 |
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
יש דרך ידועה ובדוקה לנהל דיון ציבורי: ראשית, אל תאמר מהן דעותיך, פן יתברר שאין לך הרבה מה לומר. שנית, הדבק ליריבך עמדות שהוא אף פעם לא הביע, ואז תקוף אותו כמו אחוז אמוק. שלישית,
חזור על מנטרות מסוימות פעם ועוד פעם, עד כי יחשוב הצופה כי יריבך הוא סכנה לאומה. במקרה הזה לא מדובר בסכנה לאומה, כי אין אומה, אלא בסכנה להומניזם עלי אדמות.
ובכן, בתשובה של ניר ברעם ופרופ' שלמה זנדלעמדות "החמישייה הציונית" (דנקנר, רובינשטיין, מרגלית, טאוב והח"מ – ימיני), נקטו השניים בשתיים מתוך שלוש הדרכים.
לזכותם ייאמר שהם לא נקטו בשיטה של הסתרת עמדתם. הם דווקא הביעו אותה. היא מתמצית במשפט שלהלן: "האומה היהודית שהתקיימה אלפיים שנים לא היתה ולא נבראה. היתה וישנה דת יהודית". נכון, אין להם זכות יוצרים על העמדה הזאת. זו העמדה הידועה של אש"ף הישן. זו העמדה שהיא התמצית של ספרו עב הכרס של בועז עברון, "החשבון הלאומי". זכותם לאמץ אותה.
ואכן, לאחר פתיחה שבה הם משחקים פינג פונג עם עצמם, וחבל על הזמן, אין מה לענות להם, הם עוברים לטענות קצת יותר ענייניות. למשל, הם מאשימים את החמישייה בכך ש"שהלאומיות והמדינה היהודית שכה יקרות להם הן יוצאות דופן במפת הרגישויות הלאומיות בעולם הדמוקרטיה הליברלית" איך הם בדיוק הגיעו למסקנה הזאת? וכי יש משפט אחד במה שכתב מישהו מהחמישייה, ששולל את המצב היהודי הייחודי של דת ולאום? הדואליות הזאת עלתה באינספור פרסומים של כל אחד מהחמישה, ובוודאי בספרו של פרופ' רובינשטיין (שנכתב יחד עם ד"ר אלכס יעקובסון, "ישראל בעמים").
כך שהשאלה אינה אם יש הכרה בייחודיות הזאת, אלא כיצד מתמודדים איתה. המסקנה של ברעם וזנד היא ברורה ופשוטה: אין אומה יהודית. יש דת יהודית. וכיד הדמיון השורה עליהם, הם יוצרים יש מאין זהות לאומית חדשה, שלא היתה ולא נבראה: "זהות-על פוליטית-תרבותית". יפה. מהי בדיוק החיה הזאת? לא ברור. את האומה היהודית של אלפיים שנים הם מוחקים בלי להניד עפעף. את הזהות הישראלית, שהמכנה המשותף היחידי שלה הוא ישיבה בטריטוריה מסוימת, הם הופכים לעיקר העיקרים.
זנד וברעם מבלבלים בין אתוס לאומי לאזרחות. לכל עם יש אתוס משלו. כך האנגלים, כך הספרדים וכך הצרפתים. אבל מכיוון שהם שוללים את האתוס היהודי ("אין אומה יהודית"), הם נאלצים לפברק זהות חסרת כל אתוס. זהות גיאוגרפית. זהות שאין בה שום זהות. זהות שאפילו אין לה קונים. נבהיר.
לכל אחת מהמדינות שהשניים מתגאים בהן, יש לא רק אתוס מהעבר, אלא רצון אדיר לשמר את האתוס הזה גם בהווה. צרפת מדכאת באופן די ברור כל ניסיון לערער על האתוס הצרפתי הלאומי. כאשר היה ניסיון מצד בית הנבחרים הצרפתי להעניק הכרה לאומית נפרדת לקורסיקה, המועצה החוקתית (ביהמ"ש העליון שלהם) ביטלה את ההכרה. הרפובליקה הצרפתית היא אכן מכלילה. כל כך מכלילה שהיא חונקת. היא לא מאפשרת שום צמיחה של מיעוט לאומי נפרד. ולא רק לאומי. אפילו תרבותי. "רב-תרבותיות" היא מושג גנאי בצרפת. חוק איסור הרעלות זכה לדיון ציבורי חסר תקדים בצרפת. הוא עבר, בסופו של דבר, בתמיכת רוב הציבור. אגב, גם בתמיכת רוב המוסלמיות, שהחוק עוסק בהן, אבל לא בתמיכת רוב המוסלמים. ישראל לא מתיימרת לשום דבר מהסוג הכפייתי הזה. ולא ברור אם צרפת, שעושה מה שישראל לא מעזה לעשות, צודקת יותר.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
 |
|
|
|
האתוס היחידי שיש לישראל, אין אחר, הוא אתוס המורשת וההיסטוריה היהודית. וכן, יש בה דואליות. דת ולאום. אז מה? וכי זה אומר שצריך למחוק את הזהות היהודית? הרי מלכתחילה, רוב היהודים בישראל אינם דתיים, אך הם מרגישים בני האומה היהודית, ולא רק בעלי אזרחות ישראלית. הרי בעידן הנוכחי, עקרון ההגדרה העצמית אומר שזכותם של בני כל קבוצה להגדרה עצמית.
