ראשי > כוכבי מעריב > נתן זהבי
בארכיון האתר
הגם אתה מוישל'ה?!
המדור מפנה את תשומת לבם של אנשי הביטחון לסיפור היסטורי שהתרחש ב-15 במרס 44 לפנה"ס, אז יצאו יוליוס קיסר, ברוטוס ידידו הקרוב ומלוויהם לישיבה בסנאט ברומי, זה הסתיים בדקירת סכין קטלנית ובאמירה האלמותית של קיסר: "הגם אתה ברוטוס?!". בקרוב אצלנו?
6/5/2005
נכון לרגעים אלו יושבות בכל רחבי הארץ אלמנות, אימהות שכולות, סבתות שאיבדו את נכדיהן, אחים ואחיות שכולים. נכון לשעה זו מאות אבות הולכים כשבארנקם תמונת בנם המנוח, סבים הולכים לבית הקברות להניח זר על קבר נכדם. נכון לרגעים אלו שוכבים במחלקות השונות של בתי החולים אנשים דקורים ומשוספים וחתוכים וממתינים להחלמת גופם מדקירות ומחיתוכים. כולם יחד וכל אחד לחוד מקללים את מי שהמציא את הסכין ומי שמשתמש בו.

ממש בשניות אלו מסתובבים אלפי גברברים ובני נוער, נשים ונערות כשעל גופם או בכליהם מוצפן הסכין.

אני מוכן להמר עם כל גמבלר זוטר ש-99 אחוז משרי הממשלה וחברי הכנסת וכל מי שמעורב בחקיקה ואכיפת חוקים בישראל אינו מכיר את סעיף 186 לחוק העונשין 1977 שקובע נחרצות: "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום
ביתו או חצרו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה דינו מאסר חמש שנים".

משטרת ישראל נראית כמו זקן בן 80 ששיניו הטבעיות נשרו מזמן, התותבות שלו נשחקו, ואין לו כסף להשתיל שיניים חדשות וחזקות, או לחלופין ליצור לו מערכת שיניים תותבות ברמה גבוהה.
מכורח הנסיבות חייב הזקן לאכול כל יום אגוזים, לחם שחור מיושן וקשה ואומצות בשר סוג ג' שמצריכים שיני סוס.

משטרת ישראל נמצאת בפשיטת רגל טוטאלית. היא חייבת להילחם במחבלים, באבטחת הכבישים באמצעות מחסומי חיפוש. משטרת ישראל צריכה להגן על אורחים חשובים מחו"ל, על מאות מנהיגים ונבחרי ציבור ישראלים שחושבים שהם חשובים. המשטרה צריכה לשמור על הסדר באיצטדיוני הבבונים שם נערכות מלחמות יהודים ביהודים ויהודים בערבים על רקע מירוץ מטורף אחרי כדורגל מסריח.

המשטרה צריכה לשמור על בוני כבישים ממאות פינגווינים תוקפניים שחושבים שאיזה פולקע מיובש מלפני 2,000 שנה עלול חס וחלילה להיות בין רגבי האפר.

משטרת ישראל צריכה להגן על מעבר חופשי בכבישים מפני הזברות של נטורי קרתא שמתגלים בכל פעם מחדש כאלופי העולם בהטלת שקיות חרא, ביצים ושאר מרעין בישין.

משטרת ישראל נמצאת במרדף מתמיד אחרי מי שרוצה לברוח מכל הצרות של חיי היום-יום בעזרת צינגלה והופכים אותו לעבריין סמים, רחמנא ליצלן.

משטרת ישראל צריכה להקצות כוחות אדירים לכל אירוע מיותר שבו איזה בן מחוצ'קן של חבר מרכז המפלגה עושה בר מצווה, וכל הפוליטיקאים המסריחים חייבים להפגין נוכחות ולהביא בוסה להורי חתן השמחה מול המצלמות, כי אחרת הם יחטפו זין בפריימריז.

משטרת ישראל צריכה לסייר ולהגן על מסעדות שבהן נוהג עבד כי ימלוך כזה או אחר לזלול עם חבר מרעיו.

משטרת ישראל צריכה לשלוח כוחות אדירים במרדף אחרי נוער הגבעות שמגיע לסגור צומתי תנועה חשובים. משטרת ישראל צריכה וצריכה, ואז כתוצאה מכל המטלות המחורבנות האלו אין לה כוח אדם, אין לה אוויר, אין לה משאבים לטפל בבעיות שמשטרה קלאסית חייבת לטפל בהן.

