 |
 |
|
|
|
|
|
|
| תאווה לדג מלוח, ג'קוזי וקוויאר. מה שהתחיל במחלוקת משפחתית בירושלים, נגמר בחוויית אירוח כמעט ארוטית בתל אביב |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
דג מלוח בפרווה
|
|
|
 |
|
|
|
כל שישי בערב, כבר כמעט שנה, הבת שלי, מיכל, מתגנדרת ויוצאת לארוחת ערב שבת אצל "אולה ואיתמר" כאילו היו "סארטר וסימון דה בובואר" בגרסה תל אביבית יידישאית פרועה.כשאני שואלת "מה אכלת אצלם? ", היא מספרת על "דג מלוח בפרווה", בליני עם קוויאר, בורשט וקידוש, חלה וזמירות שבת ודברי חכמים בנוסח אבי המנוח, ובאותה נשימה מתארת ג'קוזי, צילומים ארוטיים, גנגסטרים רוסים, אינטלקטואלים צעירים, וספר פורנוגרפי שהם כותבים יחד. יש בסיפור גם בעל ברוסיה (שחקן קולנוע בעל מועדונים ומקורות הכנסה עלומים) וילדה בת עשר.
הכל לכאורה נשמע די בסדר, רק שאי אלו ידידים המעורים בחיי העיר הזהירו אותי שלא קידוש ולא "דג מלוח בפרווה", אלא "סדום ועמורה". כששמעתי ככה, ניסיתי לעשות לסיפור הזה סוף. אבל מיכל העמידה לפני חומה בצורה, והבנתי שהפעם עלי להשתמש בנשק הכי גדול שלי. המדור הזה ממש. במילים אחרות "אם אתה לא יכול להביס אותם - לך איתם". הודעתי למיכל שאם היא אומרת שהכל כל כך טעים, אני רוצה לכתוב על אולגה בעיתון. המסר הועבר, הפגישה נקבעה ואישה עוצרת נשימה ביופיה חיכתה לי ברחוב קינג ג'ורג' בחצאית אדומה, שיער אסוף ברישול, גופיית תחרה שחורה וחזייה אפורה שהבליטו זוג שדיים מפוארים וכפכפים שהבליטו כפות רגליים אציליות כל כך, שאפשר היה לראות עליהן מיד שלפני עומדת אנסטסיה, בת המלוכה הצארית האבודה.
ראיתי אותה עוצרת לשוק הכרמל את נשימתו. ממש ככה, כמו בסרטים האיטלקיים, כל הגברים נעמדו דום. בהשפעת מצעד הגאווה שנערך בדיוק באותה שעה, צעקו הבאסטיונרים: "רק היום, רק היום, רק היום יוצאים מהארון". אבל ברגע שראו את בת המלוכה מגיעה, השתתקו. אולגה, נכדתו של גיאורגי בורוזין, יהודי רומנטי ביותר שהתחתן 13 פעם, רואה בעצם הולדתה פלא או איבוד שפיות זמני של אמ", שעד עכשיו לא מצליחה להבין איך ילדה אותה לאב טטארי מוסלמי.
אולגה בודקת או טועמת ומריחה כל מה שהיא רוכשת. עוברת שלוש מעדניות רוסיות וטועמת ביסודיות את הכרוב הכבוש, עד שהיא מוצאת אחד שממנו היא ממש מרוצה. מאוד מרוצה (לפי כמות הכרוב שהיא אוכלת מהקופסה עד לקופה). הוקסמתי אפילו מכמה יפה היא מסדרת את המצרכים בשקית. אצל "חמוצי איציק ואריה" פותח המוכר את הבטן של כל הדגים כדי למצוא לה אחד עם ביצים. בשבילי אף אחד לא עשה ולא יעשה דבר כזה לעולם. בבית היא אחזה בביצים, שטפה אותן בכיור מתחת לקרן שמש והושיטה להם את שפתיה ופשוט בלעה. רק בסרט "תוף הפח" ראיתי סצנה חזקה כזו של תאווה לדג מלוח. נותרתי בפה פעור. הרגשתי שבעניין הדג מלוח, אני, עם כל הטרראם שאני עושה סביב עצמי ותאוותי, יכולה להרגיש עכשיו כמו אחת שאחרי 30 שנות נישואים מוצאת מאהב.
"תקופה ארוכה עדיין לא האמנתי שזכיתי בה", מספר לי בן הזוג, איתמר בן-כנען, אחרי שקנה לי ורדים לבנים. "עדיין אני לא מאמין איך זה קרה לי. בחודשים הראשונים היא היתה באה והולכת, נוסעת וחוזרת. אחי הכניס לי לראש שאם היא נשואה ואשת העולם הגדול, אז אני רק אחד המאהבים שהיא מחזיקה בעולם בכל עיר וכפר".
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
עושה אהבה עם האוכל
|
|
|
|
|
|
|
אולגה מכינה אוכל כמו שאף אחת אחרת לא מכינה. היא מתעלת לנגיעה, לקיצוץ ולתיבול המדויק את כולה. היא עושה אהבה עם האוכל. "כשאני מבשלת אני אף פעם לא חושבת על סקס", היא אומרת לי. "כשאני אוכלת, כשטעים לי, אני אוכלת הרבה ואז אי אפשר לעשות סקס. אני אוהבת לעשות אהבה רק כשאני רעבה". סוף סוף מישהו אומר את האמת. שאולי נכון שיש קשר בין חושניות מינית ליכולת בישול, אבל לצרף את שני התחומים יחד זו טעות.