הפלשתינים חושבים שהם עם. אין לכך שום הצדקה היסטורית. אף פעם לא היה עם פלשתיני. היתה טריטוריה שעברה מיד ליד, וגם, לא כיחידה גיאוגרפית. אבל זה מה שרוצים היום הפלשתינים. האם זו סיבה לשלול מהם את רצונם? ואם כך עם הפלשתינים, מדוע השלילה הזאת מהיהודים? מדוע מוסלמי או נוצרי שמוצא משפחתו ביפו או בעזה, ומשפחתו מצויה כבר שניים או שלושה דורות בשיקגו או בשטרסבורג, יכול להרגיש פלשתיני, בן האומה הפלשתינית, אבל זכות כזאת נשללת מהיהודים? והרי לפי כל קנה מידה, האתוס המשותף של היהודים גדול עשרת מונים מהמכנה המשותף של הפלשתינים. אבל שוטרי האתוס, ברעם וזנד, עושים סדר היסטורי חדש, מוזר, פיקטיבי. והתמצית שלו היא, "אין אומה יהודית". למה? ככה. אבל יש אומה פלשתינית. בוודאי שיש.
כאן אנחנו מגיעים לחלק הקצת פחות ענייני, ויותר בזוי, במאמר של זנד וברעם. "החמישיה הציונית", כך הם טוענים, "מבקשת להשאיר אותנו כבולים לסיפורי בדים מדומיינים לגמרי, רופפים היסטורית, על שרשרת גנטית שמובילה כל אחד מאיתנו הישר לדויד המלך...". ושמא העמדה המפוברקת לא תובן כהלכה, הם חוזרים וכותבים: "האמונה בשרשרת הגנטית שמתבטאת בחיפושים המטורפים אחרי גן יהודי מותירה אותנו כבולים לנוסחה של עם-גזע יהודי". ושמא גם זה לא מובן, הם חוזרים, כמו אחוזי אמוק, על "אזרחות אתנו-ביולוגית".
ועל זה נאמר: סליחה? היכן בדיוק זה נאמר? אלא שזו השיטה הידועה, שהוזכרה בראשית הדברים: הדרך הקלה ביותר להתמודד עם יריב, היא להדביק לו עמדות שלא היו ולא נבראו, ולחזור עליהן כמו מנטרה. היכן כתבנו על "גזע יהודי"? היכן כתבנו על "שרשרת גנטית"? מהיכן ההמצאה הזאת? זה מזכיר לי את העמדה של הימין הקיצוני, שקובע שצריך לזרוק את כל הערבים לים, או לפחות לטרנספר אותם. ולמה? כי הם כולם נאצים, פחות או יותר. ואם הם כאלה, אז התגובה המתבקשת ברורה. חבל. זנד וברעם מסוגלים ליותר.
וכאשר נכנסים לדיאלקטיקה של פיברוקים, אז למה לא להמשיך. וכך, הם מדביקים לחמישייה עוד עמדות מוזרות: "באיזו מדינה בעולם אדם שיודע את שפתה, תרבותה, שותף למפעליה ובקיא בסמטאותיה - ופשוט מאמין באלוהים אחרים או נולד מרחם לא מתאימה – איננו יכול להיות אזרח?" שאלה מצוינת. בדיוק ביום שישי שבו פרסם שוקן את מאמרו, פרסם פרופ' אמנון רובינשטיין (חבר "החמישייה הציונית") מאמר, ובו קריאה לאזרוח בנים של עובדים זרים. וכך הוא כותב שם, בין השאר: "ישראל היא אכן מדינה יהודית, אך אין היא מדינה רק של יהודים. דווקא בשל היותה כזו, היא חייבת להפיק לקחים מתמידים מההיסטוריה של העם היהודי ולנהוג אנושיות בכל אדם". אני חותם על כל מילה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
עכשיו, ימצא נא הקורא המשכיל את הקשר בין העמדה הזאת, לעמדה הגזעית-גנטית-ביולוגית שמדביקים זנד וברעם לחמישייה. מיותר לציין שאין גם מה לענות להם. זו אפילו לא עמדה. זה שקר זול, פופוליסטי ומסית. שום דבר שהוא פחות מהתנצלות – כן, התנצלות – לא יעבור כאן.
