 |
/images/archive/gallery/109/633.jpg בן כספית
צילום: נועם וינד  |
|
|
|
|
|
|
| אנחנו הולכים למלחמת אחים, הבהירו השבוע ראשי המתנחלים לשר הביטחון, יישפך כאן דם. "אם זה יימשך ככה", הוסיף אחד מהם, "תוך שנה לא נהיה כאן עם אחד". הדברים הוטחו בפניו של מופז, אבל כוונו לראש הממשלה. ומתחת לפני השטח, נפתח עכשיו "מירוץ הצידוק". אנשי הגרעין הקיצוני מחפשים את הרב שיאשר להם לפגוע באלו שיגיעו לפנות אותם. ואילו המתונים מתלבטים בין שני סוגי התנגדות פסיבית: "שק תפוחי האדמה" או "דגים מפרפרים"
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הפגישה ארכה קרוב לשלוש שעות. ראשי המתנחלים מול שר הביטחון. בנצי ליברמן, פנחס ולרשטיין, זאב חבר (זמביש), שאול גולדשטיין, אליעזר חסדאי ואחרים, מול שאול מופז. אף אחד מהמשתתפים לא נהנה שם. היתה פגישה קשה. נאמרו דברים קשים. נשארה תחושה קשה.
שורה תחתונה, מפי ראשי יש"ע: אנחנו הולכים לעימות. למלחמת אחים. יישפך כאן דם. זה יקרה בקרוב מאוד. אין לנו כוונה לוותר. שרון דיקטטור עריץ. זה מה שהם אמרו השבוע, ביום שלישי אחר הצהריים, לשר הביטחון המופקד על פינוי חלק מהם בתוכנית ההתנתקות. וזה לא רק מה שהם אמרו לו. זה גם איך. "שפכנו את הלב", סיפר אחד מהם שלשום, "פשוט פתחנו את הברז ואמרנו את האמת. לא ניסינו לייפות את המציאות. לא ניסינו למכור אחדות מזויפת. שוברים לנו את הבית, ואנחנו מתכוונים להילחם עליו".
קודם כל, הנסיבות המקלות. "אתם גונבים לנו את הדמוקרטיה", הם אמרו למופז. "אריאל שרון נבחר במצע מסוים. הוא דיבר נגד מהלכים חדצדדיים. מולו, עמרם מצנע, שדיבר בדיוק על מהלכים כאלה, הובס. עכשיו, שרון קיבל את הקולות שלנו ושל העם, הפך לראש ממשלה ומאותו רגע לא חייב דין וחשבון לאף אחד. הוא נוהג כעריץ. כדיקטטור. הוא מתהדר בשם הדמוקרטיה אבל מנהיג כאן עריצות. הוא רוצה התנתקות? שילך לבחירות על התנתקות. שיחזיר את ההכרעה לעם. ואז, לא נוכל להתנגד. במצב הנוכחי, זה לא חוקי, זה לא מוסרי, זה לא דמוקרטי ואנחנו מתכוונים להילחם נגד זה בכל הכוח".
ככל שהשיחה נקפה, כך עלו
הטונים והחמירו הביטויים. "אין לנו ספק שתהיה כאן מלחמת אחים", אמרו המתנחלים לשר הביטחון, "תתחילו להתרגל לרעיון הזה". בנצי ליברמן ניסה למתן את האווירה. לא הצליח. "אם זה יימשך ככה", אמרו חבריו, "תוך שנה לא נהיה כאן עם אחד. נאבד שליטה על מה שיקרה בשטח".
זאב חבר (זמביש) הוסיף: "תוך כמה שבועות אנחנו נהיה במצב שהחברים יבריחו את חיילי צה"ל מהיישובים. תהיה מלחמת אחים". ולרשטיין: "לא תוך כמה שבועות. תוך שבוע". בין המשתתפים בשיחה פרץ ויכוח. תוך כמה זמן בדיוק תפרוץ המלחמה ותצא האש. "תוך חודשים", אמר מישהו. "תוך חודש", אמר אחר.
ואז הטיל חסדאי אליעזר את הפצצה. בתו של חסדאי קבורה בבית עלמין בהתנחלות. "אם מישהו יבוא להוציא את הבת שלי מהקבר שלה, אני יורה בו גם אם הוא חייל וגם אם הוא הרמטכ"ל. תהיה כאן אש. אנחנו חיים בתחושה מזופתת שכל המערכת נגדנו. אף אחד לא רוצה לדבר איתנו. מתעלמים מאיתנו. אם רוצים לעשות משהו, צריך ללכת להכרעה ציבורית. לבחירות". שאול גולדשטיין שאל אותו: "ואז, אם יהיו בחירות, תסכים לפנות את הקבר של הבת שלך?" וחסדאי ענה: "כן. אני אעשה קריעה שנייה, אני אתאבל עליה שוב, אבל לא אוכל להתנגד".