המשטרה לא מטפלת בגנבים ובפורצים, היא לא מסוגלת להתעסק עם לוקחי הפרוטקשן, שודדי הזקנות, אונסי הילדות.

המשטרה המסמורטטת הזו שראשיה רבים אחד עם השני לא מסוגלת להוביל מהלך כדוגמת ג'וליאני בניו יורק למיגור הפשיעה. האזרח הקטן חשוף, מוכה, חבול, זועק לעזרה ואין מושיע.

משטרת ישראל, גם אם תרצה, אינה מסוגלת להביא אנשים למעצר, כי אין מקומות לעצורים נוספים.  
השופטים הישראלים שבויים בקונספציית מעצר בית שהוא בדיחה גרועה ואף אחד שנשלח למעצר בית לא שם זין על השופט ועל המשטרה.

"עצורי" מעצר הבית נראים במקומות בילוי, מסתובבים ברחובות, וחלקם יוצא להמשיך בפשיעה הרגילה שלו שבה בחר כדרך חיים.

כל יום נחתכים ונדקרים עשרות בני אדם ברחבי הארץ, זה הפך להיות למכת מדינה.

מישהו זוכר מתי לאחרונה שלחו שופטי ישראל על פי סעיף 186 מישהו לחמש שנות מאסר? אל תתאמצו, אין דבר כזה. החוק הזה הוא חוק שאף אחד לא משתמש בו. הפעם היחידה שעצרו מעצר מתוקשר של נושא סכין היה כשנתפס זאב רוזנשטיין כשברשותו אולר קטן (להב ארבעה ס"מ) לקילוף תפוחי עץ. 

במרכזי הבילויים בכל רחבי הארץ מסתובבים בלילות סכינאים. הסכין מוצפנת בכיס, בנעל, בחגורה או בזולה במכונית. אנשים יוצאים לבלות דלוקים מאלכוהול, מסמים ומכדורי הזיה.

חלק מהם, וזו עובדה, יכולים לשלוף ולדקור בגלל מילה, בגלל היתקלות בזמן ריקוד, מפני שהיה נדמה שכאילו מישהו קרץ לחברה שלו. הקלות הבלתי נסבלת של הדקירה הפכה לנורמה אצל האבדייט המצוי, ה"גבר גבר", הטיפוס שרוצה שיידעו שהוא "כלי כלי", "שאטר".

הסכין הוא כלי היסטורי רב משמעות בחיי האדם ומלווה אותו מיום היוולדו. מברית המילה עד הניתוח שלאחר המוות. הסכין הוא כלי עבודה, הוא כלי לאכילה, הוא כלי לגילוח, לניתוח, למירוח, לדיקור, לביתוק, לחיתוך, לשיסוף ולעוד אלף ואחד עניינים של יום ושל לילה.

כל סכין הוא נשק פוטנציאלי, הכל בהתאם לכוונות המשתמש. הוא הנשק הפרימיטיבי ביותר, אך הוא גם מצריך מיומנות בשימוש בו. סכין הוא הנשק הזמין ביותר שקיים בעולם. הוא נשקו של הקצב נגד הבשר המת, ושל אנשים חורשי רע נגד הבשר החי.

בסכין גברים מתגלחים מדי יום, נשים מסירות שיער רגליהן ובית שחיין, ילדים משחקים בהשלכת סכין על עצים או גילופם, ובבגרותם חלק משתמש באותה סכין לחיסול חשבונות ילדותיים.
הסכין הוא זה שבוצע את האבטיח האדום, והוא גם זה שמשחרר את הדם מאלו שנמאס להם לחיות, והם מעבירים אותו על וריד ידיהם או צווארם.

הסכין הוא כלי נשק של לוחמי גרילה, של מחבלים רצחניים, וגם של כאלו שאשת חיקם הנצחית הביאה להם את הג'ננה ולא הכינה להם את האוכל שביקשו בזמן. סכין המטבח שאמור היה לשמש אותם בארוחה המיוחלת, נתקע בגופן ושולח אותן לעולם שכולו מלא באנשים שהסכין סיים להם את הקריירה בטרם עת.

הסכין הוא כלי רצח אהוב על כותבי הבלשים, הסכין שינה את פני ההיסטוריה כשחיסל מנהיגים דגולים.

