 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יהודים טובים, סוף סוף משהו טוב קורה לנו. יותר ויותר כוכבות באמריקה נמשכות לקבלה, שהיא מוצר לוואי מיסטי של היהדות שלנו, ולבו של מי מאיתנו לא יתרונן כאשר מדונה מבקשת שיקראו לה אסתר, ובסיבוב ההופעות שלה, על הטי-שירט הקצר העוטף את שדיה החטובים כתוב: "Kabbalists do it better". הרקדנים מסביב לאסתרדונה עונדים רצועות שחורות דמויות תפילין, ועל הבמה רוקדות גם אותיות עבריות. לא רק פריחת היהדות, גם פריחת הלשון העברית!
אחרי שנות השישים עם המיסטיקה המזרחית שהפריחה את אופנת הזן בודהיזם, הגיע זמנם של הגורואים היהודים. ביי ביי פנג שואי, ברוכה הבאה שבת המלכה!
באמריקה, האריסטוקרטיה היא הוליווד, מכתיבי הטעם הם כוכבי הספורט והקולנוע, ואם הם אומרים לכם שהרבי מלובביץ' חי, אתם יכולים להאמין להם לפחות כמו לנשיא שאמר שיש נשק להשמדה המונית בעיראק.
נוצרים מפורסמים פתאום מאמינים שהיהדות היא הדבר האמיתי. הם עורכים לילדיהם "בר מצווה", שוזרים כתובה בחתונות קתוליות, מטפטפים סממנים יהודיים
בחגיהם, חוזרים לשורשים, והיהודי לא מאמין למזלו הטוב ואומר: "ג'יזוס כרייסט, עשינו את זה!".
ולא רק מדונה. ב"מרכזי הקבלה" שמתרבים יותר ממכוני כושר בחוף המערבי, רשומות גם דמי מור, שרה ג'סיקה פרקר, רוזאן בר, בריטני ספירס, ברברה סטרייסנד, ובאנגליה יש לנו את ויקטוריה בקהאם, שעונדת לאחרונה חוט אדום "לגירוש כוחות הרשע", ודופקת הופעה במרכז ללימודי קבלה בלונדון, כדי לשכוח סופית את רבקה לוס, נציגה בולטת של כוחות הרשע, שגם אצלה אולי כבר מתרוצץ בגוף איזה חוט אדום, ואני אפילו לא רוצה לחשוב איפה.
אני מחכה שגם גווינת פאלטרו ואומה תורמן יעברו אלינו. יש לי סבלנות. חיכינו 2000 שנה, אז מהם עוד שבועיים? עד כה, הזכר הקבליסט המפורסם היחיד הוא המתאגרף מייק טייסון, שהוא באמת לא מציאה גדולה, אבל טוב שבצד היהודי יהיה גם אחד שיכול לדפוק אגרוף למישהו פה ושם.
אמריקה מתייהדת לאט ובשקט. אל תתפלאו אם די בקרוב ישימו מזוזות בנמל התעופה ג'יי-אפ-קיי. את כל שאר אמצעי הביטחון הם כבר ניסו.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בדידות, מארק שאגאל
|
|
|
 |
|
 |
|
מי צריך פרוזאק אם יש לו אלוהים?
|
|
|
 |
|
|
|
מעולם לא היה טוב כל כך להיות יהודי. כל כך טוב, שאפילו אני, כופר מוחלט, שוקל לשמור מצווה או שתיים (אם אפשר לא מוקדם בבוקר), ולו רק כדי להכיר מקרוב את הז' אנר החדש. בעידן האטומי ובימים של טרור בינלאומי, שכנראה יטרטר את העולם ברוב המאה הבאה, אדם צריך משהו להיאחז בו, משהו להאמין בו. כסף לא יציל אותנו, נמאס לנו מהאינטרנט ומהתקינות הפוליטית המזויפת, והמלחמות רק מובילות כנראה למלחמות נוספות. בתקופה כה מעורפלת וחסרת ביטחון, הגוי מחפש ביטחון והישרדות, ומהר מאוד הוא מגיע ליהדות המופלאה שלנו. היהודי כבר התרגל שבמוקדם או במאוחר יעשו לו פוגרום, לכן הוא המציא דרכי הישרדות, ונשאר זמן רב אחרי שאויביו נכחדו, או לפחות הפסיקו זמנית לשנוא אותו.
בעולם ציני וקר אנשים רבים שרויים בדיכאון ומחכים לתרופת פלא שתגאל אותם, משהו שייתן משמעות לחייהם כמו ליהודי הפיקח ושומר המצוות, שכנראה מאמין שיש משהו שחשוב אפילו יותר מכסף וממין, ממלמל כמה תפילות סתומות וזה עושה לו את זה, ומי צריך פרוזאק אם יש לו אלוהים במרום וסרט אדום?