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
נערים רוכבים על אופניים במרכז גוש קטיף. צילום: רויטרס
|
|
|
 |
|
 |
|
הדיקטטור הגדול
|
|
|
 |
|
|
|
המתנחלים שפכו את מררתם על שר הביטחון, אבל כיוונו לראש הממשלה. "תראה איך שרון מתנהג", אמרו לו, "פעם, עד לא מזמן, היינו יקיריו. החלוצים שלו. היום הוא מסרב לראות אותנו. לא מדבר איתנו, לא נפגש. מתעלם". הם האשימו את וייסגלס. "תראה את הדב וייסגלס הזה. תראה מה הוא עשה לנו. זה לא ייאמן מה שהוא עשה עם האמריקנים. הוא גרם לזה שהם מנהלים כאן את המדינה כמו שלא ניהלו אותה מעולם". אחד המשתתפים הוסיף: "יש לנו היום שתי ברירות. להילחם על האמת שלנו, או לעלות על המטוס ולברוח מפה. אנחנו לא מתכוונים לעלות על שום מטוס. נשאר כאן, נילחם על הבית".
מופז, שהקשיב לאורך חלקים ארוכים של השיחה, חרק שיניים. במשך חודשים ארוכים הוא מתעקש להמשיך לקיים את ההידברות עם המתיישבים. הוא מאמין שצריך לדבר איתם, להביט להם בעיניים, להגיד להם את האמת ולנסות לחבק אותם. אין, לדעתו, טעם לברוח מזה. גם ראש השב"כ אבי דיכטר מגביר מאוד לאחרונה את מפגשיו עם ראשי המתנחלים. דיכטר, בפורומים סגורים, מחמיא לציבור הזה. "רובם המכריע ציונים, שומרי חוק, אוהבי המדינה", הוא אומר בתדריכים לאנשיו, "רבים מהם תורמים למדינה לא פחות מהתרומה שלי ושלכם". דיכטר חורש את השטח, מנסה להבין אותו, להרגיע אותו.
מופז, ביום שלישי, קיבל את הטקסטים האלה בין העיניים, בגובה העיניים, מטווח קרבי קצר. הוא לא מצמץ. "אני פונה אליכם", אמר להם, "ואומר לכם להשאיר את חיילי צה"ל בצד. גם אתם יודעים שאתם לא יכולים לסלק את חיילי צה"ל מהיישובים ואין צורך להגיע למצבים קיצוניים כאלה. מי כמוני מכיר אתכם, את כל מה שעשיתם במשך השנים, את המנהיגות שגיליתם. אבל מנהיגות צריכה גם לקום בימים קשים ולקחת אחריות. אתם מסמלים את המנהיגות הזו. אתם לא יכולים לברוח עכשיו מהאחריות. אתם צריכים להנהיג את הציבור שלכם לאחדות, להבנה, לא לפילוג. אנחנו עם אחד. אסור לכם לסדוק את זה.
"יהיה המחיר אשר יהיה, יהיו ההחלטות כואבות כאשר יהיו. וההחלטות כואבות. אנחנו צריכים להישאר יחד ולעבור את זה ביחד. אסור שהציבור שלכם יפרש איזושהי אמירה שלכם שמצדיקה או נותנת היתר להרים יד על חייל או על קצין ואני מודיע לכם כאן שלא אקבל שום פשרה בנושא הזה. זה מחוץ לתחום. אתם צריכים לעמוד ולהכריז בקול ברור: זה לא. יכול להיות בינינו ויכוח, אבל את צה"ל צריך להשאיר מחוץ לוויכוח הזה וכשיש החלטה כולנו צריכים לכבד אותה. צה"ל היה תמיד בלב הקונצנזוס, אסור לשרוט את זה. אלה המפקדים והחיילים הכי טובים שיש לנו ואני מדבר איתכם עכשיו בשמם ובקולם".
הפגישה התפזרה בשעות הערב המאוחרות. הצדדים שבו לבסיסם בלב קשה. "היתה לנו תחושה של פורקן", סיפר אחד מראשי יש"ע אחר כך, "ידענו שאמרנו דברים קשים, אבל זה לא היה מתוכנן. זה יצא. זו האמת. אף אחד לא רוצה לשמוע אותה, אבל זו היא".
