 |
/images/archive/gallery/106/126.jpg נתן זהבי
צילום: רובי קסטרו  |
|
|
| זהבי בשטח: שמים פס על החוק |
|
|
|
| השר חיים רמון מצפצף על החוק. פנינה רוזנבלום לא שמעה על החוק. דני יתום מנבל בשם החוק. ונערות הכבישים שוכבות על החוק. אז מה הפלא שזהבי מה זה עצבני |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
השר לענייני שום דבר, חיים רמון, נהג את מכונית הוולבו הלבנה שלו מספר 12-331-00 ברחוב בן-יהודה. השעה 14:30 בצהריים. הרחוב מפוצץ בכלי רכב. אין חנייה. ליד בית מספר 192 יש שלט האוסר על חניית מכוניות בין השלט לצומת הקרוב של הרחובות בן-יהודה-ז'בוטינסקי.
חיים רמון לא שם זין. שלט אין חנייה, סימון אדום-לבן, זה לא סחורה בשבילו. הוא שר בממשלת ישראל, הוא נישא מעם, הוא חבר כנסת, הוא מחוקק. לצערי, כמו חלק נכבד מנבחרי הציבור, הוא בעעע...
רמון חונה בדיוק במקום שהשלט מורה שאסור לחנות. שר שבצהרי היום משתין על חוקי המדינה שבה הוא מחוקק הוא דוגמה קטנה לסיבה שנבחרי העם נמצאים בתחתית הדירוג במשאלי דעת קהל בכל מה שנוגע ליושר, לאמינות ולשמירת החוק.
אגב, רמון נכנס לאכול ארוחת צהריים במסעדה סמוכה.
אני מתחיל עם השר רמון מכיוון שאני מכיר אותו אישית לאורך הרבה שנים, הוא נחשב לאיש שמאל, וכמה פעמים ישבנו סביב אותו שולחן. אם הייתי משחיל שר ימני היו אומרים שאני נכנס
בו מפני שאני שמאלני. אז הנה, סתמתי לכם את הפה, ואני לא כותב ומצלם הפעם שרים עבריינים מהימין.
בעידן העיתונות המלקקת, שבה הרבה עיתונאים מקיימים יחסי קרבה עם פוליטיקאים מושחתים, או עבריינים, או צבועים, ולכן הם לא נוגעים בהם כדי לא לקלקל את היחסים, לי לא אכפת אם בגין מה שכתבתי והצילום שצילמתי יחסיי עם השר רמון יתקלקלו החל ממחר בבוקר.
ענבר, היועצת הפרלמנטרית של השר, מכחישה מכל וכל. "לא היה ולא נברא", היא אומרת בשם כבוד השר לענייני שום דבר.
זה די מרגיז אותי שהשר לא זוכר שביום רביעי 27 באפריל 2005 בסביבות השעה 14:30 הוא נכנס למסעדת מאמא מיא וישב לאכול בחברתו של איש עסקים ידוע (הון-שלטון?), והוא יצא כשעה וקצת לאחר מכן ונכנס למכונית הוולבו שלו שחנתה באין חנייה ונהג במו ידיו. אגב, חיים, לא סימנת בווינקר כשיצאת מחנייה. ועוד אגב, אני הייתי שם (במסעדה סמוכה) עם כמה אנשים מכובדים שעצרו מבעדי לא לקום ולצעוק עליך באמצע הרחוב שאתה עבריין תנועה.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
לא היה ולא נברא? הוולבו של השר רמון חונה בניגוד לחוק
|
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
למען האמת, בעקבות דברים שנכתבו במדור זה, יחסיי עם אנשי ציבור הידרדרו לשפל המדרגה.
חלק גדול מהם מתעב אותי כמעט כמו שאני מתעב אותם. השנה לא הזמינו אותי לאף מסיבת יום עצמאות של סלבריטאים שבה נכחו ראשי בנקים, שרים, חברי כנסת, דוגמניות צמרת, שופטים עליונים, כוכבי טלוויזיה, יחצנים, חוצנים, בעלי מכוני ליווי ובכירים בשוק השחור-אפור. הייתי בדיכאון.
