 |
/images/archive/gallery/263/203.jpg שי גולדן
ראובן קפוצינסקי  |
|
|
|
|
|
|
| שלל התגובות ועוצמת השיח הציבורי שהוביל מאמרם של דנקנר ומרגלית, הוכיח כי לעיתונות המודפסת, זו שרבים מיהרו לספוד לה, אין עדיין תחליף באף מדיה אחרת
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מעל ל2,700- תגובות ")טוקבקים,"
בלשון האינטרנט) לידיעה באתר NRG הצליח לגרור מאמרם של אמנון דנקנר ודן מרגלית מיום שלישי שעבר, לביעור נגע השחיתות ")עברתם כל גבול.(17.5 ," למרות שאין רישום מדויק של העניין, אני מרשה לעצמי להסתכן ולקבוע כי מדובר בשיא תגובות של כל הזמנים לידיעה באתר ישראלי. השיא הקודם, אם אינני טועה, היה 2,100 לידיעה שהתפרסמה באתר וואלה, שעניינה המוטיבים הפדופילייםבטלנובלה לנוער "המורדים." שנאמר: יחי ההבדל.
ימים יגידו מה תהיינה ההשפעות לטווח ארוך של המאמר מבחינה ציבורית, אולם מסקנה משוערת אחת כבר ניתן להפיק ממנו: השמועות על מותו של הפרינט היו מוקדמות מדי וגו.' "הפרינט" ,(PRINT) הוא העיתונות מודפסת, נשפט, נגזר דינו, הוצא להורג ונקבר קבורת חמור בשנה האחרונה, כמעט בכל שוק מדיה מערבי.
אבל, כמו שאומרים: רק שנייה. הפרינט - ואת זה אי-אפשר להכחיש - ספג אמנם בשנתיים האחרונות יותר מהלומות מפעיל אל-קעידה בחקירה של האףבי-איי בגוואטנמו ביי, אבל המאמר של דנקנר ומרגלית והמשוב האקסטטי שקיבל ברשת מלמד כי רגע לפני שזורקים את הגופה לקרוקודילים הקובניים, כדאי לבדוק אם יש עדיין נשמת חיים באפה. ויש.
ואמנם, התפוצצות האוכלוסין בפתיל התגובות האינסופי למאמר מובילה לשתיים מכמה מסקנות אפשריות:
.1 לפובליציסטיקה אפקטיבית ודקלרטיבית (מיקום המאמר בתור כותרת ראשית היה סימן קריאה של ממש) שמופיעה בפרינט אין מענה של ממש באף מדיה אחרת. קשה לדמיין מצב בו "דעת יחיד" בערוץ 10 או ,2 קל וחומר באינטרנט כפלטפורמה יחידה - תזכה לפתוח מהדורת חדשות ברדיו, ותהפוך לשיח הציבורי המרכזי של אותו יום. עיתון, עם כל המכובדות המסורתית שלו, עדיין מסוגל למנף שיח ציבורי ברצותו ובבוחרו לעשות כן.
.2 המפגש בין שתי המדיות - הרשת והפרינט אפשרי. הפרינט מסוגל עדיין להזין את הרשת בתכנים רלוונטיים, שמשגשגים גם בתוך המרחב האינטרנטי. יותר מזה: בהינתן תכנים מתאימים, הפרינט מסוגל להתסיס את הרשת ולעורר אותה. ספק, אגב, אם הדבר אפשרי בכיוון ההפוך.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
לעיתונות המודפסת אין, ולא תהיה לעולם, תשובה לאונלייניות של הרשת. חבל על הזמן. אבל מה שכן יש לה - ותעבור תקופה ארוכה עד שהרשת תשיג מעמד זה - היא את סבלנותו של הקורא ונכונותו להתחייב לטקסטים ארוכי יריעה ותובעניים מבחינה אינטלקטואלית ורגשית.
המאמר של דנקנר ומרגלית סימן את גבולות הגזרה עבור הפרינט במאבקו מול הרשת: כתיבה איכותית, בעלת מחויבות לאמירה והתכוונות למובילות ציבורית - במקום מזעור תכנים, כיווץ יריעה והשטחה של שפה ומסרים. אבל, וכמובן שגם "אבל" זה משמעותי: המאבק של העיתונות הכתובה על פתח דלת הכניסה של העתיד מוכרח להיות רחב היקף הרבה יותר מאשר שינוי מקומה של הפובליציסטיקה בהיררכיה המערכתית. הוא צריך לעשות שימוש ביתרונותיו הברורים האחרים של הפרינט על הרשת - וכאלה יש לא מעט.
הוויכוח לגבי מהות "יתרונות" אלה טרם הוכרע בתוך מערכות העיתונים, אבל המאמר של דנקנר ומרגלית בהחלט עזר לכל העוסקים בעיתונות כתובה לצחצח את כדור הבדולח שלהם בתקופה של אי ודאות וחרדה. מבחינות רבות, הוא גם אחד החסדים האופטימיים ביותר שעשתה העיתונות המודפסת עם עצמה בשנה הפסימית והרעה שעוברת עליה.
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | עורך "פרומו", מוסף התרבות של "מעריב" | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