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תשאירו את חיילי צה"ל בצד. שאול מופז בביקור בציר כיסופים. צילום ארכיון: יהודה לחיאני
|
|
|
|
|
|
|
החשש : חדירת קיצוניים
|
|
|
|
|
|
|
בינתיים, מתחת לפני השטח, מתקיים מירוץ. אפשר לקרוא לו "מירוץ הצידוק". אנשי הגרעין הקיצוני, האלים, הקשה שבין מתנחלי יהודה ושומרון מנסה לקושש לעצמו עכשיו את השליחות. את האסמכתה התורנית, את הרב שיהיה מוכל להאציל מסמכותו הרוחנית, ממעמדו, ולשלח אותם למלאכת הקודש. הרבנים, מצידם, נזהרים. כל אמירה נבדקת כעת בשבע עיניים (לא רק שלהם). הבעיה היא שלא כולם אחראים. יש ביו"ש גם רבני חצר נידחים, קיצוניים, שיכולים "למעוד" בלשונם ולהעניק, במעשה או מחדל, באמירה מפורשת או משתמעת, את הצידוק המתבקש על מנת לעשות מעשה.
מתיישבי גוף קטיף נחשבים מתונים. במגעים שמתקיימים בינם לבין גורמי הביטחון ברור לכל הצדדים שתהיה התנגדות לפינוי, אולי אפילו התנגדות בכוח, אבל הגבולות יוגדרו ויובהרו. אנשי הגוש מתלבטים בין שני סוגי התנגדות פסיבית, אותה הם מגדירים היטב: יש את דוקטרינת "שק תפוחי האדמה", אל מול השיטה האקטיבית קצת יותר, הנקראת "דגים מפרפרים".
בכל מקרה, איש לא מתכוון להרים יד מכוונת. איש לא מתכוון לשלוף נשק. להפך. ביו"ש כבר היו מקרים שבהם אספו פרנסי ישובים ומאחזים את הנשק האישי מהמתיישבים ערב פינוי מאחז, על מנת שלאף אחד לא ייפלט שום דבר. דאגתם של אנשי גוש קטיף היא מפני חדירה של גורמים קיצוניים יותר לאזור, ערב הפינוי. גורם קיצוני כזה, חמוש ומאומן, יכול להפוך אירוע קשה, טראומתי, אך נסבל, למה שמכנים במערכת הביטחון "אירוע כאוטי". במילים אחרות: שליפת נשק ופתיחה באש על כוחות הביטחון המפנים, שאמורים לפעול בידיים חשופות, לא חמושים ופגיעים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
הקייטנה של כ"ך
|
|
|
|
|
|
|
דוגמה לעימות השקט בין רוב המתנחלים המתונים לבין הגורמים הקיצוניים ניתנה לפני כמה שבועות, בפרסומים סביב קייטנת "כך" בגוש קטיף. המתיישבים המקומיים עשו הכל על מנת למנוע מהכ"כניקים לחדור לתוך היישובים. הקייטנה נדחקה החוצה, לאזור המלון, סמוך לים. האירוע כולו היה מבוים. הילדים לא היו הילדים של ההורים, שלא היו ההורים שלהם, ובכלל לא היו נשואים. הכל תוזמר ובוים על מנת להצטלם טוב (גורמי ביטחון טוענים שבידיעת התקשורת), בעוד אנשי הגוש עצמם מתנערים מהחגיגה.
רובם המכריע של המתיישבים מבינים את הסכנות ואת חומרתן. לצה"ל ולראשי היישובים יש מיפוי מדויק של כלי הנשק הרשמיים בשטחים. הבעיה היא איפה כל הנשק החבוי. המוסתר. המוסלק. בשב"כ מעריכים שבידי הגורמים הקיצוניים בשטחים כמה מצבורי נשק חבויים, מהסוג של מערת הנשק שנתפסה בעדי-עד (תשע לבנות חבלה, שלושה טילי לאו, שישה רובי אמ-16 וכמות גדולה של תחמושת).
מדובר, כפי שכבר פורסם, בכמה עשרות קיצוניים, שנהנים ממעטפת תומכים ואוהדים הנאמדת בכ-200 פעילים נוספים. הם מפוזרים לאורכם ורוחבם של יהודה ושומרון. מאורגנים בתאים מבודדים. רוב הנשק נגנב מצה"ל. לפעמים מחיילים אומללים ששומרים על התנחלות, נופלים שדודים אל שק השינה אחרי שמירה ומאבדים את הנשק. החייל נשפט, מרצה עונש מאסר. הנשק שלו נכנס למאגר. יתרון של נשק צה"לי כזה הוא היותו "נקי" לגמרי, נטול זיהוי, אי אפשר לשייך אותו באמצעות מעבדה לזיהוי פלילי לאף מתנחל. "הקיצוניים רגישים מאוד לסביבה רוויית אמל"ח", אומר גורם ביטחוני, "הם יודעים לזהות נשק בקרוואן, או נשק מוזנח, או מופקר, ולסלק אותו בעדינות לצורכיהם".