כצרכן עיתונים כפייתי חגגתי בבדידות מזהירה עם ערמות מוספים ושלושה דגלי ישראל שצורפו כשי לשלושת העיתונים שאני מנוי עליהם, מתנת בנק הפועלים שרכש אותם בחו"ל (לקידום התעשייה והצמיחה בישראל) בכספי עמלת השורה שלי.
אני, המוספים ושלושת הדגלים אכלנו, שתינו, שרנו ורקדנו לתפארת מדינת ישראל. בסוף שכבתי איתם לישון, לא לפני שבדקתי בספר החוקים אם זו לא עברה לשכב באותה מיטה עם שלושה דגלים ביחד.
אגב, חיים רמון חגג את חגיגת יום העצמאות אצל יוסי מימן, השותף בערוץ 10, שהוא במקרה גם שותף לגז המצרי, שהוא במקרה גם קשור לכל מיני עניינים שמתגלגלים בהם הרבה הרבה מיליוני דולרים. יחסי הון-שלטון קוראים לזה בתקשורת. אני בכוונה לא מזכיר שרים וחברי כנסת מהימין שמקיימים יחסי לשון-תחת עם בעלי ממון במסגרת מסיבות הון-שלטון.
בעלי ההון נורא רוצים להיות בשלטון. קחו, למשל, את אשת העסקים פנינה רוזנבלום. היא טוענת כבר מזמן שחוץ מזה שהיא אשת עסקים מוצלחת היא צריכה גם להיות חברת כנסת. כדי להיות מחוקק צריך לכבד את החוק. פנינה לא בדיוק עובדת על הקטע הזה, לפחות בכל מה שקשור להעסקת עובדים לא חוקיים. כה מוזר שמפני שפנינה היא בלונדה, כוכבת "ארץ נהדרת", משתתפת קבועה בעמודי הרכילות, סלבריטאית צמרת, אז שוטרי משטרת ישראל עושים לה המון כבוד. כשגונבים לה את האוטו כל המשטרה על הרגליים, כשהיא באה לבית המשפט בענייני תביעת העובדים הזרים על ניצולם היא לא רוצה עיתונאים באולם. פנינה אומרת, המשטרה מבצעת, והעיתונאים האהבלים יוצאים מהאולם. הלו, מה קרה? היא קטינה? זה דיון ביטחוני?
פנינה תהיה בקרוב חברת כנסת. אין ספק שיחד עם חברות הליכוד האחרות גבריאלי, גמליאלי, רוחמה ולימור הן תהיינה חמישייה שתשים את החמישייה הקאמרית בקאנטים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
סתלבט
|
|
|
|
|
|
|
לא פעם עושים כתבים ושדרים משאלי טריוויה בין תלמידים שמוכיחים כי הבורות והטמטום שולטים. מדי פעם ניסו לעשות משאלים דומים בין אישי ציבור, וגם שם יוצאים רוב המשתתפים מטומטמים בורים.
לעתים לא נדירות קורה שבשידור חי קולטת המצלמה שני אנשי ציבור בכירים מוכיחים חוסר ידיעה, בורות והתנהגות פרימיטיבית היסטרית. השבוע זכינו חובבי הטלוויזיה ברגעים של נחת משני ידוענים: אחד מועמד מטעם עצמו לראשות ממשלה, מנהיג ההסתדרות עמיר פרץ; השני אלוף במיל' וראש המוסד לשעבר, ח"כ דני יתום.
פרץ אמר ליתום: "אני מצפצף עליך". יתום קיבל קריז ופתח במונולוג שהחל ב"אתה אפס מאופס, דיקטטור...", ועוד יציאות סטייל ריב שכונתי.
כשפרץ זרק לדני יתום "קו 300", כמעט התפוצצו ליתום הוורידים במצח.
המועמד לראשות הממשלה פרץ בקטע מביך שכח, או לא ידע, שמי מי שהיה מעורב בפרשת קו 300 והואשם בחיסול שבויים חיים היה אהוד יתום, חבר כנסת מטעם הליכוד, אחיו של דני. יתום, כדי לנסות להשפיל את פרץ, השפיך מפיו ש"הכדורים הראשונים ששמע פרץ שורקים ליד אוזניו היו כדורי פינג פונג".
