובה, לא הוגנת. יצחק אמרגי כתב מאמר נסער נגד אריאל שרון ותומכיו. במשבצת התאריכים ציין - "שנה ראשונה לגירוש היהודים מגוש קטיף". ניחוח מכתבי יוספוס פלביוס.
אמנם יש בגני טל חוזר בתשובה בדעת יחיד התומך בהתנתקות של שרון. אבל עסיס חש שהמשגה נורא. יש לפלשתינים מדינה בירדן. יום יבוא ובית המלוכה ההאשמי יקרוס, מה אז? יהיו להם שתי מדינות?
העם חלש, הוסיפה כלתו אושרה, שמגדלת בתל קטיפה את ארבעה נכדיו. בנו עדי אומר שלא צריך לזוז, ואם כן שהממשלה תפצה את המתנחלים כמו בימית, בשיעור של 400 אחוז. אין לה כסף? אז שלא תפנה את גוש קטיף. לפי הבן, אין קנייה בידיים ריקות. לפי האב, שתשלם באיגרות חוב המתפרשות על פני שנים.
הם אינם חשים בכובד הסוגיה הדמוגרפית. מתל-קטיפה הים מרהיב ובתולי ולא מאיים. מכאן לא רואים את הטרור הפלשתיני. גם לא את העוול שנעשה לאוכלוסייה צפופה ונטולת עתיד. בני עסיס משוכנעים כי העזתים המקוריים רוצים שנישאר, ורק צאצאי הפליטים מ-1948 עושים צרות, אבל הם ממילא לא מעוניינים באדמות גוש קטיף אלא ברחובות אשקלון.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לעתיד יכולים להיות פנים אחרים. אסף עסיס, השבוע בחממות. צילום: דוד אמסל
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
רוצים שנישאר? לא בדיוק. עסיס חדל להעסיק פועלים פלשתינים כשאחד מהם הטמין מטען ברכבו. מזל שלא התפוצץ. "תמיד היה מבקש מקדמה", סיפר , "או כסף להתחתן. יום אחד אמר שאינו רוצה כלום. ביקש להפסיק לעבוד. אבל היינו באמצע העונה ולחצתי עליו להמשיך עוד שלושה חודשים, ואז הניח את חומר הנפץ במכוניתי. בתמורה קיבל כסף מהמחבלים ועכשיו יש לו חנות בחאן-יונס. ניסיתי לפתותו לשוב. גם לא פרעתי את הצ'ק האחרון שלו כדי שיבוא למשפט. שלח את עורך דינו. לא התפתה".
עסיס מעשי. שכר כבר חלקה להפעלת חממות בתחום הקו הירוק. יותר ממאה אלף שקל לשנה. חכר לשלוש שנים. עד שהעתיד יתבהר.
מבחינתו, לעתיד יכלו להיות פנים אחרים. אילו העם היה נחוש לעמוד על שלו עסיס היה מוכן לסכן במלחמה על הבית גם את רגלו השנייה; ואילו הניחו לו היה נשאר בגני טל תחת שלטונה של הרשות הפלשתינית. גם כלתו ובנו, אך זו אמירה מהשפה ולחוץ. דבר אחד העסיסים לא יעשו, הם לא ייתנו יד לקרוע את העם.
מביקור לביקור קשה לפקוד את האחים בגוש קטיף. כי הם יקרים מאין כמותם, וכל הפריחה והקדמה שהביאו למדבר יכוסו תוך זמן מה בדיונות ויהיו כלא היו. ממילא המחלוקת אינה ניתנת לגישור, והיא מוסיפה על הכאב והצער והעצב, ואין מה לעשות. אך חובה ציבורית גם לקיים את הקשר. כמו ביקור ליד מיטתו של מי שמחלתו ממארת.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סקר בוגי
|
|
|
|
|
|
|
לכבוד פורים התחפשתי לד"ר מינה צמח. שאלתי מדגם מייצג של ישראלים בגירים: בימים האחרונים פורסמו שלוש גרסאות סותרות באשר לנסיבות הדחת הרמטכ"ל מפי (לפי סדר הא"ב) משה יעלון, שאול מופז ואריאל שרון. מי מהם, לדעתך, דובר אמת?