החבורה הזו, שמפוזרת על הגבעות, מתכננת לרדת לרצועת עזה לקראת ההתנתקות ולצבוע את ההתנגדות בצבעי אדום עזים. "אין להם עכבות בכל מה שקשור לפגיעה באנשי כוחות הביטחון", אומרים במערכת הביטחון, "הם מחפשים לגיטימציה. במפורש או במשתמע. הם מחפשים הכשר לפגוע במי שבא לפנות יישובים, על תקן של עקירת עם ישראל מאדמתו".
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
גזירות המן
|
|
|
|
|
|
|
בשלב זה, כאמור, נזהרים רוב הרבנים מאספקת הכשר או לגיטימציה כזו. לא כולם. בתשעה באב, למשל, ביקרה נערכו תפילות מיוחדות בכל בתי הכנסת בישראל וביש"ע. מכתב מיוחד, שהגיע לאחרונה לגורמי ביטחון, פרי עטה של יהודייה דתית שהשתתפה בתפילות הללו, שופך אור על האווירה. מדובר
בבתי כנסת ברמת בית-שמש, שכונה חרדית בתוך הקו הירוק. בין היתר, סופר במכתב על קלטת מיוחדת שהופקה לכבוד תשעה באב, בה משתתפים רבנים ידועי שם רבים. כותבת המכתב משווה את הקלטת הזו, ופרסומים נוספים שנלוו לה, לשטיפת מוח. "שטיפת מוח קולקטיבית מובנית שכזו שגורמת לשבירת מנגנוני ההגנה, מניין הביטחון שיהודי דתי עם מבנה פסיכולוגי חלש לא ייקח את החוק לידיים...? ", היא שואלת.
בנוסף, צירפה האישה עלון ובו "הודעה" מאת הרב חיים מלינוביץ'. הדברים נכתבו באנגלית ומובאים כאן בתרגום חופשי. כבוד הרב כותב על "המצב המיוחד, חסר התקדים, בו נמצא עם ישראל". בפעם הראשונה, לדבריו, ייעקרו יהודים מבתיהם על ידי יהודים. "יהודים יוגלו מבתיהם, ממקומות מגוריהם, מעסקיהם, מבתי הכנסת שלהם, מבתי הספר, מבתי המדרש וממגרשי המשחקים, רק בגלל שהם יהודים!".
הרב מביא פירוט של הפרעות, ההגליות והעקירות שעבר עם ישראל בגולה. אף אחד לא פילל שזה יקרה כאן, בתוך ארץ ישראל, ויבוצע על ידי יהודים, תוך שיתוף פעולה אקטיבי ופסיבי של יהודים אחרים, הוא כותב. זה לא יעלה על הדעת. "אין דרך לייפות את זה. יש גזירה רעה שתלויה מעל ראשיהם של אחינו היהודים. זו אינה שאלה פוליטית. זו לא שאלה של אידאולוגיה. זו לא שאלה של ימין נגד שמאל או נצים נגד יונים. זה לא משנה מה אתם חושבים על המדינה או מה ארץ ישראל מסמלת מבחינתכם.
"זו דרגה של רדיפות ועקירות לא פחותה ממה שעבר על היהודים שגורשו מאנגליה, מצרפת, מספרד ומרוסיה. אין שום הבדל. ויש תמיד את אלה שיצדיקו בצורה רציונלית את הרדיפות הללו... כנגד רצון הרוב, בסתירה למה שהמנהיג הבטיח לא לעשות בטרם נבחר... מבלי לספק הסבר רציונלי ליתרונות ולתועלת שתצמח מכך. זו גזירה רעה שמיד עם החלתה, חס ושלום, תמיט סכנה רבה על שאר כלל ישראל... עלינו להגיב עכשיו, לא לחכות עד שהמשטרה, החיילים או הבולדוזרים ייכנסו לעבודה. גם הגזירות של המן פורסמו 11 חודשים לפני שהיו אמורות להיכנס לתוקף. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עתונאי, משפטן, ישראלי. בן 43, לשעבר שליח 'מעריב' בניו-יורק, כתב, פרשן ודעתן מדיני-פוליטי-בטחוני. אוחז אשה אחת, ילד אחד וכלב אחד. כתב שלושה ספרים (על אחד מהם מתחרט), כיסה חמישה ראשי ממשלה (מתחרט על כולם) | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