בעצם הימים האלו מגינים שירותי הביטחון, וביניהם שוטרי ישראל, על מנהיגינו הדגולים האחראים לאחד הצעדים הגדולים בהיסטוריה הקצרה שלנו כמדינה עצמאית. תהליך ההתנתקות.

כוחות הביטחון חוששים, מתריעים ומסבירים שקיים חשש סביר ויותר מזה שמישהו ינסה להתנקש בחייו או בחייהם של מובילי ההתנתקות. המומחים מצפים ומכינים את מערכי האבטחה בעיקר כנגד אקדחן מטווח קרוב, צלף מטווח רחוק או מטורף משוכלל עם מכונית נפץ או טיסן מכוונן נושא מטען שיונחה לפמליית בכירים. אף אחד לא לוקח בחשבון את הסכינאי הפסיכופט שעלול להגיח באירוע שבו משתתף איש הציבור (בארוחות הפאר שהם משתתפים בהן יש שפע סכינים נזילים לשימוש על השולחן).

אני מפנה את תשומת לבם של אנשי הביטחון לסיפור היסטורי קצר: ב-15 במרס 44 לפנה"ס יצאו יוליוס קיסר, ברוטוס ידידו הקרוב ומלוויהם לישיבה בסנאט ברומי. באולם האספות תקפו אותו הקושרים, ובראשם ברוטוס חברו, שנעץ בו פגיון שקיפד את חייו. קיסר ברגעיו האחרונים הביט אל ברוטוס ואמר לו את המשפט הידוע שמשמש גם היום אומרי קלישאות: "הגם אתה ברוטוס?!". יוליוס נרצח בין השאר כי ריכז סביבו את כל סמכויות השלטון, והיה דיקטטור שגרם לרבים בסביבתו לשנוא אותו עד כדי רצח.

כמי שמכיר את הדמויות הפועלות שהיו עד לא מכבר אחוקים של ראש הממשלה, אין לי ספק שאחד מהם יכול לקבל הארה משיחית בחלום ליל קיץ, והוא עלול לרצות להציל את ארץ אבותינו באמצעות חיסול מי שזוכה לאחרונה לכינויים "הדיקטטור...", הנאצי...".

ישמרנו בורא עולם מאירוע נורא כזה, ושבעוד 100 שנה לא יאמרו חס וחלילה את הקלישאה "הגם אתה מוישל'ה?!".

(נ"ב. בכתבה נעזרתי בחומרי תחקיר שעשתה עבורי א"מ).
הבלדה על מקי סכינאי
דג הטרף חי במים
לו שיניים מלוא הפה
וסכין אחת למקי
אותה אין איש רואה.
כשכריש עט על הטרף
יאדימו מלתעות
אך למקי זוג כפפות יש
לא ישאיר סימן לא אות.
ולאורך נהר התמזה
שם המוות האכזר
אין זה דבר, לא כולירה
זהו מקי שחזר.
יום של שמש יום של תכלת
על המים צף איש מת
דמות חומקת לה בשקט
מק יודע אל"ף-בי"ת.

(ברטולד ברכט - עברית: אהוד מנור ז"ל)
עיתונאי, שדר רדיו, איש טלויזיה, בעל טור ב"זמן ת'א", מתעסק מאז היותו בן 15 בתקשורת, חתן פרס "סוקולוב" לתקשורת ואיש השנה ברדיו. עצבני מוכר, מנהל מאבקים אנטי ממסדיים בעשור האחרון בכל הקשור לנכים, קשישים ולכלל הדפוקים במדינת ישראל

  מדד הגולשים
נעצר חשוד בפרשת...
                  18.84%
היעלים הבורחים...
                  11.58%
רצח מרגריטה...
                  8.28%
עוד...

נתן זהבי
פריז 1967: איש המסתורין ואני  
מיומנו של עבריין  
בגדי הביבי החדשים  
עוד...

עוד כותבים
אבי בטלהיים
אבי רצון
אביעד פוהורילס
אבישי בן חיים
אדם ברוך
אודטה
אמנון דנקנר
אראל סג
בן דרור ימיני
בן כספית
טלי ליפקין-שחק
יהודה שרוני
יהונתן גפן
מאיר שניצר
משה גורלי
משה פרל
נתן זהבי
עמיר רפפורט
קובי אריאלי
רוביק רוזנטל
רון מיברג
רון עמיקם
שי גולדן
שלום ירושלמי
שרי אנסקי