 |
/images/archive/gallery/148/916.jpg רון מיברג.
רובי קסטרו  |
|
לקראת הסוף: מעט מדי, מאוחר מדי
|
|
|
השבוע הביט הימין בעיניים כלות בחזון המתפורר של ארץ ישראל השלמה וב"בגידתו" האידיאולוגית של שרון, והשמאל זכה לראות את תחילת התגשמות החזון של ישראל שפויה ומפורקת מנכסיה הכבושים. אבל האמת המרה היא שמי שמסוגל להביט במלוא היקפה של הטרגדיה הישראלית-פלשתינית, מבין כי איחרנו את רכבת השלום
|
|
|
|
|
|
 |
כמקובל אצלנו בתנועה השגורה בין שני הקטבים, ההיסטרי והאופורי, נזרקנו השבוע לשניהם. הימין הביט בעיניים כלות בחזון המתפורר של ארץ ישראל השלמה וב"בגידתו" האידיאולוגית של שרון, והשמאל זכה לראות את תחילת התגשמות החזון של ישראל שפויה ומפורקת מנכסיה הכבושים ומחא כף למי שתמיד חשדו ש"יש לו את זה." ברגע ישראלי של קיטוב מפכח מיאנו שני הצדדים הנצים, שטרם אמרו את מילתם האחרונה, לראות את האמת המרה: שההצבעה הגורלית, כמו "חזון שרון" של התנתקות מצומצמת שאינה מעידה בהכרח על המשך הדרך, היתה בחזקת מעט מדי ומאוחר מדי. את האמת המרה הזאת מכירים המומחים האמיתיים של הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מי שאינם ממהרים להתגושש ולקושש נקודות זכות רטרואקטיביות בזירות הגלדיאטורים הטלוויזיוניות. את שיודעים מי שמיטיבים לקרוא את המפה האזורית ואת הנקודה הקריטית על ציר הזמן והעימות, קשה לשווק בסאונד-בייטים קצרי הרוח והבהולים שמאפשרת תקשורת מהומתנית ואגרסיבית המחפשת סיפוקים מהירים. ההבנה הזאת, כמו גם ההכרה העמוקה את נפש האויב הפלשתיני, מרה כלענה, ולכן אינה נושא דיון נחשק בימים אלה של אופוריה והיסטריה. התובנה שלא ניתן לה ביטוי השבוע גורסת כי שנים רבות מדי, הרוגים רבים מדי וסחרור אלים ונטול תקווה בשני הצדדים יעקרו מתוכן את קורבן המתנחלים העקורים, אם וכאשר, משום שהוא אינו מבשר את משק כנפי השלום אלא ניסיון נואש ומתאחר לחסום עורק מדמם בפלסטר. נקודת המוצא של שרון המתפכח משנים של התנחלות וסרבנות, כולל שלילה טוטאלית של מציאת בן-שיח עכשווי בצד השני, היא שהפינוי האמיתי והסמלי הזה קודם כל טוב לנו, ובהמשך יפתה את הפלשתינים לגשש אצלנו אחר דיאלוג אמיתי. מי שדעתם המנומקת לא נשמעה השבוע, חוששים כי המחווה הזאת אינה עונה יותר על המאוויים האמיתיים של היריב. אין זה משנה אם האין-פרטנר הוא ערפאת או מי מיורשיו האפשריים, שאמורים איכשהו להתרומם מתוך הכאוס בשטחים. אף אחד מהם, לפחות לא ברמת ההנמקה האותנטית, לא יסתפק בפירורי השטח שישליכו להם שרון או יורשיו,
מהימין או מהשמאל. שנים רבות מדי אחרי ,'67 הפלשתינים לא יסתפקו בפחות מכל השטחים שנכבשו מהם, וגם שם, לאורך קווי '67 משופרים, ספק אם תיבלם תביעתם. הדברים נכונים לגבי גרסתו המינימליסטית של שרון למדינה פלשתינית כשם שהם נכונים לרוחב לבו הגיאוגרפי של השמאל. מי שמסוגל להביט במלוא היקפה של הטרגדיה ההדדית הזאת, מבין כי היא מייתרת את קורבן עקירתם של המתנחלים של גוש קטיף וצפון השומרון ואת הקריעה שהיא קורעת בעם. מי שמבין כי איחרנו את רכבת השלום והנחנו לכוחות הקיצוניים להשתלט על הרחוב הפלשתיני, יודע כי התחנה הסופית כוללת את חלוקת ירושלים והקמת בירת פלשתין בתחומה, החלטה הגדולה על ישראל החבולה והמלקקת את פצעי הטרור. ההצבעה השבוע בעד מהלך חד-צדדי, הנתפש אצל מחולליו כג'סטה וכורח קיומי, מתעלמת מקיומו של בן-שיח בצד השני כמו גם מתביעותיו הלגיטימיות. בשביל הניסוי המגשש הזה, שחבר-הכנסת אחמד טיבי היטיב לנסח את מגבלותיו, לפחות לשיטת הפלשתינים, ספק אם צריך לעקור 8,000 מתנחלים מבתיהם ו200,000- נוספים בהמשך הדרך. ספק רב אם צריך להביא דמוקרטיה החוששת מהתנקשות פוליטית נוספת אל סף שבירה ואל סכנת ריסוק טוטאלי – המכונה מלחמת אזרחים – רק