לעיניה התכולות מבט צבוע בתום צלול שמסתתרים בו כאב ועלבון. כאילו הצליחה להתנקות ממשהו קשה ונשאר רק כאב קטנטן שמנצנץ ומכאיב גם למי שמתבונן בהן. אני יושבת ליד השולחן, למרגלותיה, ומקלפת תפוחי אדמה. עוד לא גמרתי לגרד שניים ואולגה כבר הכינה את התערובת של הקציצות, היא לשה ומוסיפה קצת מים ובמרץ מטורף כפות ידיה נפתחות ונסגרות והיא אומרת "מזה אני הכי נהנית! ". אמא שלה היתה השף של מלון "אירופה", המלון הכי מפואר של סנט פטרסבורג.
הצלון שתלוי מאחורי הכיור מטיל פסים שחורים על זרועותיה הזוהרות בקרני השמש. היא מרחרחת את כפות ידיה כדי לבדוק את המליחות והתיבול ומגררת את הסלק לבורשט. ערנית למתרחש בשישה סירים בעת ובעונה אחת. שוטפת כל כלי מיד לאחר השימוש. מתבוננת בחומרי הגלם ותנועותיה מרוכזות בהם טוטאלית. רק אחרי שהם בשליטתה המלאה, היא מתפנה מהם לשנייה כדי לבדוק את מידת התרככות הסלק או לבחישה נעימה בקאשה שגם הוא לא ירגיש זנוח פתאום. כשהיא חוזרת אליהם היא מחייכת, ונדמה לי שאפילו הבצל שהיא חותכת וסוחטת או השום שהיא קוצצת או כותשת מלאים גאווה שכל כך יפה היא מטפלת בהם. היא שוב מנקה ושוטפת את כל המטבח לפני התיבול, ואז, בריכוז, היא מתבלת וטועמת, ולפניה מראה של ילדה קטנה ששומעת משהו מהמם בפעם הראשונה בחיים. כשהיא מסיימת הכנת מנה, כל מנה, היא מקרבת את הקערה אל שדיה ומרחרחת אותה בהנאה.
איתמר בא שתאשר לו את המכנסיים ואחר כך את החולצה. החתולים יושבים על הארון מעליה ומביטים בה כמו אריות שיש של ארמון מלכות. שרלין, בתה בת העשר, ואורח בשם דרור, שהוא הבן של המכשף המרפא ממומבסה, יוצאים בהולים רכובים על סקטים לרכוש מצרכים חסרים אחרונים. אולגה עוזרת לאיתמר לבחור גם את העניבה. היא ממלאת לי את הג'קוזי במי קצף מבעבעים, וכשאני יוצאת שטופה ומנוגבת השולחן כבר ערוך, והקציצות הממולאות בכוסמת עם בצל מטוגן וקוביית חמאה, עומדות כבר בשורה ליד המחבתות לפני האש. הסלטים, הקוויאר, הביצים הממולאות, הכל מוכן ומזומן לקידוש, ולאולגה נותר רק להתרענן ולהתייחד לכמה דקות עם אהובה.
אולגה יוצאת בשמלה שחורה מנוקדת כמו מטרונית רבת רושם, בודקת את השולחן ומברכת על הנרות. "איתמר זה כל מה שחלמתי", היא מספרת. "הייתי כל כך רומנטית תמיד והתביישתי בזה. ואיתמר רומנטי כל כך, בדיוק כמו שחלמתי כל החיים שלי". "איתמר", היא קוראת והשם מהדהד כאילו אמרה שם קוד לאהבה (איתמר קורא לה אולה). " בפעם הראשונה שהיא בישלה לי ארוחת בוקר", מספר איתמר, "לא האמנתי שכזו אדונית מבשלת בלי משרתים". ואולגה עונה לו "ביקשתי שיביא חסה והוא הביא כרוב. ובא כל כך גאה, הנה אולה, חסה".
הקידוש התנגן בנוסח אשכנז, גביע הכסף הועבר תחילה לגברים על פי הגיל ורק לאחר מכן לנשים. השמפניה נפתחה והברכות נאמרו, והנה מגיע הבורשט. הוי, כמה נדיר בטעמו המיוחד היה הבורשט הזה, שאורות השנדליר השתקפו בתוכו. כשניסיתי לשחזר אותו בבית הבנתי שבורשט הוא כמו החומוס של הפלשתינים. צריך דורות של מורשת מרק סלק, כדי לדעת לאיזה טעם בכלל צריך להגיע. כשאנחנו מגיעים לזמירות שבת, איתמר פותח את החולצה ומשחרר את חזהו כדי לשיר יפה. חיכיתי שישיר לה את "אשת חיל מי ימצא".
המוזמנים מספרים על הסקרנות שהזוג עורר בקרב מכריהם בעקבות פרסום הספר של איתמר (שמתבסס על העבר הפרוע של אולגה והשראתו על חייהם המשותפים). אני לא יודעת איך הם מסבירים את זה, או מה מספרים עליהם, אבל אני יודעת את האמת. אני ראיתי אותם יושבים מכושפים בכוחה של האהבה. זה הכל. אני בהחלט מרוצה שמיכל שלי הולכת אליהם ולומדת להאמין שיש גם זוגיות נהדרת בעולם.
|
|
|
|
|
|
|  | | סיריניקי. "אני אוהבת לעשות אהבה רק כשאני רעבה" | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | בעלת מדור אוכל במעריב משנת 92', חיברה 5 ספרי בישול וחוקרת לעומק את תרבות האוכל הישראלית. יכולתה הנדירה לחוש, לבשל ולספר סיפור – מניבה מאכלים שאי אפשר למצוא באף מסעדה.
| | | | |
|
|
|
|
|
|
|