קיבלתי את התשובות הבאות:
שם של אחד מהשלושה - 100 אחוז
שם של שני - 0 אחוזים
שם של שלישי - 0 אחוזים.
שבצו בעצמכם את השמות מתוך השלישייה הנדונה.
נ.ב. הסקר יכול לשמש גם כמשחק חברתי בערב שבת למרות שתוצאותיו ידועות מראש.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
שחיתות (כרגיל)
|
|
|
|
|
|
|
עוד לא יבשה הדיו על חוות דעתו של היועץ המשפטי מנחם (מני) מזוז נגד חוק הג'ובים - וכבר נחתה על שולחן הכנסת יוזמה מפוקפקת נוספת. שרי העבודה טרם הספיקו להיחגר בוולוו ולטרטר את המאבטחים, וכבר מיהרו לבקש מחבר הכנסת איתן כבל לחבור אל עמיתו גדעון סער מהליכוד במה שנראה כתוספת לחוק הג'ובים. מנחם (מני) מזוז התריע נגד חוק הג'ובים? לא אכפת להם. שרי הליכוד והעבודה רוצים עוד חוק, שיעניק לעוזריהם מעמד של מחזיקים במשרות אמון ויאפשר להם להישאר חברי מרכז המפלגה.
במכתב סימולטני לכל השרים ולמזוז ולנציב שירות המדינה שמואל הולנדר, התריעה התנועה לאיכות השלטון מפני ההשחתה הפוליטית החדשה. השרים כבר ממנים לעצמם עוזרים תוך התעלמות מהחוק האוסר עליהם להיות גם חברי מרכז המפלגה.
אך העוזרים אינם צריכים לדאוג. עד שהתנועה לאיכות השלטון תקבל תשובה ותפנה איתה לבג"ץ, סער וכבל ישנו את החוק. מילא, לעמדותיו של סער התרגלנו. אבל כבל? חבל, היה אחלה של פוליטיקאי.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
אדום, אדום
|
|
|
|
|
|
|
כאוהד מושבע של מכבי תל-אביב נכחתי בבלומפילד בדרבי עם הפועל. הפסדנו, הובסנו. מסיר את הכובע בפני כדורגלני הפועל. אין תירוצים ואין "אבל", ואפילו השופט אינו אשם. הם היו טובים מאיתנו.
בלי קשר לכך, ראיתי את הדגלים שהניפו אוהדי הפועל. הם חגגו תחת סיסמה הלקוחה מהמניפסט הקומוניסטי - "פועלי כל העולם התאחדו" והניפו דגלים ובמרכזם המגל והפטיש. זה סמל מובהק של המפלגה הקומוניסטית הסובייטית, שתחת שלטונה נרצחו עשרות מיליוני חפים מפשע, ובראש ובראשונה יהודים.
אוהדי ספורט הפועלים, שהוקם על ידי ההסתדרות מייסודם של דוד בן-גוריון וברל כצנלסון, לא הניפו אפילו כחול-לבן אחד.
חברי צמרת הפועל תל-אביב חיים רמון, סמי סגול ומשה תאומים אינם יכולים לרחוץ בניקיון כפיהם ולטעון כי אין להם השפעה על האוהדים. יש להם. לפחות בהבעת ביקורת בדיעבד, ולעתיד. לכבודם, ראוי שירכשו כמה דגלי כחול-לבן. למרות שכדי לנצח את מכבי מספיקים גם סמלים מאוסים.
margalit@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | מוסמך האוניברסיטה העברית בירושלים להיסטוריה יהודית מודרנית ובוגר יחסים בינלאומיים, בעל טור ב"מעריב" , לשעבר חבר הנהלת "הארץ", מחבר הספרים "שדר מהבית הלבן" ו"ראיתי אותם". מנחה תכניות הטלוויזיה "פוליטיקה" ו"ערב חדש" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
