 |
/images/archive/gallery/148/916.jpg רון מיברג.
רובי קסטרו  |
|
|
|
|
|
|
| המחשב הנייד שרכש בקניון בבנגקוק גרם לכותב המדור, נתין נאמן של "סוני" זה שנים, אושר רב – למרות מחירו השערורייתי. הוא לא שיער שזה יבגוד בו מקץ שנה וחצי בלבד, ושמחירו של התיקון יהיה שערורייתי אף יותר. על המחשב החדש שלו כבר כתוב "איי-בי-אם" |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
בשנה שעברה קניתי בבנגקוק מחשב נייד מתוצרת "סוני." זה לא היה ברחוב, כמו שקונים שעון "רולקס" מזויף בעשרה דולרים, אלא בקניון של מוצרי אלקטרוניקה בלב העיר. למחשב קוראים "ואיו" והוא עלה 2,000 דולר. הזבנים שמכרו לי אותו התרגשו כאשר מילאו את טופס האחריות. האנשים שבחברתם קניתי את ה"סוני" טפחו על שכמי ונתנו לי להרגיש שבתיק הנשיאה המהודר, עם הלוגו צרוב בעור, יש לי את הרולס-רויס של הניידים. האמת שהמחיר הגבוה כרכם את פני, אבל מחשב עבורי הוא חיים ופרנסה ואם כבר, אז לקנות אחד שיחזיק עשר שנים. כשחזרתי הביתה, ואחרי שילדי הפסיקו להחרים אותי כשגילו שהנייד חזק יותר מהממותות האימתניות שלהם, שלחתי אותו לחריטת אותיות עבריות, לצד תאי ואנגלית. גם איש המחשבים שמחזיק את ידי בשדה המוקשים האלקטרוני הביע התלהבות. המסך ענק, הוא אמר, ועם הכוח שלו אפשר כנראה לחדור לפנטגון ולהביא את אמריקה אל סף מלחמה גרעינית. בני סידר לי את צ'ה גווארה כשומר מסך (אמנון לוי היה עסוק,( והבן השני התחכם לו והעלה את מרלון ברנדו ב"הסנדק." שנה וחצי נהניתי מהמוצר הנפלא של החברה שאני נאמן לה משחר נעוריי. כשזה מגיע לאלקטרוניקה – אני "סוני."
לפני חודש נכנסתי לחדר העבודה כדי לכתוב. כשהדלקתי את המחשב, באותה פעולה
שגרתית שהפכה עבורנו לטבע שני, כל ההבהובים וההמהומים האלה, נדלק המסך לרגע קט, אחר הבהב והחל דוהה במהירות דרך כל צבעי הקשת, עד שנמוג לוורוד חיוור. רגע אחד היסס ה"סוני" על ורוד ואחר נמוג כליל. חדי עין יכולים היו עדיין להבחין בצללית שפמו של ברנדו, אבל לכל דבר ועניין היה המסך שחור.
אינני יודע מה איתכם, אבל בגידתן של מכונות בכלל, ואלקטרוניות בפרט, מעבירה אותי על דעתי מצער. זה נכון לגבי המכונית שלא ניצתת בבוקר כמו לגבי המקפיא שמתחיל להזיע. עם הגיעו במהירות שיא, כבר באותו ערב רע ומר, נראה איש המחשבים כהה וקודר מתמיד.
כשיזדמן לי, אכתוב ספר על הטכנאים החתומים האלה. על המלמול הבלתי ברור שלהם. על המרה השחורה שהם משרים סביבם כאשר הם מנסים למצוא טקסט שנעלם בחלל החיצון. על איך שהם מחשבים בראש כמה יעלה לתקן את המנוח. אבל באותו ערב היה ברור שבניגוד למקרים קודמים, ובעיקר בשל מחירו המופלג של הנייד, מדובר בקטסטרופה. בטיטאניק. זה לא נאמר באלו המילים, אבל האיש אמר שלעניות דעתו הלא סונית, הלך המסך פייפן. מכיוון שבנייד עסקינן, הרי שהמסך הוא חלק בלתי נפרד מהמחשב. באנדרסטייטמנט מודגש, שהסונאר הרגיש שלי איתר את תנודותיו הססמוגרפיות, הוא חיבר לנייד מסך עצמאי והראה לי כיצד ניתן לכתוב עליו כאשר הראש פונה הצדה בזווית של 45 מעלות.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
התנערות טוטאלית
|
|
|
 |
|
|
|
למחרת סרתי לבית "סוני-ישפאר" הענק ברחוב ספיר בהרצליה פיתוח. תחושת הבטן הבסיסית שלי היתה טובה משני טעמים: על הבניין שפונה לכביש החוף היה תלוי שלט ענק ועליו ברכת שנה טובה, ובסתר לבי קשה היה לי להאמין שמדובר באסון גדול.
תהליך קבלת החולה היה מרשים וזריז. תיארתי את התסמינים. חתמתי על ניירת. שילמתי כ200- שקל דמי בדיקה ואישרתי בלנקו תיקון עד עלות של 1,608 שקל. עכשיו, כשאני כועס, אינני מצליח להבין כיצד בדיוק הגיעו ב"סוני" ל1,608- שקל. זו לא כפולה של דולרים. אפילו לא של ינים.