יתום, ראש המוסד לשעבר, העושה למען החזרת אהוד ברק לראשות המפלגה ולמועמדות לראשות ממשלה, לא ידע שהמתחרה פרץ הוא קצין צה"ל שנפצע קשה במסגרת שירותו הצבאי ושכב חודשים ארוכים בבית חולים, והוא נכה צה"ל שכדורי פינג פונג אולי שרקו ליד אוזניו, אבל כשהיה בבריכת שחייה בנופש לאחר החלמתו מהפציעה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
דני יתום ועמיר פרץ
|
|
|
|
|
|
|
נערות הכבישים
|
|
|
|
|
|
|
הבתולות הצנועות והחסודות שנראות שוכבות עם חבריהן על הכביש ללא הפרדה של עזרת גברים ועזרת נשים, שונאות שוטרים.
הזיקים הרושפים מעיניהן נגד האנשים שנשלחו מטעם המדינה לשמור על החוק גורמים לי כל מיני מחשבות זימה. אני יודע שזה נשמע נורא ואיום להתייחס לעייסק כה חשוב כמו ההתנתקות והמאבק נגדה בהקשר מיני, אבל זו האמת, אני לא יודע לשקר.
אני מצהיר חד משמעית שנערות הכבישים זה הדבר הכי מחרמן שישנו כעת. לא הדוגמניות, לא השגרירות, לא המנהיגות ולא חברות הכנסת. נערות הכביש זה העניין.
העיניים הלוהטות שלהן, הבגד המכסה את כל גופן ומפתח בדמיון כל מיני מחשבות על המסתתר מאחורי ערמות הבד. שערן האסוף, ידיהן החובטות בשוטרים ובשוטרות, המחשבה שהן מוכנות להיכנס לבית הסוהר למען האדמה שהן אוהבות. מלהיב לי את הדמיון מה הן מוכנות לעשות למען הגברים שהן אוהבות.
מה השנאה עושה להן ראיתי. והאהבה? איפה האהבה של בנות ישראל הנפלאות האלו, איפה האהבה לאלפי העמלים הרוצים לשוב הביתה אחרי העבודה לאישה ולילדים?
איפה האהבה לעמך ישראל שנזקק לשירותי אמבולנס כדי לטפל באימא חולה, בסבתא שלקתה בהתקף לב, והאמבולנס לא יכול להגיע כי נערות הכביש שוכבות וחוסמות ונאבקות?
איפה האהבה ליהודים טובים שעובדים למען קיומם ומשלמים מסים וחייבים להגיע לעבודה ונתקעים בפקקים, ואולי חס וחלילה יפטרו אותם?
איפה האהבה לחבלני משטרת ישראל המסכנים חייהם יומם ולילה בפירוק מטענים שמריצים אותם ממקום למקום, שם הטמינו נערות ונערי הכבישים מטעני דמה?
איפה האהבה לנוסעי הרכבת שמאיצים בהם לברוח מחשש למטען והם נמלטים בבהלה, ואז מתברר שהמטען היה עוד חלק מהמיצג של הפטריוטים מהכבישים?
נערות הכביש הן בנות למשפחות טובות. כשהן צריכות לנסוע לחוג מקרמה מלווים אותן שוטרים או חיילים שחס וחלילה מחבלים לא יפגעו בהן.
נערות הכבישים יכולות לשבת ולתכנן את פעילותן הבלתי חוקית, כי מסביב להתנחלות הלא חוקית שבה הן גרות שומרים חיילים שמחר הן תקראנה להם "נאצים", ואתמול אולי הן חתכו להם את גלגלי הרכב.
נערות הכבישים, וכמובן הנערים, הם העתיד של מדינת ישראל, הם הפטריוטים האמיתיים, הם אלו שיצילו אותנו בעזרת השם מאריק הדיקטטור, ממופז הבוגד ומשאר אויבי ישראל.
בבתי המעצר השאירו הנערות והנערים הקדושים כתובות על הקירות: "שרון, היטלר גאה בך", "רצחנו את רבין", ועוד אמרות שפר מהסוג הזה. הורי הנערים והנערות הקדושים גאים בהם ומחזקים אותם. "הם יצילו את עם ישראל", הם אומרים ודמעות אושר נוצצות מעיניהם.
תהרגו אותי, אני לא יודע למה נדמה לי שכל נערות ונערי הכביש נראים כמו שיבוט של מרגלית הר-שפי ושל ברוך מרזל.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, בעל טור ב"זמן ת'א", מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