בספר "טריינספוטינג" של וולש אומר אחד הנרקומנים משהו כזה: "רוב האנשים קמים בבוקר ואין להם מושג מה הם יעשו עם עצמם. לנו, למכורים, יש רק משימה אחת - לדאוג למנה הבאה. כל הדברים האחרים לא ממש מעניינים אותנו". כך גם היהודי, בדרגת אמונה כזו או אחרת, יודע שהוא קם כאריה לעבודת הבורא. וכל מה שאינו עבודת הבורא יכול לחכות.
ואם כבר מדברים על מכורים, אם בשנות השישים ג'ניס ג'ופלין היתה שמה חוט אדום ונרשמת לחוג קבלה יוקרתי במקום לצרוך הרואין, אולי היא היתה חיה היום ועושה קאמבק עם ג'ים מוריסון ולהקת "הציציות". תמוהה ומעורפלת ככל שתהיה, היהדות תמיד תהיה בריאה יותר מסמים קשים.
כשנח בנה את התיבה, השמים היו בהירים, אפילו ענן קטן אחד לא פצע את השמים. אבל נח, איש צדיק ותמים, פה ושם גם לוגם קצת מהטיפה המרה, האמין לקול אלוהי היהודים, לא שאל שאלות ויצא לים בעיצומו של קיץ (ובטח גם אז היתה שביתת מצילים). אם אכן התנ"ך הוא הדבר האמיתי, ונח הוא היחידי שנשאר מהמין האנושי אחרי המבול (על החיות נדבר בפעם אחרת), הרי שכולנו יהודים, כולל האפיפיור ומל גיבסון.
היהדות כל כך משגשגת ואהודה, שאולי די בקרוב לא תהיה אנטישמיות, ואז מה יעשה היהודי הישראלי בלי לוגו הלהקות הצבאיות שלו: העולם כולו נגדנו?
לפני שבועיים סיפרה צרפתייה צעירה ל"לה מונד", ששישה אנטישמים הפשיטו אותה וציירו צלב קרס על בטנה החשופה משום שחשבו שהיא יהודייה. אחרי יומיים הכחיש העיתון את הידיעה (צריך מאוד להיזהר מהעיתונים בימים אלה), ואמר שהצעירה בדתה מדמיונה את הסיפור הזה. ואכן, לאן הגענו אם צריך להמציא סיפורים על אנטישמיות, ועוד בצרפת?
העולם הולך ונהיה יהודי, אבל ייקח זמן עד שהיהודי הקורבני יבין שכבר לא רוצים להשמיד אותו, ולפחות זמנית לא כל העולם נגדו, רק חצי עולם. כמו במקרה של פסיקת השופטים בהאג: פסיקה הגיונית בהחלט נגד בניית הגדר, נתפשת בעיני היהודי המתחדש בארצו כאנטישמיות וכרדיפה. אפילו ראש הממשלה נתפס ל"חלושעס" היהודי הישן ואמר אחרי הפיגוע בתחנה המרכזית: "זה היה הרצח הראשון בחסות בית המשפט הבינלאומי בהאג".
זה עניין של זמן עד שיהודי נרדף בכיר אחר יגיד: "ההולנדים גם הסגירו אותנו לגרמנים במלחמת העולם השנייה, אז מה אתם רוצים, שהם יהיו בעד הגדר הנפלאה שלנו?".
לא ביום אחד עוברים ממצב של יהודי נרדף למצב של יהודי גאה. מדובר בתהליך, אבל העולם הולך ומתייהד ואי אפשר לעצור את זה. להרבה נוצרים נמאס לשתות יין גרוע ולחשוב שזה הדם של ישו, ואחר כך גם לנשק כף יד של כומר פדופיל.
הרבה יותר קל להאמין באלוהים המרקד של אסתרדונה למרות שהדיסק החדש לא משהו. וכשבראד פיט וג'וני דפ יתחילו להתלוצץ ביידיש, תדעו שהמשיח כבר ממש קרוב, וכדאי מאוד להשאיר איזו פרצה בגדר עם סרט אדום כדי שהוא יוכל לעבור עם החמור ולהביא לנו אהבה ושלום. אמן. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | סופר, משורר, פזמונאי, מופיע עם החומר שלו, מחזאי, בעל טור. פרסם למעלה מעשרים ספרי פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים: "אישה יקרה", "חומר טוב", "פחות אבל כואב", "הכבש ה-16", "אלרגיה" ועוד. ממחזותיו: "קשר אייר", "נומה עמק", "קפריסין". תקליטורים: "האשה שאיתי", "שיחות סלון", "שירה בלי ציבור" ועוד. שימש במשך חמש שנים ככתב מעריב בלונדון, ניו יורק ובוסטון. כעת גר בתל אביב | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