עגמומי אך אופטימי שבתי הביתה. כאשר חלף המועד שבו הבטיחו לי תשובה, התקשרתי. טלפנית נחמדה אמרה לי שאחרי בדיקת מעבדה הוחלט שחייבים להחליף מסך. עניין של 6,800שקל, וגם זאת אחרי המתנה של שלושה שבועות. כשסיימתי להתייפח התקשרתי שוב וביקשתי את מנהל המעבדה. קיבלתי גבר רהוט ורך דיבור, שהביע אמפתיה עמוקה אך אמר את הדברים הבאים: ש"סוני ישראל" אינה "אוהבת" את דגם "ואיו;" שהמחשבים הניידים של "סוני" לא עברו בדיקת תקן ישראלית ולא קיבלו אישור מקומי, ולכן גם אינם מוכרים דיים לטכנאינו. ש"סוני" אינה מכירה בתעודת אחריות של ציוד שנרכש בחו"ל, ולכן אינה אחראית למחשב.
כששאלתי אותו מי בכל זאת אבא שלי בטרגדיה המשפחתית הזאת, הוא הציע לי לפנות לנציב קבילות "סוני" באירופה או בסן-חוזה, קליפורניה. אני דווקא מחבב את סן-חוזה, אבל לא נראה לי שמסך של מחשב כמעט חדש צריך לעלות כמעט כמו המחשב כולו. סורי, אמר איש "סוני," אין מה לעשות.
רתחתי. כשבדקתי בחדר העבודה שלי גיליתי שמוטלים בו – כמו מטאוריטים כבויים – ארבעה ניידים קודמים מכל מיני דגמים, בעיקר "קומפק." לא השגחתי כיצד חלפו הזמן והכסף. בעיקר הרגיזה אותי ההתנערות הטוטאלית של "סוני" ממצוקתי. ביקשתי מחבר שיש לו דיבור עם לוני הרציקוביץ,' בעל-הבית של "סוני" ישראל, לשאול אותו אם עמדת "ישפאר" מקובלת עליו. לתדהמתי הסתבר שכן. מפה לשם הבנתי שמבחינת הרציקוביץ' אני יכול לשים את ה"ואיו" במקום שבו השמש לא זורחת.
השלכתי את המחשב בבוז. ביקשתי הלוואה מאמי וקניתי נייד של "איי-בי-אם."
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
איור: יפעת כהן
|
|
|
|
|
|
|
ישיבת מערכת
|
|
|
|
|
|
|
בחודשים האחרונים שמתי לב שערוץ 10 מתחיל להיראות באופן מדאיג משהו כמו עיתון "חדשות" ז"ל. זה היה לפני שיוסי מימן הודיע כי הוא מפסיק להזרים כסף לתפעול השוטף. חוץ מההשאלה המובהקת של הלוגו "חדשות," מראה 10 את כל התחלואים שהרגו את העיתון המרהיב והתוסס שבו כתבנו בהנחה שאנחנו משנים את העולם.
עיתונאים ועורכים בעלי נטיית לב שמאליתליברלית שמנסים לעשות ערוץ פופוליסטי; השאיפה להיות רציניים במוסף אבל לא לדלג על בחורה עירומה בעמוד ;3 השעטנז הבלתי אפשרי של עיתונות נוקבת נוסח רינו צרור (ממקימי ומעורכי "חדשות(" לצד הפורנוגרפיה של צופית גרנט; לערוך מוסף שישי עם חומרים קשים ומישהו שמתנדב לדרוך על כל צואת הכלבים במדרכות תל-אביב כגימיק; להיות עמנואל רוזן עם קריצה של שאול אברון; להרים גבות באולפן אחרי כל אייטם חדשותי ולסנן אמירה מערכתית; לעזור לילדים ולעקוב אחרי רעבים; להיות סקופרים בכל מחיר, גם אם צריך להתנגש בצנזורה; לתת ללונדון ולקירשנבאום את הנישה והחירות המערכתית שהיתה לדן בןאמוץ ב"חדשות."
המצב החמיר אף יותר והחריף את תחושת הדז'ה-וו ערב החג. אייל שני בישל לגידי גוב מוח לארוחת החג.
אם תשאלו את עורך "חדשות" יוסי קליין מתי הבין עד כמה רעוע היה הכיסא שעליו ישב, הוא יגיד לכם שזה היה במוסף ראש-השנה שבו התפרסם מתכון לראש פרה בלוויית צילום הראש הכרות על פני עמוד שלם. אפילו הסועדים הספורטיביים ביותר לא רוצים לראות מוח או ראש בערב החג. אחר-כך באה הברכה לחג המצולמת מאנשי ,10 שמזכירה לצערי את האופן שבו קידם "חדשות" את צוותו. ולקינוח נקבל את אסף הראל ששואל בפרומו יגאל עמיר וירטואלי איך היה לרצוח את רבין. זה חבל. כי צריך את ערוץ 10 כמו שצריכים יותר מדיקטטורה של עיתון אחד.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | "הוא אחד העיתונאים בעלי ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר בארץ בעשור האחרון, בעיקר על צעירים שנושאי הכתיבה, השפה ונקודת המבט של מיברג מדברים אליהם".
פרופ' עוז אלמוג, "פרידה משרוליק" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