ויש חלק שלישי למאמר שלהם. החלק על אזרחות מכלילה. בעצם, הצעתם לא ממש שונה מהדברים שהציע אמנון רובינשטיין: "לנהוג אנושיות בכל אדם". זו היהדות של רובינשטיין. אני מניח שגם של כל אחד מחברי "החמישייה". רובינשטיין התכוון לאזרוח בניהם של עובדים זרים. הוא לא היה זקוק להמלצות של זנד וברעם כדי להבהיר מהי היהדות שלו.
אז כן, יהודית ודמוקרטית. יהודית, כי זה האתוס וזו המורשת וזה המכנה המשותף שלנו. כי אנחנו יודעים שיש דואליות בין דת יהודית ללאום יהודי. כי ניסינו הרבה דרכים אחרות, ואנחנו כאן, כי הציונות שלנו היא פשוטה: זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. מי ששולל את הבסיס הזה שולל את עצם ההצדקה לקיומה של מדינת ישראל. וכן, יש קשר בין האנטישמיות הישנה, של שלילת זכות היהודים כפרטים, לבין האנטישמיות החדשה, של שלילת זכות היהודים כקולקטיב. חלילה לנו מלהאשים את זנד וברעם באנטישמיות. גם לא החדשה. אבל מותר לנו להתריע על הקשר שבין השלילה הזאת, לבין הטענה הכל כך מקוממת על כך ש"אין אומה יהודית". יש פלשתינית, אבל אין יהודית. כל כך צבוע. כל כך מגוחך.
זה לא אומר שלאחרים אין זכויות. בוודאי שיש. השאלה היא לא זכויות האזרח. עליהן אין ויכוח. זנד וברעם רוצים להכריח את המיעוט הגדול ביותר כאן – המיעוט הערבי – להצטרף ל"אומתיות ישראלית". יש רק בעיה אחת. לא רק שאין אומה כזאת, "אומה ישראלית", אלא שהמיעוט הערבי, המועמד העיקרי להצטרפות לאומה המדומיינת, כלל אינו חפץ ב"אומתיות" המפוברקת הזאת. חה"כ אחמד טיבי, במאמר תגובה, קבע במפורש: "הערבים בישראל לא תובעים את הביטוי 'מדינת כל אזרחיה', כי אם 'מדינת כל לאומיה'". הוא רוצה, כדבריו, "זכויות קולקטיביות". אני מניח שברעם וזנד ישנו מייד את גרסתם, ויעניקו לטיבי כל מה שהוא חפץ בו. גם זכויות לאומיות. גם קולקטיביות. הכל. רק לא ליהודים. שהרי כל קולקטיב אחר הוא "אומה". ולכן זכאי לזכויות לאומיות. אבל לא היהודים. שהרי לדידם, "אין אומה יהודית". דעתנו שונה. הערבים זכאים לזכויות אזרח. הזכויות הלאומיות של הפלשתינים – והם זכאים לזכויות לאומיות – יבואו לידי ביטוי במדינה הפלשתינית. הא ותו לא.
ועוד משהו: יש משהו בעייתי בדואליות של זהות יהודית, כדת וכלאומיות. זה יוצר מצבים שמחייבים התמודדות. התמודדות כזאת היא נשמת אפה של כל דמוקרטיה. אבל יש דבר אחד בהתמודדות הזאת שהוא מסוכן: מחיקת "האומה היהודית". לך ספר ליהודים בעיראק, בתימן, באודסה ובברלין, שהתפללו לשיבת ציון, שאין אומה יהודית. לך ספר ליהודים שאבות אבותיהם סבלו מפוגרומים בבבגדד, בצנעא ובקישינב, שאין אומה יהודית. לך ספר ליהודים, שבמשך כל הדורות, נאלצו לנדוד ממקום למקום, רק בגלל שהם יהודים, שהם אינם בני גורל משותף, שאין להם מכנה משותף, ש"אין אומה יהודית". ובאותה נשימה, גם יספרו לנו, שוללי האומה היהודית, על קיומה של אומה פלשתינית, בעלת זכויות לאומיות. נו, באמת.
ואנחנו, להבדיל מהם, לא באנו לשלול. באנו לומר: בחוצפה הזאת, בהצגה הזאת, של שלילת האומה היהודית, באלף ואחת צורות, כבר היינו. אנחנו כאן, כדי לשלול את השלילה הזאת. אנחנו כדי להגיד כן, וכדי להגיד את זה כאן.
חג עצמאות שמח לכל אזרחי ישראל.
yemini@maariv.co.il
| | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
|
| | | | נולד בערב ליל הסדר, ולכן שמו בן-דרור. בנעוריו נזרק ממוסדות לימוד שונים, פרסם את הספר "אגרוף פוליטי", היה עורך העיתון החברתי הלוחמני "הפטיש", והגיש תוכניות רדיו. עיתונאי ומשפטן. חובב ג'חנון וחילבה. | | | | |
|
|
|
|
|
|
|