כדי להיווכח שאף אחד אינו מריע לנו מהיציע ואף אחד אינו מתכוון ללחוץ את ידנו המושטת בהיסוס ובייסורים כה גדולים. "חזון שרון," שהוא בעיקר מעשה גבורה נוסף של חייל זקן, בנוי על נקודות שבירה ויציאה רבות. ספק אם תינתן לו ההזדמנות להשלים את המהלך. ספק אם הוא חושק בהזדמנות הזאת. ספק אם מי מיורשיו יכול להשלים מהלך היסטורי הכולל פשרה בירושלים וחזרה למותניים הצרות והמאיימות. הסכנה הטמונה בעקירתם של מאות אלפי מתנחלים בשם אידיאה חצי-אפויה, ובשם תהליך שאף אחד אינו מתכוון באמת להגיע אל סופו ההכרחי, גדולה ממימושה של נסיגה חלקית בלבד. הצעד הראשון הוא אכן הדרמטי והקשה ביותר, אבל השבוע קמו המולה ומהומה גדולות מדי על רקע של החלטה קטנה ומאוחרת מדי.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
היי גיא
|
 |
|
 |
 |
 |
|
מדוע ישראלים, כפי שהם מיוצגים על-ידי התקשורת, מפיקים הנאה פרברטית ופרובינציאלית כה גדולה כאשר הם גורמים, בשם שיקולי רייטינג, תפוצה וכסף, לסלבז זרים לדקלם משהו בעברית במבטא אנגלי? מהו אותו יסוד חסר, מעורער ותאב לגיטימציה חיצונית באישיותנו הקולקטיבית, שמסב לנו קורת-רוח רבה כל-כך כאשר שחקני טלוויזיה זרים שסדרותיהם משודרות אצלנו אומרים לנו בשפתנו ,"RAK BEARUTZ SHALOSH" או "היי גיא," או כשהם מכירים בקיומנו כאשר אונסים אותם, קונאן אובריאן למשל, למלמל משהו בלתי מחייב בעברית רצוצה? פעם היינו מגרגרים מאושר כאשר כוכבים קלושים ככוכבי "דאלאס" נטולי לארי הגמן היו מגיעים לארץ ומתקבלים בכבוד מלכים אפילו אצל מנחם בגין, שניאות לחמוד לצון וחבש מגבעת סטטסון רחבת תיתורת. היום אנחנו עושים במכנסיים, ואפילו גיא זוהר התמוגג מאושר כאשר דונלד טראמפ, הגיבור העכשווי ביותר בציונות המודרנית, אמר "אתה מפוטר"! בעברית.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
 |
 |
|
ישיבת מערכת
|
 |
|
 |
 |
 |
|
יש שעת ערבית מוזרה, רגע לפני ארוחת ערב שבת, שבה כל ערוצי הטלוויזיה במקומותינו, הישראלים והזרים, משדרים תוכניות אוכל: חיים כהן מאכיל חברים בערוץ ;1 צחי בוקששתר מכין אוכל ומצלמתו משוטטת בערוץ ;2 במטבח היהודי המסורתי מוזרם דם חדש אצל מיסטר נתן בערוץ החיים הטובים; השף שגב עולה אחרי בוקששתר ב;2- "בסיר אחד" מחליף את המטבח היהודי; בערוץ הרוסי נקראת התוכנית "קדימה אוכל." יש עוד, אבל קשה לזפזפ במהירות הדרושה כדי לקלוט את כולם. בעבר היו מכינים אוכל לעינת ארליך באותה משבצת שידור. עסקתי פעם בתחום הזה, ואני יודע מה עלה בגורלן של הצעות מפוארות לתוכניות אוכל לפני עשר ו15- שנים בטלוויזיה הישראלית. את מי שהציע להפיק תוכניות כאלה היו מגלגלים מכל המדרגות, בעיקר ברוממה. מקור הסירוב ההיסטורי לתוכניות אוכל ישראליות הוא בתודעה הקלוקלת שהן נחשבו הדוניסטיות, דקדנטיות וחוגגות את השפע, העושר והנובו-רישיות, על חשבון תפישת עולמה הסוציאליסטית והשווה לכל נפש של ישראל הוותיקה. תהליכים מבשילים אצלנו לאט. אבל דווקא ברגע המפץ הגדול של הזקפה הגסטרונומית המזדקרת אצלנו, הולכת ישראל השנייה ודועכת מתחת לקו העוני והרעב. התזמון לקוי וקלוקל, כמו גם ריכוז כל התוכניות דווקא בערב שבת, רגע לפני שכל אחד מסתפק בעולה על שולחנו לפי יכולתו וכיסו. ואם אין די בזאת, מיד מגיע המעבר החד לאולפני שישי, עם החדשות הקשות, סיכום פיגועי הטרור והכתבות המגזיניות על מי שאינם מבדילים בין בוקששתר וכהן, בין כמהין לפטריות. |  |  |  |  | |
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
 |  |  |  | "הוא אחד העיתונאים בעלי ההשפעה התרבותית הגדולה ביותר בארץ בעשור האחרון, בעיקר על צעירים שנושאי הכתיבה, השפה ונקודת המבט של מיברג מדברים אליהם".
פרופ' עוז אלמוג, "פרידה משרוליק" |  |  |  |  |
|
 |
|
 |
|
|
|